גול עצמי: הסירוב לדחות את עדות נתניהו - בעייתי ורק ירבה עיכובים
גול עצמי: הסירוב לדחות את עדות נתניהו - בעייתי ורק ירבה עיכובים
בנסיבות המקרה בית המשפט היה אמור להענות לדחייה (מלאה או חלקית) ולהבהיר כי "נגמרו המשחקים"
בקשת ראש הממשלה לדחות את מתן עדותו בכעשרה שבועות נראה שלא היתה אמורה להפתיע איש במערכת המשפטית. בנסיבות הקיימות היה ברור שבקשת דחייה כזו תוגש. אין ספק כי במצב "רגיל" ראש ממשלה בזמן מלחמה (כל ראש ממשלה) נתקל בקושי אובייקטיבי להתכונן כראוי למתן עדותו. הכנה של עד למתן עדות הינה עבודה משפטית חשובה, עבודה משפטית שדורשת הכנה מדוקדקת, עבודה משפטית שמצריכה שעות רבות וכו'. עבודה שאין לזלזל בה ולבטח בתיק כמו תיק ראש הממשלה.
הבעייתיות בניהול משפט במקביל לניהול ענייני המדינה היתה ידועה מראש. הבעייתיות הזו הגיעה גם לפתחו של בית המשפט העליון והאחרון הכריע כי ראש הממשלה, בכפוף להתחייבות שנתן, יוכל להמשיך במילוי תפקידו וגם להתנהל בהליך המשפטי (התחייבות שנתנה טרם שפרצה מלחמת "חרבות ברזל"). לכאורה, בעולם מתוקן, אין שום מקום או סיבה להתארכות הליכים, בקשות דחייה מטעם הנאשם ועוד.
בפועל ראש הממשלה מעלה קושי בניהול ההליך ומבקש לדחותו. בית המשפט הנכבד קיבל את עמדת הפרקליטות (התנגדות שהיתה אף היא ידועה מראש) ונתן החלטה שמורה על קיום הדיון במועד.
עם כל הכבוד, החלטת בית המשפט הנכבד, שהיא לכאורה צודקת ועולה בקנה אחד עם הרצון לקיים הליך משפטי מהיר ויעיל, הינה מוטעית בנסיבות המקרה והיא פתח לכשלים נוספים בניהול ההליך. בנסיבות המקרה הרי ברור כי הנאשם לא יגיע מוכן למתן עדותו – ככל שיתקיים כלל הדיון (ואני בספק גדול) – ואי מוכנותו תביא להעלאת טענות נוספות נגד ההליך המתקיים. וחבל. טענות אלו יגררו את המשך התארכות וסרבול ההליך.
ההחלטה הזו, כמובן, מציפה שוב את השאלות הבסיסיות בנוגע לעצם קיום הליך משפטי כנגד ראש ממשלה מכהן (החוק הצרפתי), האפשרת של ראש ממשלה לקיים הליך משפטי במקביל לניהול ענייני המדינה (נושא הנבצרות) ועוד. האם החלטת בית משפט העליון לאפשר לראש ממשלה שנאשם בפלילים להמשיך ולכהן בתפקידו היתה נכונה לאור אופן ניהול ההליך עד כה. לכאורה החלטת בית המשפט הנכבד מתיישבת עם התחייבותו של ראש הממשלה אבל.
בנסיבות המקרה נכון היה באם בקשת הדחייה היתה נענית, באופן מלא או חלקי, ובית המשפט היה מבהיר את עמדתו בנוגע להמשך ההליך ועמדתו לגבי בקשות דומות עתידיות. טוב היה עושה בית המשפט אם היה מבהיר כי הגיע העת (קצת באיחור) להכניס את ההליך השיפוטי לסד זמנים מהיר ולהבהיר כי בקשות דחייה נוספות לא יתקבלו. פשוט כך. ההחלטה בבקשת הדחייה האחרונה היא הזדמנות להבהיר כי המשפט יתנהל בקצב אחר וכי מי שלא יכול לעמוד בקצב של ניהול המשפט – כדאי שימצא פתרון אחר שכן דחיות נוספות לא תינתנה.
ברור עוד כי אם ההליך המשפטי היה מתנהל בקצב ראוי, בלי אותן דחיות שכבר היו הרי לא היינו מגיעים למצב בו עדות הנאשם הראשי אמורה להישמע בעת מלחמה, מלחמה שלא ידוע מתי סופה. יש לזכור - עדותו של ראש הממשלה מגיעה כמעט חמש שנים לאחר הגשת כתב האישום. מדובר בתיק שמתנהל בעצלתיים (ללא קשר למלחמה), תיק שסבל מדחיות רבות, תיק שאסור היה לו להמשך על פני תקופה כה ארוכה. התמשכות ההליכים המשפטיים, הסחבת בניהול התיקים (פרשת רונאל פישר, לדוגמא) היא מהחולי העיקרי של מערכת המשפט – חולי שמצדיק את הצורך האמיתי ברפורמה משפטית, רפורמה אמיתית שמטפלת בבעיות האמיתיות של המערכת. הגיע העת ליתן החלטה ברורה, רוחבית שתסיר מכשולים עתידיים ותעלה את המשפט על פסים מהירים. לטובת כולם. ההחלטה הנוכחית רק מרבה מהמורות ועיכובים. ימים יגידו.
עו"ד ברוך (בוקי) כצמן עוסק בליטיגציה אזרחית ומסחרית במשרד עוה״ד AYR - עמר רייטר ז׳אן שוכטוביץ ושות׳
