קיום חוזי קבלנות בצל המלחמה
קיום חוזי קבלנות בצל המלחמה
מהם הכלים המשפטיים שעומדים היום לקבלנים הנאלצים להפר חוזה בשל המלחמה?
תחת מחסור חמור בכח אדם, ציוד הנדסי שגויס למאמץ המלחמתי, וגל התייקרויות, ניצב ענף הבנייה והתשתיות באחת התקופות המאתגרות שידע.
בצל אתגרים אלה בולט היעדרו של פתרון מובנה, חד וברור לקבלנים הנאלצים להפר חוזה בשל השפעות המלחמה. על הרקע הזה עולה השאלה, מה הם הכלים המשפטיים שעומדים היום לקבלנים הנאלצים להפר חוזה בשל המלחמה?
ההיסטוריה מלמדת, כי בתי המשפט בישראל, מאוד נזהרים ביישום סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות) על יסוד הכרה באירועים חיצוניים ככוח עליון, עד שיש מי שחושבים כי האפשרות לזכות בארץ בפטור מחיוב חוזי בשל "כוח עליון", היא תיאורטית בלבד. באופן ספציפי, ביחס לאירועי מלחמה, כבר נפסק על ידי בית המשפט בעליון, כי בישראל אלו אירועים צפויים ועל כן לא ניתן לסווג אותם ככוח עליון.
לכן, למעט במקרים ספציפיים, בהם השפיעה המלחמה באופן ישיר וקיצוני על החוזה (להבדיל מהשפעה עקיפה שחלה על הענף בכללותו), הדעה הרווחת היא שאין לצפות להכרה במלחמת "חרבות ברזל" ככוח עליון.
בנוסף חשוב לזכור, כי סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות), מספק פתרון גס וחד ממדי שעיקרו ביטול החוזה והשבה (קרי, התחשבנות כספית נכון למועד הביטול), שעשוי להיות קיצוני מידי בחלק גדול מהמקרים.
תחת הפתרון הקיצוני הזה, של פטור גורף מקיום התחייבויות חוזיות נוכח "כוח עליון" וביטול החוזה בעקבותיו, מציעים דיני החוזים בישראל פתרונות "רכים" יותר המחייבים גישה "מתחשבת" בין הצדדים לחוזה.
בהקשר הזה, יש להזכיר את הניתוח של השופט אנגלרד בפס"ד רגב (ע"א 6328/97) ולפיו, התעקשות על קיום ההסכם ככתבו וכלשונו, למרות נסיבות חיצוניות שהן "גדולות" מהצדדים, עשויה להיחשב לחוסר תום לב בקיום החוזה של הצד המתעקש על קיומו הדווקני. אף שגישה זו לא מקנה "פטור" מחיובי ההסכם, היא עשויה להקנות הגנה לצד שנאלץ להפר את ההסכם.
בנוסף קיימת גישה בפסיקה המחילה את דוקטרינת ה-"ביצוע בקירוב" של ההסכם, בנסיבות המונעות את קיומו בהתאם להוראותיו. גישה זו מתמרצת את הצדדים לבצע התאמות של ההסכם לנסיבות החדשות ובכך, להקטין את נזקיהם.
עם זאת, בשונה מההגנה המוקנית לצד המפר בנסיבות המוכרות כסיכול, הסתמכות על הפתרונות החלופיים הנזכרים לעיל היא בבחינת "חליפה לפי מידה", המחייבת גיבוש פתרונות ייחודיים לנסיבות ההתקשרות - כאשר נקודת המוצא היא ההוראות הספציפיות בהסכם.
מהניסיון שלנו, ברוב המקרים יש אינטרס מובהק לצד המפר, ליזום את התאמת החוזה לנסיבות החדשות. כאשר מדובר בחוזים לביצוע בענף הבנייה והתשתיות התאמות כאלה יכולות לבוא לידי ביטוי בעדכון לו"ז, שינוי שלביות ביצוע, יישום שיטות ביצוע שונות מאלה שנקבעו בחוזה וכדומה.
מהניסיון שצברנו בתקופת הקורונה, אנחנו יודעים להגיד כי יש יתרון לבוא בדברים עם מזמין העבודות בתוך האירוע ולא לאחריו - ובהתאמה למונחי העת הזו, "כשהתותחים רועמים".
