שרגא ברוש מערער על הרשעתו בעבירות מס: "צבר של שגיאות מהותיות ויסודיות"
שרגא ברוש מערער על הרשעתו בעבירות מס: "צבר של שגיאות מהותיות ויסודיות"
נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר מערער למחוזי על הרשעתו בעבירות מס, זיוף מסמך ומרמה. טוען שהפרקליטות "נשענה באופן פסול" על הסדר הטיעון שחתמה עם רואה החשבון שלו, בלי שזה זומן להעיד - ו"ביהמ"ש נגרר"; לחילופין, הוא מבקש להקל בעונש שהוטל עליו של 14 חודשי מאסר, ולהסתפק בעבודות שירות
נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר שרגא ברוש, טוען בערעור שהגיש על הרשעתו בעבירות מס של 1.55 מיליון שקל, זיוף מסמך וקבלת דבר במרמה, כי במסקנות המרשיעות של הכרעת הדין היה "צבר של שגיאות מהותיות ויסודיות, אשר יורדות לשורש ההרשעה".
לטענת ברוש, הימנעות התביעה מלהעיד את רואה החשבון של החברה שלו אלעא השקעות, מיכאל בר לבב, אשר הורשע קודם לכן במסגרת הסדר טיעון עם הפרקליטות על כך שהיה שותף של ברוש למצגי המרמה לרשויות המס, הביאה לכך שהראיות בגינן הוא הורשע היו נסיבתיות בלבד, ואינן יכולות לבסס את הרשעתו.
לטענתו, בית המשפט שגה למעשה ב"היפוך מוחלט של עול ההוכחה", כאשר במקום להטילו על התביעה, הוא למעשיה הטיל את נטל ההוכחה על כתפיו של הנאשם. לדבריו, טענות התביעה "נשענו באופן פסול על הסדר הטיעון עם רו"ח בר לבב" – והכרעת הדין של בית המשפט "נגררה אחר כשלי טענות המאשימה". בהקשר זה טוען ברוש, שעל בית המשפט היה לנהוג ב"זהירות יתרה ובקפידה בבחינת הראיות, ולהשתחרר מהסדר הטיעון בו הודה רו"ח בר לבב ומהשפעתו על המסקנות בעניינו (של ברוש), וזאת לא נעשה".
בנוסף לערעור על עצם ההרשעה ברוש – לחילופין - גם מערער על העונש שנגזר עליו בחודש מרץ האחרון – 14 חודשי מאסר בפועל, קנס בגובה 100 אלף שקל ומאסר נוסף על תנאי. לטענת ברוש, עונש המאסר בפועל שהוטל עליו הוא "עונש מופלג בחומרתו" לנוכח נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות, והוא מבקש מבית המשפט, ככל שהרשעתו תיוותר על כנה, להשית עליו עונש של עבודות שירות בלבד. לדברי ברוש, במקרים דומים בתי המשפט הסתפקו בהטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות בלבד ולא במאסר בפועל, ולא בכדי בית המשפט עצמו, לאחר שלב הטיעונים לעונש, הפנה אותו לחוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות.
ברוש מציג מקרים רבים אחרים בהם הוטל עונש של עבודות שירות על מורשעים בעבירות מס, לעתים בהיקפים גבוהים יותר ואף עבירות שנעשו בתקופה ממושכת מספר פעמים רב בהרבה מהמקרה שלו. כך למשל, הוא מזכיר לשם השוואה את עבודות השירות בלבד שהוטלו על שלמה דרעי (אחיו של אריה דרעי), הדוגמנית בר רפאלי, הזמר אייל גולן, הסקסולוג דניאל דריי ועוד, שהורשעו בעבירות מס.
את הערעור עב הכרס שלו לבית המשפט המחוזי בתל אביב הגיש ברוש באמצעות עורכי הדין איריס ניב סבאג, אבנר שמלה ונטע גורי ממשרד שינמן נגב ניב, כמה שעות לאחר שפרקליטות מיסוי וכלכלה, באמצעות עו"ד נעם עוזיאל, הגישה אתמול ערעור משלה, כפי שפורסם אתמול לראשונה ב"כלכליסט", שבו ביקשה להחמיר את עונש המאסר שיוטל על ברוש, ולקבוע אותו במתחם שבין 24 ל-40 חודשים. כמו כן היא ביקשה להגדיל את גובה הקנס שיושת עליו. לטענת הפרקליטות, מתחם הענישה שקבע בית משפט השלום בתל אביב אשר גזר את דינו של ברוש (12 עד 30 חודשי מאסר), הוא מתחם רחב מדי ונמוך מדי המרוקן מתוכן את תכלית החוק, והוא לא עולה בקנה אחד עם "הערכים החברתיים שנפגעו, נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הראויה ואף זו הנוהגת". עוד טוענת הפרקליטות כי בית המשפט גזר לבסוף עונש הקרוב מאוד ל"תחתית המתחם ומצוי בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם שקבע, מבלי שניתן משקל ראוי לנסיבות לחומרא בתוך המתחם".
