גם הקורונה לא הצליחה לרפא את המחלות הכרוניות של מערכת הבריאות
גם הקורונה לא הצליחה לרפא את המחלות הכרוניות של מערכת הבריאות
דו"ח הבריאות השנתי של ארגון ה־OECD מציב מראה מול ישראל, ומפרט את היתרונות והחסרונות המבניים: ההשקעה הנמוכה במערכת הבריאות, המחסור בציוד ומספר קטן של רופאים; מול יעילות גבוהה, שכר טוב ביחס למדינות אחרות ותוחלת חיים ארוכה. אלו עיקרי הנקודות לשימור ולשיפור שצריכות לעמוד בראש סדר העדיפויות של שר הבריאות
גם השנה דו"ח הבריאות השנתי של ארגון ה־OECD מאפשר ניתוח השוואתי מקיף וכולל של מערכות הבריאות של הכלכלות המפותחות בעולם. גם השנה, כלכלני הארגון מציבים מראה מול המערכת הישראלית שמאפשר לבחון אותה ביחס למדינות שאנו מבקשים להידמות להן.
הדו”ח מתרכז ב־2020, שנת מגפת הקורונה, בה מערכות הבריאות הציבוריות שיחקו תפקיד מרכזי וקיבלו משאבים עודפים באופן חסר תקדים. אך גם התקופה המיוחדת הזו לא שינתה באופן מהותי את תמונת היתרונות והחסרונות המבניות של מערכת הבריאות הישראלית, ובראשן: ההוצאה הנמוכה בה, היעילות הגבוה שלה, המחסור בציוד וברופאים והעובדה שהמערכת אינה סובלת מבעיה של שכר נמוך. זאת לפחות בכל הקשור לשני השחקנים המרכזיים שבה - הרופאים והאחיות - ובניגוד, למשל, למערכת החינוך.
הנקודה הזו חשובה בימים כתיקונם וקל וחומר כאשר עומד להיפתח מו”מ בין משרדי האוצר והבריאות לבין ארגוני הרופאים (הר”י), וכעת גם ארגון המתמחים “מרשם” ששיחק תפקיד מרכזי במאבק לקיצור תורנויות. בין השאר יצטרכו המשתתפים להחליט האם התוספות יזרמו למתמחים או לרופאים הבכירים, והאם וכמה יקצצו משכרם של אותם מתמחים, שהלכה למעשה עשויים לעבוד כעת הרבה פחות בגלל קיצור התורנות.
אין עוררין על כך כי רופאים ואחיות חייבים להיות שיאני שכר. מערכת הבריאות מהווה מושא לגאווה לאומית ולכן נכון וצודק לפצות את את העושים במלאכה בהתאם. ולראייה: הם שיאני השכר במערב ובמקרה של רופאים מומחים הם מרוויחים פי 4 מהשכר של ישראלי ממוצע, שהוא גבוה מהשכר החציוני - שכר שמחצית מהישראלים מרוויחים פחות ממנו.
כדי לשפר את מערכת הבריאות הדגש צריך להיות על השקעות בציוד ובמכשור, כמו גם בניתוב משאבים כדי להגדיל את מספר הרופאים והאחיות. אם בכל זאת יוחלט על מתן תוספות שכר, ראוי להתמקד במרוויחים הכי פחות במערכת - עובדי מינהל ומשק ועובדים טכנולוגיים - שכן אי־השוויון במערכת הבריאות הוא מהגבוהים ביותר במגזר הציבורי.
הוצאה לאומית לבריאות
המדינה יכולה להשקיע יותר
ההוצאה הלאומית לבריאות עמדה ערב הקורונה על 7.5% מהתמ"ג ב־2019 וזאת לעומת שיעור של כ־8.8% מהתמ"ג באותה שנה בקרב מדינות ה־OECD (ממוצע). אז השינוי "המוחלט" הגיע: ההוצאה הלאומית לבריאות אכן עלתה בישראל ב־1 נקודת אחוז שלמה לרמה של 8.5% תמ"ג. אך השינוי ה"יחסי" לא: שכן גם מדינות המערב הגדילו בממוצע את ההוצאה לבריאות בכ־0.9%. לפיכך, מצבה היחסי של ישראל לא השתנה וישראל עדיין משקיעה יחסית מעט בבריאות.
יעילות בריאותית
השקעה קטנה בבריאות, אבל חיים ארוכים
גם הדו”ח הנוכחי של ה־OECD מוכיח כי מערכת הבריאות הישראלית היא מבין היעילות בעולם. הממשלה משקיעה מעט מאוד (תשומות), אבל התוצאות (תפוקות) הם יוצאות דופן. כפי שניתן לראות בתרשים המצורף, גם השנה ניצבת ישראל ב"ריבוע הנכון": זה שמראה מעט השקעה כספית בבריאות והרבה תוחלת חיים.
בקרב אותן מדינות שמשקיעות מתחת לממוצע אך תוחלת החיים שלהן מעל הממוצע בארגון - ישראל מככבת. למעשה רק ספרד, קוריאה ואיטליה משקיעות יותר מישראל ומשיגות תוחלת חיים גבוהה מזו של ישראל, כאשר סלובניה ופורטוגל משקיעות יותר מישראל ותוחלת החיים נמוכה מזו של ישראל.
