החזית הירוקהישראל משתרכת הרחק אחרי העולם: 77% מהפסולת מוטמנים בקרקע
החזית הירוקה
ישראל משתרכת הרחק אחרי העולם: 77% מהפסולת מוטמנים בקרקע
בזמן שהעולם המפותח כבר מסלק את מרבית הפסולת בדרכי מיחזור מגוונות, ישראל משתרכת הרחק מאחור. קרן הניקיון של המשרד להגנת הסביבה צברה מיליארדי שקלים, אלא שניצול התקציבים שלה נמוך, היא אינה בודקת את האפקטיביות של פעולותיה, ובינתיים מחפשת פתרונות קצרי טווח בדמות הרחבת מטמנות
הטמנת פסולת באדמה "זוללת" קרקעות, מייצרת זיהומים, מפגעי ריח וגזי חממה, הגורמים למשבר האקלים. על רקע כל אלה העולם המפותח עובר לפתרונות אחרים של סילוק פסולת כמו מיחזור, ביו־גז וקומפוסטציה. אבל ישראל משתרכת הרחק מאחור עם הטמנה של 77% מהפסולת, ובאין פתרונות אחרים היא מחפשת פתרונות חירום להגדלת שטחי ההטמנה, ומתרחקת מאוד מיעדי האקלים שאליהם התחייבה בפני האו"ם.
הטיפול בפסולת נמצא באחריות בלעדית של המשרד להגנת הסביבה, אלא שלאורך השנים הוא לא הצליח להתמודד עם גודל האתגר. בשנות השמונים הוקמה קרן הניקיון במטרה לרכז את המשאבים לסילוק פסולת, ולאורך השנים נצברו בה 3.5 מיליארד שקל. כיום 92% מהכספים בקרן מקורם בהיטל הטמנה שנכנס לתוקף ב־2007, במטרה לתמרץ עיריות לעבור לפתרונות אחרים של סילוק פסולת. אלא שמאז תחילת פעילות קרן הניקיון ועד היום היטל ההטמנה עלה בשיעור של 1,027% (מחירו כיום כ־111 שקל לק"ג פסולת מעורבת), ופתרונות אחרים כמעט ואין.
כמויות הפסולת בישראל גדלות בכ־2.6% בשנה, והמדינה נמצאת בפיגור של 20 שנה בתחום הטיפול בפסולת בהשוואה למדינות המפותחות, כך לפי המשרד להגנת הסביבה. בשנה שעברה מבקר המדינה ביקר בחריפות את התנהלות הקרן. ניצול התקציבים בקרן מאז הקמתה עד 2019 עמד על כ־37% בלבד, והקרן אינה בודקת את אפקטיביות פעולותיה. מלבד זאת, כשהכסף מצטבר גם משרד האוצר שולח אליו יד. לאורך השנים כ־1.66 מיליארד שקל הועברו כהלוואה ללא ריבית והצמדה לקופת האוצר לצורך מימון תקציבי מדינה, כ־600 מיליון שקל מתוכם יועברו השנה, בהסכמת השרה להגנת הסביבה עידית סילמן.
מה שכן, בשבוע שעבר, ברגע האחרון, ניצלה קרן הניקיון מציפורניו של אריה דרעי. עם אישור תקציב המדינה בממשלה ביום שישי הודיעה סילמן כי דרעי נסוג מהסיכום הקואליציוני להעביר את הקרן לשליטת משרד הפנים.
על פי מבקר המדינה, בעוד כארבע שנים לא ייוותרו עוד שטחי הטמנה בישראל, וכבר השנה קיים מחסור בשטחי הטמנה. מדוע ישראל לא מצליחה לצאת מהבור של הטמנת פסולת?
