שטחי ההטמנה מתמלאים: "בחגים הבאים הזבל ייערם ברחובות"
שטחי ההטמנה מתמלאים: "בחגים הבאים הזבל ייערם ברחובות"
רוב הפסולת בישראל מוטמנת, בשונה למצב במדינות מפותחות, והשטחים המיועדים לכך אוזלים. בתגובה, תעריפי ההטמנה שמשלמות העיריות מתייקרים. "התחלנו לצמצם את קליטת הפסולת ועוד מעט המטמנה תיסתם לחלוטין", אומר מנהל אתר הטמנה
תחום הטיפול בפסולת בישראל קורס תחת כמויות ענק, ללא פתרונות ממשלתיים, ותעריפי ההטמנה שמשלמות הרשויות המקומיות מתייקרים. לדברי ניר בר דוד, מנכ”ל קבוצת BSE שמנהלת את מטמנת דודאים שבנגב, בערב חג הפסח עלתה כמות הפסולת שנקלטה באתר בכ־30% לעומת הממוצע היומי והגיעה לשיא של 15 אלף טונות ביום אחד. המצב במטמנה שבנגב דומה ליתר האתרים בארץ: כמות גואה של אשפה בפתח החג שהגיעה לשטחם, והשטח הפנוי הולך ומצטמצם. "התחלנו לצמצם את קליטת הפסולת, ואחרי חגי תשרי לא יישאר אצלנו מקום. המטמנה תיסתם לחלוטין, וזה אומר שיתחיל להיערם זבל ברחובות", אומר בר דוד. "הטיפול בפסולת בישראל הוא חלם".
בר דוד לא לבד. לפני חג הפסח פנה יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס לשרה להגנת הסביבה עידית סילמן בנושא. לדברי של ביבס, משבר הפסולת מחריף. כך, למשל, המקום המצומצם שנותר במטמנת עברון הוביל לכך שמחירי הכניסה לאתר יוכפלו מכ־240 שקל לטונה לכ־470 שקל. באתרי ההטמנה הגדולים, חיריה ודודאים, ישנם זמני המתנה ארוכים במיוחד. ביבס, אשר תושבי עירו מודיעין סובלים משריפות פסולת בלתי חוקיות המשחררות חומרים רעילים לאוויר באופן תדיר, הדגיש כי ״ההשלכות של המצב הן מרובות: זמני המתנה ארוכים של המשאיות, חשש מזריקת פסולת באופן לא חוקי והקשחת דרישות הקבלנים לתוספת כספית מהרשויות. אנו קוראים לך לפעול לטיפול במצב העגום, לרבות דחיית העלאת המחירים והבטחת כניסת מלוא הפסולת לאתרים״.
במקום למחזר – מטמינים
הטיפול בפסולת בארץ דומה למצב במדינות הלא מפותחות: כ־80% מהפסולת נשלחים להטמנה כאשר היקף הייצור של פסולת לנפש הוא מהגבוהים ביותר במדינות האיחוד האירופי, ועומד על 1.97 ק״ג ליום. בניגוד למדינות רבות בעולם, ישראל כמעט שלא מיישמת צעדים לצמצום כמות הפסולת במקור — ונחלה כישלון לאורך שנים ארוכות בהקמת תשתיות מיון וטיפול בפסולת לאחר היווצרותה. הטמנה נותרה הפתרון הכמעט בלעדי, ויחד עם גידול האוכלוסייה, כעת נותר השוק בפני מצב חירום שמוביל לא רק לזיהום סביבתי גובר, אלא גם לגידול בעלויות הטיפול בפסולת.
בצפון אתרי ההטמנה עומדים בפני סגירה. נפח ההטמנה האפשרי במטמנת עברון ינוצל לחלוטין בעוד כחודשיים־שלושה, ובמטמנת חגל צומצמה כמות הפסולת הנקלטת בשל העומס. העומס הרב מוביל לכך שמשאיות פסולת עומדות במשך שעות ארוכות בשערי הכניסה למטמנות, מה שמוביל לזיהום אוויר רב וגם לייקור התעריפים של קבלני הפסולת שנאלצים לבזבז ימי עבודה ארוכים בפקקים בכניסה לאתרים. בנוסף, פסולת משונעת מהצפון למטמנת אפעה בנגב באמצעות רכבת לאורך 300 ק״מ, מה שמייקר משמעותית את הטיפול. להערכת גורמים בשוק, תעריפי הטיפול בפסולת להטמנה מתייקרים כעת ביותר מ־20% בשל כך.
לדברי עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת בארגון אדם טבע ודין וחבר בקרן הניקיון של המשרד להגנת הסביבה, כל הצפון מפנה אשפה לחגל בגלל המשבר. "משאית שמגיעה לאתר עומדת בתור חמש עד שש שעות עד שהיא מצליחה לפרוק את הפסולת. כל המטמנות הקטנות בדרך להיסתם, ונשארו רק שלוש מטמנות גדולות: גני הדס שכבר אין בה מקום, דודאים ואפעה שקולטת היום 11 אלף טונות פסולת. זו המטמנה השנייה בגודלה בעולם, אחרי המטמנה של מקסיקו סיטי. כשמטמנות חגל ועברון, ייסגרו נהיה במשבר אמיתי", אומר לפידות. "כבר היום יש רכבות שיוצאות מחיפה לאפעה כדי להטמין פסולת והמשמעות היא עלייה ניכרת בעלויות הטיפול בפסולת. רשויות שאין להן איך לשלם, יעשו קומבינות. זה יכול להוביל למשל לעלייה בשריפות הפסולת שכבר היום הציבור סובל מהן״.
