חופש הביטוי במקום העבודה לאחר השבעה באוקטובר – האם חל שינוי?
חופש הביטוי במקום העבודה לאחר השבעה באוקטובר – האם חל שינוי?
האם השבעה באוקטובר והמלחמה השפיעו על חופש הביטוי במקום העבודה? מהם גבולות השיח ? האם חל שינוי בהתייחסותו של בית הדין לעבודה להתבטאויות מסיתות או מזדהות עם טרור נגד העם היהודי?
השבעה באוקטובר השפיע על חיינו באופן מטלטל, כשהזעם הראשוני היה פעמים רבות בלתי ניתן לשליטה, ובצדק. מדובר בטבח הקשה והאכזרי ביותר מאז השואה. מאז, מדינת ישראל נלחמת כבר למעלה משנה על זכותה לקיום, מול אויבים אכזריים שביצעו פשעים נגד עמנו, פשעים מפלצתיים אשר האנושות לא ידעה כמותם.
הטלטלה הקשה לא פסחה על מקומות העבודה, אשר נאלצו להתמודד עם אתגרים לא פשוטים. משפחות של נפגעים, נרצחים, חטופים, חיילים, המשיכו לעבוד כשעננה של דאגה, חרדה וחוסר וודאות מרחפת מעליהם.
המעסיקים והעובדים, רבים מהם הורים לחיילים לוחמים או קרוביהם, היו שותפים לדאגות ולחרדות, ועדיין נאלצו לקיים התנהלות תקינה במקום העבודה. כשהרוחות סוערות, מעסיקים נאלצו לתת פתרונות למצבים לא פשוטים ובלתי מתקבלים על הדעת בהקשר של התבטאויות של עובדים אשר חרגו מהבעת דעה ועלו עד כדי הסתה, בגידה ותמיכה בטרור. במקרה אחד בפרשת לימור קראוס נגד מרכז משען בע"מ, אם של חייל שנלחם בעזה, נאלצה לעבוד לצד עובדת אשר העזה להתבטא נגד חיילי צה"ל וטענה פושעי מלחמה שהורגים ילדים, או בפרשת ד"ר ברוכין, מוסד חינוכי אשר אחד מהמורים, בין השאר, התבטא בקבוצות ווטסאפ בבית הספר, בין השאר, בהקשר למעשי הטבח והאונס של מפלצות חמאס וטען טענה כוזבת שגם חיילי צה"ל אונסים פלשתיניות מ 1948, ובכך לא רק שהשחיר בזדון את חיילי צה"ל שמחרפים נפשם להגנת כולנו, אלא שהכשיר את מעשי האונס של חמאס ובכך השתמע מדבריו הבעת תמיכה עקיפה בטרור. במקרה שלישי, בפרשת עבאסי נ' כללית, עובד שירותי בריאות כללית, פרסם בסטטוס הווטסאפ שצפו בו עובדים רבים, פסוקים מהקוראן הקוראים בין השאר לטבח ורצח יהודים, מה שעורר חרדה ובהלה וחשש להגיע למקום העבודה.
בשלושת המקרים שתוארו, המעסיק נקט בהליכי פיטורים והעובדים פוטרו. המקרים הגיעו לפתחו של בית הדין לעבודה בבקשה מצד העובדים לביטול הפיטורים. בפרשת מרכז משען, קבע כי אמירות לפיהן חיילי צה"ל הם פושעי מלחמה או כי גם חיילי צה"ל הורגים ילדים, חמורות ומקוממות ככל שיהיו, אינן יכולות להוות צידוק לפיטורים בניגוד לחוק. בנוסף בית הדין התייחס לכך שההסכם הקיבוצי לא אסר הבעת דעה או השקפה פוליטית ולכן זו לא עילה להשעיה או לסיום העסקה. ראשית, לדעת הכותבת, לטעון שחיילי צה"ל פושעי מלחמה זו לא הבעת דעה פוליטית מוגנת. שנית, מעסיק לא צריך לקבוע בתקנון שאסור להביע דעה פוליטית כעבירת משמעת כשם שהוא לא צריך לקבוע כי אסור לבצע עבירת רצח או גניבה. שלישית, בית הדין לא התייחס לחומרת ההתבטאות הפוגענית במקום העבודה שחורגת מגבולות השיח הלגיטימי דווקא בהקשר של זמן מלחמה בשעה שעובדים חרדים לגורל ילדיהם או קרוביהם שנלחמים בעזה באותה העת. האבסורד הוא שכאשר מדובר בהתייחסות מילולית שיש בה יסוד מיני למשל, ולו ברף הנמוך ביותר, הרי שזה לגיטימי בקלות בלתי מתוארת, לפטר עובד על "הטרדה מינית" גם אם ספק היה מדובר בהטרדה מינית, ואולם כאשר מדובר בהתבטאות שמסיתה נגד חיילי צה"ל ו/או מבטאת תמיכה או הזדהות עם טרור ובגידה בערכי מדינת ישראל, היא חוסה לרוב תחת כנפי חופש הביטוי.
