מחר: בנק ישראל יעלה שוב את הריבית, השאלה היא רק בכמה
מחר: בנק ישראל יעלה שוב את הריבית, השאלה היא רק בכמה
הוועדה המוניטרית של בנק ישראל מתכנסת היום לקראת החלטה על העלאת ריבית - בפעם החמישית השנה. המצב הטוב יחסית במשק מאפשר לנגיד לבחור בין העלאה חדה שתפגע בבעלי משכנתא, לבין העלאה מתונה שאולי לא תספיק לריסון האינפלציה
היום (א') יתכנסו ששת חברי הוועדה המוניטרית של בנק ישראל בראשות הנגיד אמיר ירון לדיון אינטנסיבי על שיעור העלאת הריבית מחר. תהיה זו ההעלאה החמישית השנה, וההתלבטות העיקרית של חברי הוועדה תהיה סביב גובה ההעלאה — האם להעלות את הריבית ב־0.5% או ב־0.75%. כמו כן יתלבטו חברי הוועדה על ניסוחי ההודעה המלווה את ההחלטה, כדי לדייק את המסר שהם מבקשים להעביר לציבור.
להחלטה הפעם תתלווה גם תחזית מעודכנת של נתוני המאקרו של ישראל, וניתן להעריך כי בדומה לתחזית שהנפיק האוצר בשבוע שעבר, נראה ירידה נוספת בתחזית הצמיחה לשנת 2023. התחזית הקודמת של הבנק היתה לצמיחה של 3.5%, והתחזית העדכנית של האוצר מסתפקת בצמיחה של 3.1%. כמו כן צפויה עלייה בתחזית הריבית לעוד שנה. התחזית הקודמת של הבנק היתה 2.75%, התחזית הנוכחית של האוצר צופה כבר 3.2%, וחזאים אחרים צופים ריבית של 3.5%. גם כאן יחשבו חברי הוועדה המוניטרית איך להעביר את עדכוני התחזית (שמבוצעת על ידי חטיבת המחקר בבנק) מבלי לייצר פאניקה מיותרת.
אלא שלמרות ארשת הפנים הרצינית שעוטים על עצמם נציגי הוועדה המוניטרית ותחושת כובד הראש שמלווה את הבנק המרכזי, צריך להודות כי בנק ישראל נמצא במצב מעולה לעומת בנקים מרכזיים אחרים בעולם. אלו כמובן חדשות טובות מאוד לאזרחי ישראל. כלכלן בכיר ששוחח עם “כלכליסט” ניסח זאת כך: "הדבר הכי מעניין לגבי החלטת הריבית הישראלית זה שהיא משעממת מאוד בהשוואה בינלאומית".
ה”שיעמום” נובע מכך שבישראל האינפלציה נמוכה יחסית, ששוק העבודה הדוק, שהמשק ממשיך לצמוח ושהמדיניות הפיסקאלית בישראל אחראית. העובדות הללו גורמות לכך שכל החלטה סבירה שבנק ישראל יקבל לא טומנת בחובה סיכון למיתון, לאבטלה עצומה, או להשתוללות אינפלציונית חריגה.
למרות צפירת ההרגעה הזו, ההחלטה על גובה העלאת הריבית המדויקת אינה קלה. על כל הכרעה תהיה ביקורת. העלאה חדה של הריבית תגרור ביקורת מצד משלמי המשכנתאות ונוטלי ההלוואות, ועל העלאה מתונה יהיו מי שיטענו כי בנק ישראל לא עושה מספיק לשמור על יציבות מחירים.
הדיון בכל החלטת ריבית מתחיל מהסתכלות על האינפלציה. האינפלציה השנתית בישראל באוגוסט עומדת על 4.6% לעומת 5.2% בחודש הקודם. אך הירידה הזו מתעתעת מאוד, ונובעת בעיקר מירידה במחירי האנרגיה. למעשה, ללא מחירי האנרגיה, מדד המחירים באוגוסט עלה ב־0.2%. אמנם על פני השטח היתה ירידת מדד, אך מתחת למכסה המנוע ניתן לראות כי דווקא ישנה התפשטות של האינפלציה לסעיפים אחרים, וזו אינפלציה שהרבה יותר קשה לשרש.
יש לתת חשיבות מיוחדת למה שמכונה ”ציפיות האינפלציה”. כך לדוגמה בדיון על העלאת הריבית הקודמת הביעו חברי הוועדה סיפוק כי ציפיות האינפלציה מצויות בתוך תחום היעד, אך בחודש האחרון ציפיות האינפלציה בישראל החלו להשתנות. כך, הציפיות משוק ההון לשנה הקרובה זינקו בחצי אחוז לרמה של 3.7%, גם הציפיות לטווח בינוני (חמש שנים) וארוך (5 עד 10 שנים) עלו מעט. גם הציפיות של החזאים הפיננסיים עלו ל־2.9%, וכבר נוגעות בגבול העליון של יעד האינפלציה. כשמוסיפים לזה את ההשתוללות האינפלציונית בעולם, את מדיניות הפד האמריקאי ואת ההצהרות של בנק ישראל בדבר העלאה ממושכת, ברור שההעלאה מתבקשת.
הצד השני בהחלטת הריבית כרוך בהסתכלות על מצב המשק. כאן ישראל נמצאת במצב שניתן להגדירו פנטסטי. התוצר ברבעון האחרון עלה בקצב שנתי של 6.8% לעומת הרבעון הראשון, ו־7.4% לעומת הרבעון המקביל ב־2021. בהחלטת הריבית הקודמת הדגים בנק ישראל כי רמת התוצר הנוכחית בישראל גבוהה מקו המגמה ארוך הטווח של צמיחת כלכלת ישראל.