אחת הבעיות העיקריות בתחום הטיפול בפסולת היא התמודדות עם הפסולת האורגנית (שאריות מזון) המהווה כ־40% מהפסולת בישראל. כיום היא אינה מופרדת, מה שמוביל לקושי בהפרדה במתקני המיון ולאיכות חומרים ירודה מאוד שלא מאפשרת לרוב מיחזור או שימוש. לפי ההערכות, כ־5% מהפסולת המופרדת באתרי המיון ניתנים למיחזור (פלסטיק, ברזל, קרטון וכו׳), כ־40% הם פסולת אורגנית והשאר פסולת המיועדת להטמנה. כיום גם הפסולת האורגנית מוטמנת בשל היעדר הפרדה במקור והיעדר מתקני טיפול. אתר למיון פסולת במטמנת עברון העומדת בפני סגירה כבר מוכן לתפעול יותר משנה אולם לא יוצא לדרך בשל היעדר מתקני טיפול לקליטת החומר האורגני. למעשה, לאחר ההפרדה יוטמנו כלל החומרים כך שהפעלת המתקן אינה כדאית.
״אנחנו ממלאים את האתרים באשפה עד אין סוף והרגולטור לא נוקף אצבע", אומר בר דוד. "אומרים שמקימים מתקנים למיון אשפה, אבל בחמש השנים האחרונות הוקמו בישראל שני מתקנים ואחד מהם עדיין לא נפתח. כ־20% ממשקל הפסולת אצלנו זה שקיות ניילון, כלים חד־פעמיים ואריזות פלסטיק, לעומת כ־11% ב־OECD. מה עושים עם זה? מטמינים, אין מה לעשות עם זה. אם לא יתחילו בחינוך והסברה לצמצום השימוש בפלסטיק, לא יקרה פה כלום. צריכים לדאוג למתקני קצה כדי לסגור את המעגל. מתקני מיון בלי הפרדה זה לא משהו שיעבוד. עכשיו אין מתקנים ואין הפרדה״.
לטענת לפידות מאדם טבע ודין, המשרד להגנת הסביבה משנה את אסטרטגית הפסולת שלו בהתאם לחילופי השרים ולא מיישם תוכניות קיימות שיכולות לאסדר את השוק ולפתור את בעיית ההטמנה. ״יש במשרד תוכנית אסטרטגית שיכולה להוריד עכשיו את היקף הפסולת", אומר לפידות. "התוכנית כוללת הפרדה לשלושה זרמים במקום שבו הפסולת נוצרת כך שאפשר יהיה לטפל בחומר האורגני בנפרד, טיפול מקומי בפסולת האורגנית, ותשלום על פינוי פסולת לפי הכמות הנזרקת — מה שיגרום לצמצום פסולת במקור כי אנשים לא יקנו מוצרים שמייצרים הרבה אשפה, ויצרני האריזות יתחילו לצמצם אריזות. כך נוכל לצמצם את הפסולת שנזרקת לפחות בחצי. בלובליאנה, למשל, אימצו תוכנית דומה והורידו את הפסולת להטמנה ב־75% בתוך שלוש שנים. אצלנו הממשלה רוצה להקים משרפות לפסולת, אבל זה ייקח עשור וגם יעלה הרבה יותר. בינתיים צריך בצער רב להגביה את המטמנות כי אין ברירה״.
"פועלים לצמצום ההטמנה"
במשרד להגנת הסביבה דווקא סבורים שמצוקת ההטמנה, שגורמת לצמצום המקום הפנוי ולייקור התעריפים, תשרת את הפתרונות האחרים. לפי המשרד, היענות לאינטרסים של שוק ההטמנה על ידי הגדלת המטמנות תפגע במיחזור. ״זאת מציאות שאנחנו צופים זה זמן", אומר אלעד עמיחי, סמנכ"ל שלטון מקומי במשרד להגנת הסביבה. "היא בכיוון של יישום המדיניות שלנו – צמצום ההטמנה והגדלת הטיפולים החליפיים כמו שנהוג בעולם המערבי. במשך 70 שנה אנחנו סותמים את המדינה באתרי פסולת ולא מתמחרים את הנזק, וזה יוצר רמת מחירים מעוותת שקשה להתחרות איתה. עכשיו הכלכלה הקלאסית של היצע וביקוש מתחילה לעבוד. במחירי ההטמנה היום קשה להתחרות״.
במשרד להגנת הסביבה טוענים כי בעשור הקרוב, גם אם יוקמו מספר מתקנים חדשים, ההטמנה תוסיף להיות רכיב מרכזי בטיפול בפסולת. בטווח הקרוב יוגדלו חלק מהמטמנות ובתוך שנתיים־שלוש יחלו לקום מתקני טיפול חדשים.
״בעברון לא מפעילים את אתר המיון משיקולים עסקיים. הם מעוניינים להמשיך להטמין. אנחנו חושבים שצריך לשים סוף להר הפסולת הזה. אם נאשר את ההגבהה של עברון, אנחנו שומטים את הקרקע מתחת לכל אפשרות של פתרון מתקדם", אומר עמיחי. "יש היום תנופה של תוכניות להקמת מתקנים. אנחנו נרחיב את ההפרדה במקור ונקדיש הרבה אנרגיה, זמן וכסף להקמת תשתית מתקדמת שתהווה חלופה להטמנה. להרחיב מטמנות באופן בלתי מבוקר זה כמו להקים תחנת כוח פחמית״.