בפרשת מרכז משען אם כן, ניכר שבמקום להתמודד עם המשמעות של האמירה הפוגענית נגד חיילי צה"ל אשר מחרפים נפשם למען המדינה, אמירת בגידה והסתה שמקומה לא יכירנה במקום העבודה, בית הדין העדיף את מבחני "הפרוצדורה" באופן שהיא גוברת על המהות וברח להגנת "חופש הביטוי" או "החופש להביע דעה פוליטית".
כך גם בפרשת ד"ר ברוכין, בית הדין לעבודה בפסיקה שאושרה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, הורה להחזירו לעבודה, וזאת לאחר שקבע כי נפלו פגמים מהותיים בהליכי הפיטורים וכי פרסומיו ואמירותיו היו ידועים למשרד החינוך ומוגנים תחת חופש הביטוי ויש פער בין תפיסת העיריה את פרסומיו ודבריו ככאלה המהווים תמיכה בטרור ופוגעים בצה"ל ובערכיה של מדינת ישראל. בעולם שלאחר השבעה באוקטובר, היה מן הראוי לקבוע, כי לא יעלה על הדעת שמחנך במדינת ישראל, יפרסם כי חיילי צה"ל אונסים פלשתיניות מ 1948. לא רק כי מדובר באמירה כוזבת ועלילת דם מכוונת נגד צה"ל, אלא כי באותו הקשר, לאחר השבעה באוקטובר מדובר בהשוואה שקרית שנועדה להכשיר את מעשי האונס החמורים שביצעו חמאס.
אין זה משנה שדעותיו היו ידועות עוד קודם לכן. היה מן הראוי כי בית הדין יפסוק כי אותו מחנך במוסד ציבורי, ואמון על חינוך תלמידים, לא יכול לחסות תחת "הגנת חופש הביטוי" ולהתבטא באופן פוגעני נגד חיילי צה"ל, נוכח הרגישות של תלמידים ומורים שחלק ניכר מהם, משפחות של חיילים שנלחמו באותה העת, אשר לא יכלו לשאת את הישארותו במוסד חינוכי ובצדק. גם בפרשת ד"ר ברוכין, ניכר שבית הדין העדיף את מבחני הפרוצדורה על המהות.
בפרשה השלישית, מונתסר עבאסי נגד כללית, בית הדין לעבודה כן אישר את פיטורי העובד. שירותי בריאות כללית הוכיחו, באמצעות מומחים, כי פסוקי הקוראן שציטט העובד הביעו חד משמעית תמיכה בטרור וצוטטו באותה העת על ידי חמאס ותומכיהם בעוד העובד ניסה להסתתר תחת ציטוט מכתבי "דת הקוראן". כב' השופטת קארין ליבר לוין אשר כתבה את פסק הדין, הפנתה לציטוט חשוב ממאמרו של כב' השופט בדימוס, אהרון ברק: "המשטר הדמוקרטי מגן על חופש הביטוי, כל עוד חופש הביטוי מגן על הדמוקרטיה, אך מקום ושחופש הביטוי הופך קרדום לפגיעה בדמוקרטיה, אין הצדקה שהדמוקרטיה תניח את צווארה לכורת...הזכות לחיים בחברה קודמת לזכות להביע בה דעה".
גם בפרשה זו, היה ניתן לברוח ל"פרוצדורה" ולטעון כי מדובר בהתבטאות שציטטה בסה"כ כתבי דת, בסטטוס של אנשי הקשר של העובד, שחוסה תחת הגנת חופש הביטוי. ואולם, בפסק דין זה, ניכר כי המהות גברה על הפרוצדורה, והשופטת באומץ לב, העזה לפסוק כנגד מערכת אשר חוששת להטיל מגבלות על חופש הביטוי ונמצאת עדיין בעולם הישן.
לסיכום, לדעת הכותבת, העולם שלאחר השבעה באוקטובר אינו העולם שלפני השבעה באוקטובר. בשעה שהעם היהודי נלחם על זכותו לקיום, השופטים לא יכולים להתעלם כאילו לא היה ולפסוק לפי כללי העולם הישן, כשלא ניתן להיאחז בקרנות המזבח של חופש הביטוי לנצח. לגיטימי כי מעסיק ידרוש מעובדיו בעיתות מלחמה במיוחד, להיזהר בלשונם מאמירות שמשחירות את חיילי צה"ל או משוות בינם לבין מפלצות חמאס שביצעו פשעים נגד האנושות, שכן משפחותיהם החרדות לגורלם נמצאות במקום העבודה ויש להגן עליהם מפני סביבה פוגענית. אמירות אלה חמורות בדיוק כמו הטרדה מינית או התעמרות בעבודה, ואין סיבה להפחית ממשקלן. כך גם, יש להגן על עובדים מפני עובדים אחרים שמביעים תמיכה בטרור או הסתה, אם בדרך של התבטאות שיש בה השוואת מעשי חיילי צה"ל למעשי האונס של חמאס, או אם יש בה ציטוט כתבים הקוראים להשמדת יהודים ועריפת ראשיהם וזאת מבלי הצורך שהאמירה תוכר כעבירה פלילית או משמעתית. ואכן, כפי שכתב כב' השופט בדימוס אהרון ברק, "אין הצדקה שהדמוקרטיה תניח את צווארה לכורת... הזכות לחיים בחברה, קודמת לזכות להביע בה דעה".
מאת איריס אלמוג, איריס אלמוג, משרד עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