אך כאשר בוחנים פרמטרים אחרים ביחס להוצאה על הבריאות התוצאות מדהימות לא פחות: גם כאשר בוחנים את התמותה הנמנעת - כזו שהיה אפשר למנוע אותה באמצעות טיפול, טיפול מנע או טיפול מהיר, פרמטר בה ישראל היא שיאנית ביחס להוצאה הכספית - ישראל מובילה במערב. גם כאשר בודקים את היחס בין ההוצאה לאיכות, שנמדד על ידי מספר בדיקות סרטן המתבצעות, ישראל מככבת עם הוצאה מתחת לממוצע אך איכות מעל הממוצע.
7 צפייה בגלריה
שר הבריאות ניצן הורוביץ. פערי אי־שוויון בין העובדים בתוך המערכת הולכים וגדלים
(דנה קופל)
שיא של ביטוחים פרטיים
האזרחים משלמים מכיסם על הבריאות
לא מפתיע כלל כי מערכת ציבורית שאין מושקעים בה מספיק משאבים, יעילה ככל שתהיה, מבוססת גם על כסף פרטי. ישראל היא שיאנית (אחרי סלובניה) בביטוחים פרטיים וולונטריים, שאין חובה לרכוש אותם, כבר נרכשו על ידי 84% מאוכלוסיית ישראל. בדו”חות קודמים היה מדובר ב־83%. רק לסבר את האוזן: משקל האוכלוסייה הממוצע במערב שרכש ביטוחים פרטיים וולונטריים עומד על קצת פחות מ־40% כך שהשיעור בישראל הוא יותר מכפול. אם כי ה־OECD מגדיר את הביטוחים בשונה מישראל. רק ל־8% מאוכלוסיית ישראל אין ביטוח פרטי וולונטרי כלל, והתמונה ברורה: ככל שהמדינה תשקיעה פחות בבריאות, המשקל של הביטוחים בתשלום נוסף ילכו ויתרחבו.
שכר הרופאים והאחיות
למשכורות הרופאים אין צורך לחבר אינפוזיה
בניגוד למתרחש במערכות אחרות, למשל החינוך, שכר השחקנים המרכזיים של מערכת הבריאות - רופאים ואחיות - הוא לא הבעיה. גם השנה שכר רופאי ישראל הוא מהגבוהים בעולם המפותח, שני אחרי צ’ילה. כאשר משווים אותו לשכר הממוצע במשק הוא פי 3.6 בקרב מומחים במערכת הציבורית, ופי 4 בקרב רופאים שהם גם חלק מהמערכת הפרטית. זאת לעומת יחס ממוצע של 2.7 במערב.
גם שכר האחיות מככב גבוה ברשימה של ה־OECD: פי 1.4 לעומת השכר הממוצע, מקום 5 בארגון. גם כאשר מודדים לפי דולרים (במונחי כוח קניה), האחיות הישראליות בעשירייה הפותחת - מקום 9, והן מרוויחות בממוצע 18% יותר לעומת הקולגות שלהן במערב.
מחסור במכשור רפואי
לאן נעלם הציוד?
אחד מהמאפיינים הבולטים של מערכת הבריאות הישראלית הוא המחסור במכשור רפואי וטכנולוגיות - בעיקר אלו הקשורים לאבחון המהווה חלק חיוני בהליך הרפואי. וזאת למרות שישראל מובילה בייצור וביצוא ציוד רפואי. כדי למדוד את הפרמטר הזה כלכלני ה־OECD בודקים את הזמינות והשימוש של שלוש טכנולוגיות הדמיה אבחנתיות עיקריות: טומוגרפיה ממוחשבת (CT), דימות תהודה מגנטית (MRI) וטומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET). מה הכמות הנכונה? אז מסתבר שאין. מעט מדי יחידות כאלו עלול להוביל לגישה מוגבלת שבאה לידי ביטוי הן במונחים של קרבה גיאוגרפית (נסיעה ארוכה לצורך אבחון) או זמני המתנה (תורים ארוכים). כל מי שחווה את מערכת הבריאות הישראלית לא יופתע לגלות כי ישראל ניצבת בחמישייה הסוגרת של המערב עם 4 המדינות המפגרות ביותר בארגון: קולומביה, מקסיקו, קוסטה ריקה והונגריה.
גם כאשר בוחנים את ההוצאה הממשלתית לבריאות ישראל מפגרת אחרי שאר העולם המפותח: ערב הקורונה (2019) הוצאה הממשלתית (לא פרטית) לבריאות עמדה על 65% לעומת 71% מהממוצע ב-OECD (ישראל בעשיריה הסוגרת). גם ההוצאות לבריאות ממקורות ממשלתיים (הוצאה ציבורית) כחלק מסך ההוצאה הממשלתית הכוללת נותרה נמוכה לעומת שאר המדינות המפותחות: 12% לעומת 15% ב-OECD.
