פרשנותפינוי בזן ימתין לאנרגיות מתחדשות
פרשנות
פינוי בזן ימתין לאנרגיות מתחדשות
כדי לסגור את בזן, תצטרך המדינה להקים מערך יבוא מזהם ומסוכן לא פחות. לכן סביר להניח שבסופו של דבר הפינוי של מתחם בתי הזיקוק יתכנס לתאריך יעד שבו כבר יהיה צמצום מסיבי בשימוש בדלקים, בזכות הרחבת השימוש באנרגיות מתחדשות - כנראה שבעוד יותר מעשור
פינוי בתי הזיקוק לא יקרה מחר, וגם לא בעוד שנה. הממשלה מיהרה אמנם לאשר לפני שבועיים את ההחלטה העוסקת באסטרטגיה לפיתוח ולקידום המפרץ, אולם לא במקרה ההחלטה לא כללה תאריכי יעד ותוכנית קונקרטית, אלא ניסוחים עמומים וכוונות כלליות בלבד.
בימים הקרובים מתכוונת המדינה להתחיל לקדם את צוותי המו"מ מול עידן עופר, או מי שייכנס לנעליו כבעלים של בזן, אבל תוכנית קונקרטית לפינוי — אין וגם לא תהיה בקרוב.
בזן היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר כיום במשק האנרגיה, ואחראית לכ־60% מפעילות הזיקוק של ישראל (נפט, סולר ובנזין לתחבורה ולתעופה).
לפני שסוגרים את בזן, יש שתי שאלות חשובות שצריך להשיב עליהן: הראשונה היא מתי הביקוש לדלקים מאובנים צפוי לרדת, לאור מגמת המעבר לאנרגיות מתחדשות וצמצום הפליטות; והשנייה היא מה החלופה המתאימה לספק את צורכי ישראל, עם פינוי מפרץ חיפה.
התשובה לשאלה הראשונה איננה אופטימית. למרות כל הדיבורים על אנרגיות מתחדשות, היעדים והדיונים בנושא, לפי תחזית של משרד האנרגיה ממאי 2021, "התרחיש הסביר הוא כי סך צריכת דלקים ב־2040 יהיה דומה להיום". זה בדיוק, אגב, מה שבזן טוענת כבר מזמן, כשלפי החברה הביקוש העולמי לדלקים פוסיליים צפוי להגיע לשיאו במהלך העשור הבא.
המשמעות היא כי סגירת בזן בטווח העשור הקרוב מחייבת חלופה רצינית לכמויות עצומות של דלקים. לכן, במקום בזן מתכננת הממשלה להקים נמל ליבוא תזקיקים.
יש הרבה מאוד סוגיות שצריך לדון בהן כדי להוציא לפועל תוכנית כזו: החל מהחלטה בדבר כמויות וסוגי התזקיקים שייובאו, היכן יאוחסנו, מי ינהל את מלאי החירום. בהנחה שיידרש להקים מערך אחסנה — כמה זמן זה ייקח? איפה הם יוקמו? כמה שנות עיכוב ייגרמו בגלל עתירות של תושבים מתנגדים? מי יממן את הבנייה? וכדומה.
ליבוא תזקיקים כמובן יש גם חסרונות: התלות בספק חיצוני, ההשפעה של סיטואציות בינלאומיות (למשל, מצב לחימה שמביא להגבלת היבוא לישראל), שנים שייקחו לשקם את הקרקע ולהכשיר אותה לבנייה וצורך למצוא פתרון תעסוקה לאלפי עובדים.
ישראל תלויה ביבוא מוצרים חיוניים
אחד הטיעונים נגד הפתרון של יבוא התזקיקים הוא שישראל היא אי אנרגטי, ואסור לה להיות תלויה ביבוא תזקיקים. לפי הטענה, ישנם מצבים שבהם ישראל לא תוכל להסתמך על יבוא מחו"ל של מוצרים חיוניים, למשל עקב מלחמה או מצב חירום אחר. בסיטואציה כזו עלולים הנמלים הימיים להיסגר, והמדינה תמצא את עצמה לא רק בלי דלק לתחבורה פרטית, אלא אפילו ללא דלק למטוסי קרב.
אבל לפני שנתקפים בפאניקה, צריך לזכור שישראל בפועל תלויה ביבוא של שלל מוצרים חיוניים, למשל המזון שלנו. 95% מהתבואות שמיועדות למאכל אדם ובעלי חיים מיובאות, וללא האוכל לבעלי חיים למשל אי אפשר לקבל תוצרת של ביצים וחלב, גם אם הפרות והתרנגולות גדלות בישראל. הקמח, החלב, הביצים והבשר מבוססים כולם על יבוא של מוצרי הגלם. לא ידוע במדויק מהי כמות המאגרים שמצויים במחסני החירום של ישראל, אך סביר להניח שמדובר בכמות של שבועות אחדים בלבד.
גם מי השתייה של מרבית תושבי ישראל, מקורם במים מותפלים שמיוצרים בכמה מתקני התפלה שכולם ממוקמים על פני רצועת חוף צרה יחסית, שחשופה לסיכונים של זיהום ופגיעה. זה לא גרם לממשלה לעצור את הרחבת פעילות הנפט של חברת קצא"א, למשל.
אם ניתן להסתמך על יבוא לצורך אספקת מוצרי המזון הבסיסיים ביותר, אין סיבה שלא ניתן יהיה להסתמך על יבוא לצורך אספקת דלקים לתחבורה ולחימום. הבעיה היא החלופה: בהחלטת הממשלה שעוסקת בתוכנית האסטרטגית הוצבה רשימה ארוכה של תנאים שצריכים להתקיים לצורך הבטחת הרציפות התפקודית של משק האנרגיה, באופן שמביא להקמת חלופה שאולי תהיה מסוכנת ובעייתית לא פחות מזו הקיימת.
התנאים הם, בין היתר, הקמה והפעלה של נמל דלקים בצפון הארץ המאפשר יבוא תזקיקים של 425 אלף טונות בחודש ויבוא גפ"מ (גז בישול) של 24 אלף טונות בחודש; הקמה והפעלה של תשתית לאחסון ויצוא קונדנסט בכמות של 15 טונות בחודש; הקמה והפעלה של תשתית ליבוא או ייצור ביטומן בהיקף של 35 אלף טונות בחודש; הקמת מתקנים לאחסון גפ"מ וביטומן; ודרישות נוספות. קונדנסט וביטומן הם תוצרי זיקוק נפט.
כל התנאים הללו מייצרים מצב שכדי לסגור את בזן, תצטרך המדינה להקים מערך יבוא מזהם ומסוכן לא פחות. לכן סביר להניח שבסופו של דבר הפינוי של מתחם בתי הזיקוק יתכנס לתאריך יעד שבו כבר יהיה צמצום מסיבי בשימוש בדלקים בזכות הרחבת השימוש באנרגיות מתחדשות, הרכבים החשמליים וכדומה. ככל הנראה, ולמרות ההבטחות, זה עלול לקחת הרבה יותר מעשור.