ביולי 2023 השופטת דנה אמיר הרשיעה את ברוש בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומסירת פרט כוזב בדו"ח, ומרמה, עורמה ותחבולה, בכוונה להתחמק ממס ולסייע לאחר להתחמק ממס.
לפי כתב האישום, שרגא ברוש ואחיו יריב ברוש החזיקו במניות החברה א.ל.ע.א השקעות, כל אחד ב-50% ממניות החברה. החברה החזיקה במניות חברת עושרד גז טבעי שהוקמה לשם עיסוק בקניית גז טבעי מאסדת הקידוח תמר ומכירתו ללקוחות. במהלך שנת 2015, מכרה חברת א.ל.ע.א חלק ממניותיה בחברת עושרד. מכירה זו הניבה לחברת א.ל.ע.א רווח הון של 8.6 מיליון שקל.
על פי פקודת מס הכנסה, חברה שחבריה הם בני משפחה ושלושה חודשים מיום היווסדה הוגשה בקשה להכיר בה כחברה משפחתית, יחולו עליה הוראות מיסוי מיוחדות, שעיקרן היותה "שקופה" וחישוב המס יתבצע אצל בעל המניות עצמו. לו הייתה חברת א.ל.ע.א חברת משפחתית הייתה לה הטבת מס בגין רווחי ההון, כיוון שרווח ההון לא היה ממוסה במיסוי דו שלבי, כפי שממוסה חברה שאינה משפחתית - מיסוי רווח ההון בחברה ואחר כך, מיסוי הדיבידנד כשהוא מחולק לבעל המניות, שמבקש למשוך לעצמו את הרווח.
לפי האישום, ברוש ורואה החשבון של החברה מיכאל בר לבב, שבהמשך הורשע בפרשה בהסדר טיעון ונידון ל-9 חודשי מאסר וקנס של 50 אלף שקל, החליטו לרמות את פקיד השומה על ידי יצירת מצג כוזב לפיו הוגשה בקשה להכיר בחברה כחברה משפחתית במועד. לצורך כך, זייפו השניים, בצוותא, שלושה מסמכים שתכליתם להציג מצג לפיו הוגשה הבקשה בתוך 3 החודשים ממועד היווסדה של החברה. השניים הגישו מסמכים לפקיד השומה שכוללים את המסמכים המזויפים - ועקב הפניות וההצהרות ותוכנן הכוזב, סווגה החברה כמשפחתית.
המס אותו היו צריכים לשלם החברה ובעלי מניותיה הוא בגובה 4.3 מיליון שקל. בעוד המס המופחת ששולם, עקב המרמה, היה רק 2.7 מיליון שקל. לפיכך, ברוש הורשע כי השתמט מתשלום מס בגובה 1.55 מיליון שקל.
בשלב הטיעונים לעונש הגיעו שורה של אישי ציבור לשעבר להעיד עדות אופי לטובת ברוש, ביניהם השר לשעבר שלום שמחון, מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר גיא רוטקופף ואחרים. בין השאר סיפרו על תרומתו והתנדבותו הציבורית במהלך השנים, וכי הוא כבר "נענש בגין הפרשה, כשבעקבות הפרסומים התפטר מתפקיד נשיא ההתאחדות ובהמשך אף נקלע למשבר כלכלי קשה ואיבד חברים רבים ואת שמחת החיים". ברוש עצמו העיד על הבושה שחש והסתגרותו בעקבותיה, ואמר שהוא "חי עם נזק מתמשך", כאשר בני משפחתו והוא מכרו את כל נכסיהם בשל קריסת העסקים ועל מנת לכבד ערבויות אישיות שנתן. עוד העיד כי הוא "שבור מההרשעה ואינו אותו אדם שהיה, וזהו העונש הקשה מכל".
המדינה מנגד הדגישה בטיעוניה את עבירת הזיוף האקטיבי של מסמכים שביצע ברוש והשימוש בהם ולסכום המס הגבוה שנגרע מהקופה הציבורית. היא ביקשה אז מבית המשפט לגזור עליו עונש של 30 חודשי מאסר לצד מאסר על תנאי וקנס, בין השאר מאחר שלדבריה, פעל מ"בצע כסף", לא הודה, לא לקח אחריות למעשיו או הביע חרטה ולא הסיר את מחדל המס בהזדמנות הראשונה אלא רק לאחר הרשעתו, חמש שנים לאחר ביצוע העבירות. (ברוש ראה בהתפטרותו מהתאחדות התעשיינים נטילת אחריות בפועל למעשיו).