"היטל הטמנה לא עשה אפקט משמעותי לא מבחינת צמצום הפסולת המוטמנת ולא מבחינת המימוש בפועל של הכספים", אומרת פרופ' אופירה אילון ל"כלכליסט", ראש תחום איכות סביבה במוסד שמואל נאמן וחוקרת בחוג לניהול משאבי טבע באוניברסיטת חיפה. "אנחנו במצב חירום ולכן המשרד להגנת הסביבה מציג פתרונות לטווח קצר, הרחבת מטמנות קיימות".
בכנס שנערך בפארק המיחזור חירייה בשבוע שעבר אילון הציגה עבודת מחקר חדשה הסוקרת את מדיניות הטיפול בפסולת ב־15 השנים האחרונות ואת הכשלים לאורך הדרך. בתקופה זו כיהנו במשרד להגנת הסביבה עשרה שרים שונים, שבעה מהם לטווחי זמן קצרים של פחות משנתיים, כשכל אחד מהם הציג פתרונות פסולת משלו.
מרבית השרים הציבו יעדים שלא הושגו. כך למשל ב־2013 קבע השר עמיר פרץ כי 50% מהפסולת העירונית ימוחזרו ב־2020; לאחר שהיעד לא הושג, קבע השר זאב אלקין יעד לצמצם את ההטמנה ל־26% ב־2030, 51% ימוחזרו, ויוקמו מתקנים ייעודיים לשריפת פסולת; תוכנית השריפה עוררה התנגדות, והשרה גילה גמליאל ביטלה אותה. ב־2020 היא פרסמה אסטרטגיה חדשה להגיע ליעד של 54% פסולת ממוחזרת ו־20% הטמנה. תמר זנדברג הותירה את התוכנית על כנה, וכעת זו עומדת לבחינתה של סילמן.
קרן הניקיון מתקצבת באמצעות קולות קוראים הקמה של מתקנים לטיפול בפסולת, אך לא תמיד נמצא מי שירים את הכפפה. פעמים רבות הרשויות עצמן שמות מקלות בגלגלים ומתנגדות להקמת מתקנים בשטחן, ובפעמים אחרות הקולות הקוראים לא אטרקטיביים מספיק ליזמים או לרשויות. גם המשרד להגנת הסביבה עצמו סבור שיש לבצע תיקונים באופן הקצאת התקציבים כדי להפחית את הטמנה.
"זה לא פשוט לזכות בקולות הקוראים, ואז גם לא פשוט לקבל את הכסף הזה, בין אם אתה יזם או ראש עיר", אומר גיל לבנה, מנכ"ל איגוד ערים דן לתברואה. "המשרד להגנת הסביבה לאורך כל השנים יצר מנגנוני תמיכה מסורבלים עם תנאים בלתי אפשריים, יש מעט מאוד כוח אדם שמטפל במנגנון הזה, ומרגע שיש קול קורא לתמיכות עד שמאשרים ומעבירים את הכסף חולפות שנים. למשרד לקח למשל חמש שנים לפרסם קול קורא לתמיכה בפתרונות פסולת אורגנית, וכשהוא כבר פורסם התנאים היו דרקוניים מבחינה תכנונית, ובמשך שנתיים לא הוגשה אפילו בקשה אחת להקמת מתקן. עד עכשיו מחכים לפניות של יזמים".
הפסולת הגואה במטמנות מאיימת על ההתחייבות של ישראל לעמוד ביעדי האקלים שלה, כפי שהם עודכנו בהסכם פריז ב־2021. ישראל התחייבה כי עד 2030 היא תפחית את גזי החממה הנפלטים מפסולת ב־47% לפחות בהשוואה לפליטות שנמדדו בשנת 2015. מטמנות פסולת פולטות כמויות גדולות של מתאן – גז חממה עוצמתי פי 83 מפחמן דו־חמצני, שישראל התחייבה ביוזמה בינלאומית לצמצמו ב־30% בעשור הזה.
