פרשנותמשרד החינוך מציג: מבחני השפה הארציים הם שיעור בהסתרה
פרשנות
משרד החינוך מציג: מבחני השפה הארציים הם שיעור בהסתרה
משרד החינוך החליף את מבחני ההערכה הארציים בשפת־אם ואת סולם החישוב ויצר מצב שאי אפשר להשוות את התוצאות לפני ואחרי הקורונה. מכון טאוב: "אפשר היה לחכות שנה עם המבחן החדש. הוחמצה הזדמנות מחקרית"
פערים גדולים שמעלים שאלות קשות התגלו במבחני ההערכה הארציים בשפת־אם שערך משרד החינוך לראשונה לאחר הקורונה. 43% מהתלמידים היהודים מרקע כלכלי חברתי נמוך שולטים ברמה נמוכה בשפה לעומת 19% בלבד מהתלמידים מרקע גבוה. בסך הכל 26% מהתלמידים היהודים בישראל, יותר מאחד מכל ארבעה, הם ברמה נמוכה. אצל התלמידים הערבים מדובר בנתונים שהם על גבול האסון החינוכי: 82% מהתלמידים הם ברמה נמוכה בשפה הערבית.
המבחנים שנערכו במתכונת חדשה מעוררים, כאמור, שורה של שאלות קשות. את אחת החשובות שבהן מעלה חוקר החינוך הבכיר נחום בלס ממרכז טאוב. לדבריו, "הטעות הקריטית של משרד החינוך היא שהם לא עשו מבחן מיצ"ב במתכונת הישנה כדי שאפשר יהיה להשוות למצב לפני הקורונה, ושהם לא עשו אותו בשתי שכבות גיל כדי שאפשר יהיה לבחון את השפעת הלימוד בקפסולות. אפשר היה לחכות שנה עם המבחן החדש. הוחמצה הזדמנות מחקרית".
האם באמת מדובר בסתם החמצה? משרד החינוך שיכלל במשבר הקורונה שיטה בירוקרטית מופלאה: אם לא אוספים נתונים, אי אפשר להאשים אותך במחדלים. כך, למשל, הוא לא אסף נתונים על התופעה הקשה של הנשירה בקורונה. נראה שאם זה תלוי במשרד החינוך, אנחנו נדע מה נזקי הקורונה רק כשהתלמידים יגיעו לשוק העבודה.
ד"ר ענבל רון קפלן מהרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) אומרת, לעומת זאת, ש"ועדה מקצועית החליטה על מבחן חדש בכיתה ד' ולא בכיתה ה' כבעבר כיוון שמדובר בשלב קריטי ברכישת קריאה. ממילא הדבר אינו מאפשר השוואה לאחור אבל יאפשר השוואה בעתיד. השוואה לעבר אפשרית במבחנים הבינלאומיים, שתוצאות אחד מהם יתפרסמו בעוד חצי שנה".
אחת הסיבות העיקריות לביטול מבחני המיצ"ב היתה הביקורת על פרסום התוצאות בכל בית ספר. הטענה היתה שהדבר יוצר תחרות לא בריאה בין בתי הספר וגורם לבזבוז שעות על הכנה למבחן ואף להטיית תוצאות על ידי מנהלים. אלא שכלל לא ברור שהתוצאה המבוקשת של מניעת פרסום אכן תושג.
את ההחלטה שהתוצאות לפי בית ספר יפורסמו קיבל בשנת 2012 בית המשפט העליון בעקבות עתירה של התנועה לחופש המידע. מנכ"לית התנועה עו"ד רחלי אדרי־חולתא סבורה ששום דבר לא השתנה. "צר לנו שמשרד החינוך אינו עומד בחובה שנקבעה בפסק הדין של בית המשפט העליון שלפיה יש לפרסם את ציוני מבחני המדידה ברמת בית הספר. התנועה לחופש המידע לומדת את הדו"ח שפורסם ובוחנת את דרכיה המשפטיות". כלומר, בהחלט ייתכן שנסיים באותו מקום.
בנושא אחד ראמ"ה בכל זאת ערכה השוואה - הפערים בין תלמידים חזקים וחלשים - והגיעו למסקנה שהפערים נותרו דומים, כשני שלישים. בראמ"ה מציעים הסבר ש"ייתכן שהקורונה ותהליכים נוספים שהתרחשו במערכת החינוך השפיעו באופן דומה על הקבוצות השונות, ולכן הפערים נותרו דומים".
בלס אומר ש"ההנחה היא שאנשי ראמ"ה עושים את עבודתם במקצועיות ובאובייקטיביות אבל הממצא שהפערים בין תלמידים חזקים וחלשים לא גדלו מפתיע על רקע מחקרים ממקומות אחרים ובארץ". בפועל מדובר בתוצאות מוזרות וסביר שהן יעוררו דיון מאוד מקיף בקרב חוקרי החינוך.
בעוד 26% מתלמידי כיתות ד' היהודים ברמה נמוכה, 82% מהערבים במצב הזה, מהם 48% ברמה נמוכה מאוד. בראמ"ה טוענים שאי אפשר להשוות את הנתונים משום שמדובר בתוכניות לימודים שונות והציפיות להישגים שונות. בפועל, שתי מערכות החינוך קבעו מהי רמה נמוכה (עמידה בדרישות הבסיסיות בלבד) ונראה חיוני להשוות ביניהן.
פערים גדולים לרעת החינוך הערבי תמיד היו, בין היתר בגלל פערי התקציב. אבל אלה דווקא קטנו בחינוך היסודי בשנים האחרונות. נראה שאת גודל הפערים יש לייחס למשבר הקורונה. הסבר אפשרי אחד הוא העובדה שבחינוך הערבי למדו הרבה פחות מרחוק, והילדים החסירו הרבה יותר ימים בבתי הספר.
הסבר שני הוא שלימודי ערבית ספרותית הרבה יותר מסובכים מלימודי עברית משום שזו אינה השפה המדוברת, ולכן ייתכן שהילדים הספיקו להתקדם הרבה פחות לפני הקורונה. בכל מקרה דרושה תוכנית חירום לתיקון הנזק.