גם בישראל יש האטה מסוימת בפעילות הכלכלית. היא באה לדוגמה בכך שההכנסות ממסים באוגוסט 2022 היו נמוכות (ריאלית) בכאחוז אחד לעומת אוגוסט 2021.
דוגמה חזקה יותר היא שוק הדיור. כאן ניתן לראות שהיקף המשכנתאות החדשות עמד באוגוסט על 9.6 מיליארד שקל. זו רמה גבוהה בהשוואה היסטורית, אך נמוכה בכ־11% לעומת הממוצע החודשי בשנה האחרונה, ונמוכה ב־18.6% לעומת אוגוסט אשתקד. אלו נתונים חריגים בהשוואה לרוב המדינות המפותחות. מדינות ה־G7, לדוגמה, הציגו צמיחה של 0.2% בלבד ברבעון השני, מה שנותן לבנק ישראל מרחב תמרון משמעותי.
ישראל תלויה בעולם, והחששות הגוברים והולכים ממיתון עולמי מגיעים גם לקומה השביעית בבנק ישראל. ברור שהאטה עולמית תשפיע על כלכלת ישראל, אך גם מיתון מתקרב אינו שיקול מכריע בשאלה על גובה הריבית. יש הטוענים כי כדאי להגיע למשבר עם ריבית כמה שיותר גבוהה על מנת שיהיה ניתן להוריד אותה ולתמרץ את המשק.
התייחסות מיוחדת יש לשוק העבודה. בארה"ב הבנק המרכזי מחויב לדאוג לשוק העבודה. בישראל המצב קצת שונה. כאן המטרה המרכזית היא יציבות מחירים אך על בנק ישראל להתחשב בתעסוקה. שוק העבודה בישראל נמצא במצב מעולה. אמנם באוגוסט נוספו עוד 20 אלף מובטלים והאבטלה עלתה מ־3.7% ל־4.1%, אך חלק מהאבטלה נובע מחודשי הקיץ. בנוסף, שיעור התעסוקה עלה לרמה של 61.6%. זו רמה הגבוהה מזו שקדמה למשבר הקורונה. מלבד כל זאת, מספר המשרות הפנויות עומד על 150 אלף (לעומת 180 אלף מובטלים). כך שגם שוק העבודה מאפשר לוועדה המוניטרית להעלות את הריבית.
כדי להמחיש את הדרמטיות של הנקודה הזו, אפשר להסתכל שוב על מה שקורה כעת באירופה. שם חייבים להעלות ריבית כי האינפלציה השנתית מזנקת ועוברת את הרף של 10%, אך המשקים שם לא צומחים והאבטלה באירופה כבר כעת עומדת על 6%.
מתנה נוספת שיש לבנק ישראל זו המדיניות הפיסקאלית המרוסנת הנהוגה בישראל מאז 1985, אך במיוחד בתקופת האינפלציה האחרונה בשל תקופת הבחירות. בשבועיים האחרונים נוכח העולם כולו לראות כיצד פופוליזם פיסקאלי יכול לייצר זעזוע דרמטי בשווקים. ההצעה של ראשת הממשלה החדשה של בריטניה ליז טראס להגדלת ההוצאה הממשלתית והקטנת מסים גרמה גם לכאוס בתוך בנק אוף אינגלנד שיכול לגלות שפעולות הצמצום המוניטרי שלו לא יועילו כפי שציפה. נכון לעכשיו, הממשלה בישראל אפילו סייעה לבנק המרכזי דרך הורדת הבלו על דלק, אך בעיקר לא הפריעה באמצעות הגדלת ההוצאה. את הקרדיט העיקרי למדיניות הפיסקאלית המרסנת יש לתת לטראומה של שנת 1985 שיצרה מסורת של שמרנות פיסקאלית, אך גם לפקידי האוצר, לשר האוצר ולתקופת הבחירות.
גם בכל הקשור לרמת המינוף של משקי הבית בישראל ושל החברות הישראליות מצבנו טוב. הפיקוח על הבנקים דאג לשמור על תיק משכנתאות שמרני למדי, וריסן את האשראי שהבנקים נתנו לרוב החברות. גם העלאת ריבית חדה של 0.75% רחוקה מלגרום לחשש ליציבות. גם בגזרת שער החליפין, ההיחלשות של השקל עדיין לא מטרידה את בנק ישראל. הוא כמובן צריך לצמצם את פער הריביות בין ישראל לארה”ב כדי שהשקל לא ייחלש יותר מדי, אך השקל החזק לעת עתה מאפשר לו להתעלם מקולות היצואנים הקוראים להתערב בשוק המט"ח.
שוק הדיור הוא שוק טריקי מבחינתו של הנגיד אמיר ירון. מצד אחד, העלאות הריבית מתחילות לקרר את שוק הדיור ובכך מפחיתות את הביקורת ארוכת השנים על כך שבנק ישראל לא עשה די על מנת לרסן את המחירים בשוק המשתולל. מצד שני, העלאות הריבית החדות מגדילות את התשלומים החודשיים על חלק המשכנתאות הצמוד לפריים.
אף שתפקידו העיקרי של הנגיד הוא לרסן את האינפלציה החמקמקה, הרי שהנגיד רגיש מאוד לביקורת ציבורית. סביר להניח שהוא נותן משקל רב לתרעומת הציבורית על העלאות הריבית, וייתכן מאוד כי ביקורת זו תביא אותו להכריע על העלאה מתונה של 0.5% ולא של 0.75%. למזלו של ירון, יש לו הפריבילגיה להתחשב בביקורת הציבורית ובדעת הקהל.