באותה יוזמה ישראל אף התחייבה לפתח אסטרטגיית מתאן לאומית שתכלול, בדומה לאסטרטגיה האירופית, כימות ומדידה טובות יותר של פליטות מתאן מכל הסקטורים. עד כמה חמורות פליטות המתאן במטמנות הפסולת? הנתונים של הרגולטור לוקים בחסר, אך ד"ר דניאל מדר, חוקר בתחום מדעי הסביבה, גילה באמצעות מערכת מדידת לוויינים שמטמנות פסולת פולטות כמות מתאן גבוהה בהרבה מהערכות המדינה.
במטמנת אפעה בדרום, בה מטמינים את מרב הפסולת, הפליטות הן פי שישה ממה שמדווח, ובכל שבוע בארבע החודשים שנבדקו זיהה הלוויין פליטות מתאן. כך קרה גם במטמנות קטנות יותר שנבדקו. מטמנות ממשיכות לפלוט מתאן גם 50 שנה לאחר סגירתן, ובזמן שהמדינה מעלימה עין – הבעיה לא נעלמת. לפי מדר, אם המדידות של מטמנת אפעה משקפות את מה שקורה בשאר המטמנות בארץ, אזי הן פולטות כ־200 אלף טון מתאן בשנה, ולא 40 אלף טון כפי שמדווח.
מלבד זאת, מטמנות שמנסות להתמודד עם מפגע המתאן נתקלות בקשיים מול הרגולטור. מטמנת גני הדס למשל תוכננה לאסוף את המתאן הנפלט ולהשתמש בו לייצור חשמל (ביו־גז). לצורך כך היא הזמינה לפני שנים ציוד חדיש, אלא שעד היום היא ממתינה לאישור להפעילו באופן מלא. שניים מתוך חמישה גנרטורים הנדרשים כדי לטפל בכל המתאן שנפלט לא פועלים בשל סחבת בין הוועדה המחוזית לרשות החשמל.
"יש מטמנה בארץ שאוספת את המתאן ומשתמשת בו לאנרגיה, אבל מטרטרים אותה בביורוקרטיה אין־סופית ובלתי אפשרית", אומר עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת באדם, טבע ודין. "המשרד להגנת הסביבה ניסה לעזור, אבל גם ידיו כבולות. רשות החשמל לא מכירה בהוראות של תמא 1, ומינהל מקרקעי ישראל בקונפליקט עם כל המטמנות. הרשויות חלוקות ביניהן. המדינה לא מתמרצת פרויקטים כאלו. המטמנה השקיעה מיליונים בציוד שעומד ולא עובד, והמדינה כולה נאלצת לספוג את הפליטות האלו. יש צורך דחוף בקידום ויישום התוכנית האסטרטגית לטיפול בפסולת שהשיק המשרד להגנת הסביבה לפני כשנתיים, הכוללת צמצום פסולת במקור בין השאר באמצעות מנגנון שלם על מה שאתה זורק, פתרונות קצה מקומיים וקרובים למקום ייצור הפסולת, במיוחד התוצרת האורגנית, והפרדת הפסולת במקור לשלושה זרמים".
אלעד עמיחי, סמנכ"ל בכיר לשלטון מקומי במשרד להגנת הסביבה, סבור שחוק ההסדרים הקרוב יצליח להוביל לשינוי כיוון באמצעות הסדרת מחירי קרקע למתקני טיפול, סבסוד מתקני פסולת המייצרים חשמל באמצעות תעריף החשמל ועוד: "סילמן בחרה שלא לעסוק בשינויי מדיניות אלא ביישום ובהקמת מתקנים. נושא יעילות ההקצאה של קרן הניקיון מטריד את המשרד, ולכן נבחנות שיטות הקצאה נוספות שייתכן שידרשו גם שינויי חקיקה".
בנוגע להלוואות שניתנו לאוצר, אומר עמיחי: "ההלוואות יוחזרו בעת הצורך, ולא יהוו גורם מעכב. מדובר ביישום החלטה משנת 2021 ולא בהלוואה נוספת".