השופטת דנה אמיר, שכאמור הטילה על ברוש 14 חודשי מאסר, מאסר נוסף על תנאי וקנס של 100 אלף שקל, כתבה בגזר הדין ש"הנסיבות מלמדות על רף חומרה לא מבוטל, כשמדובר במעשים שעל פי טבעם אף מאופיינים בתכנון ותחכום". היא ציינה שמצד אחד "אין מדובר בהשמטת הכנסות שיטתית על פני שנים או בהעלמת מקור הכנסה שלם", אך מצד שני לא נכון להתייחס למעשים כמעשה יחיד ונקודתי, היות ובוצעו פעולות שונות ב"מצג מרמתי מתמשך".
הטענה המרכזית של ברוש בערעור שלו מתמקדת במה שהוא מכנה "היפוך נטל ההוכחה", כאשר לטענתו, לאחר שרו"ח בר לבב הודה והורשע בהסדר טיעון, וכחלק מההסדר הוסכם שהוא לא יוזמן על ידי התביעה להעיד במשפט נגד ברוש, "הראיות שנותרו היו ראיות נסיבתיות" – וכך אמור היה, לדבריו, בית המשפט להתייחס אליהן ולנתחן. לדבריו, "לא היה בראיות הנסיבתיות כדי להוביל למסקנה המרשיעה, בוודאי לא כמסקנה הגיונית אחת ויחידה".
בין השאר טוען ברוש כי בית המשפט שגה כאשר קבע ששלושת המסמכים שהועברו לפקיד השומה על ידי יועצת מס ממשרדו של רו"ח בר לבב (מכתב בכתב ידו של ברוש ושני טפסים שמולאו על ידה שברוש רק חתם עליהם) הם "דוברים שקר של עצמם" ולמעשה מזויפים ומהווים מצג כוזב, מאחר והם מתוארכים לאחור. לטענת ברוש, אין בעצם התארוך לאחור של הטפסים (שלא היה במחלוקת) ללא עדותו של בר לבב, כדי לבסס למעלה מספק סביר הנדרש לצורך הרשעה פלילית, כי הטפסים זוייפו. לדברי ברוש, בית המשפט לא ייחס כל משמעות לחלק מהראיות שהובאו בפניו על ידי ההגנה ומחלק אחר התעלם לחלוטין ושגה בקביעתו כשקבע שברוש לא הצליח לטעת ספק סביר בתזה של המדינה.
עוד טוענים עורכי דינו של ברוש, כי המסקנה של השופטת אמיר לפיה מדובר ב"מהלך מרמתי כולל" המשותף לברוש ורו"ח בר לבב, "הוסקה על יסוד קביעה מרחיקת לכת" לפיה הם ידעו לכל הפחות כבר באוגוסט 2015 שתיק החברה מתנהל בפקיד השומה כתיק "חברה רגילה" ולא "חברה משפחתית", ומהלכים שביצעו בהמשך היו כביכול העמדת פנים כחלק מהמצג המרמתי. לטענת ברוש, לא היה בסיס ראייתי לקביעה זו, וראיות אחרות היו דווקא צריכות לעורר ספק בדבר "מצג מרמתי כולל". לדבריו, "הרשעתו מבוססת הלכה למעשה על מצגים של רו"ח בר לבב, "ומשאלה נקבעו ללא בסיס אזי הרשעת המערער ביחס אליהם חסרת בסיס כשלעצמה".
ברוש טוען עוד שלא ידע שהחברה שלו היתה רשומה כרגילה ולא משפחתית ושהדבר נודע לו רק בשלב מאוחר יותר, ומכאן ואילך הניח שמשרד רואה החשבון שלו מטפל בעניין, והוא לא ידע על פרטי הטיפול בבעיה שנוצרה ולא היה מעורב בו, מלבד חתימתו על טפסים שנדרש לחתום עליהם – כך שלא ניתן לבסס את מעורבותו בזיוף.
לגבי העונש הוטל עליו, ברוש טוען שביהמ"ש טעה בכך שלא בחן כראוי את "היחסיות במידת האשמה" שבין זו של ברוש לזו של איש המקצוע, רו"ח בר לבב, "וזאת על רקע נסיבות ביצוע העבירה, לפיהן חלקו של רו"ח בר לבב היה משמעותי יותר מחלקו של המערער". לפיכך, ברוש טוען, שביהמ"ש טעה בכך שלא גזר עליו עונש פחות מזה שהוא גזר על בר לבב (9 חודשי מאסר) במסגרת הסדר הטיעון שנחתם עמו.
עוד טוען ברוש, שמתחם הענישה שקבע בית המשפט (12-30 חודשי מאסר) ממנו גזר את עונשו, אינו מתאים לנסיבות ביצוע העבירה, כפי שביהמ"ש עצמו קבע – כאשר מרבית המקרים בפסיקה עליהם הסתמך בית המשפט לקביעת המתחם היו לא מתאימים – מאחר שבעוד במקרים אחרים דובר על השמטת הכנסה שיטתית, במקרה של ברוש לא דובר על השמטת הכנסה אלא על רווח הון של 8.5 מיליון שקל שדווח במועד, גולה במלואו ושולם בגינו מס לפי חברה משפחתית בגובה 2.7 מיליון שקל.
