פרשנותפיטורי יובל מכפש: בית המשפט הציב למדינה תמרור אזהרה
פרשנות
פיטורי יובל מכפש: בית המשפט הציב למדינה תמרור אזהרה
צו המניעה הזמני שניתן בשבוע שעבר לניסיון האינסופי לפטר את יובל מכפש ממשרד האוצר מציב תמרור אזהרה בוהק מול האוצר, הנציבות והפרקליטות, מצביע על מהלך בעייתי ביותר שננקט נגדו ואפילו מלמד פרק ביחסי השלטון מול הפרט
חמש הכרעות בבתי משפט שונים ניתנו בשנתיים האחרונות במסע המתיש והחריג שמדינת ישראל מנהלת מול מנהל יחידת החקירות והמודיעין באגף הממונה על השכר באוצר יוֹבֵל מכפש. בכל אחת מהערכאות הוא קיבל אור ירוק: פעם זיכוי מוחלט מ־166 מקרי דיווחים כוזבים שיוחסו לו, הפעמיים הבאות דחיית ערעורים במחוזי ובעליון על הזיכוי, פעם רביעית החלטה להשיב לו את כל סמכויותיו שנשללו ממנו ביום חזרתו לעבודה, והפעם החמישית בשבוע שעבר: החלטה מפתיעה ודרמטית להוציא צו מניעה זמני שיעצור את הניסיון הנוכחי לפטר את מכפש, מהלך שבית הדין לעבודה לא הסתיר את מורת רוחו ממנו.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בהרכב בראשות השופט עמיצור איתם הורה להשיב את מכפש לתפקידו עד להחלטה בתיק העיקרי, והמליץ למדינה — אף שסירבה לעשות זאת בטרם ההחלטה — למצוא לו תפקיד חלופי, לאור יחסיו הבעייתיים עם מנהליו. כעת השאלה היא אם המדינה — שם כולל לגורמים שמנהלים את המלחמה הזו: מבכירי משרד האוצר, דרך נציבות שרות המדינה ועד הפרקליטות — תמשיך ותערער לבית הדין הארצי לעבודה על ההחלטה או שיימצא המבוגר האחראי שינסה לספק פתרון לתסבוכת. ניסיון העבר מלמד שהקרב עשוי להימשך.
שיא הביקורת הגיע בהחלטה הנוכחית של השופט איתם, כשעל פני 21 עמודים סיפק אמירות מטלטלות על התנהלות המדינה במשך ארבע שנים וחצי שבהן מתנהלת הפרשה: "הדברים נכתבים לא על מנת להטיף אלא על מנת לעורר", כתב השופט, וניכר כי אימץ את הזעקה של האדם שעמד מולו שאמר: "החיים שלי עומדים פה על הכף, אתם מבינים את זה?!"
השופט פרש וניתח את פרטי הפרשה "ממעוף הציפור", כדבריו, כדי להדגים את העוול שנעשה למכפש, ירד לפרטי הטענות בניסיון הפיטורים הנוכחי שבהן לא מצא כמעט דבר, ולבסוף סיפק מבט כולל, אפילו פילוסופי, על יחסה של המדינה אל הפרט.
1. ההחלטה מתארת את התנהלות המדינה מול מכפש: "החל מהליך סרק לפיטורי אי התאמה שנפתח נגדו ב־2019 ולא קודם, המשך בהליך משמעתי ממושך שכולו היה קרדום לחפור בו חשבונות אישיים, המשך באי־השבת המבקש לתפקידו אלא לאחר שבית הדין חייב זאת וכלה באווירת ניהול שלא איפשרה למבקש לבצע את עבודתו כראוי".
לדברי השופט, "המבקש עבר בשנים האחרונות דרך שאין להגזים בגובה חתחתיה. בכל צומת בו הצליח לעבור לא היתה לפניו הרווחה אלא המשך מסע ייסורים שהגיע לשיאו (הנוכחי) באירועי הבקשה שלפנינו. על אף שבכל צומת כזאת עמד מי שעמד ותמרור אזהרה או רמזור אדום בידיו, ואלו הופנו כלפי המדינה כמעסיקה, לא נמצא מי שיביט ויקשיב, יבין ויאזין, להחזיר את כל המעורבים למסלול של עשייה תקינה".
בין השאר מציין בית הדין כי למרות שנחשפו בפרשה "דברים מטלטלים שהיו אמורים לגרום למנהליו של התובע לחשבון נפש כולל לגבי הנעשה ביחידתם" הם המשיכו במסעם נגדו.
כך גם את המגבלות שהוטלו על מכפש על ידי הממונה על השכר באוצר קובי בר נתן והמשנה שלו אפי מלכין, עם חזרתו לעבודה במאי 2021. "הוטל עליו משטר של ניהול מדוקדק ונוקדני, שאינו תואם לכאורה את מעמדו כעובד בכיר", קובע השופט. זה כלל בין השאר קבלת אישור מקדים לגבי כל יציאה שלו בתפקיד ממשרדו, כולל לפעולות זוטות. "משטר זה, כמסתבר, היה אפקטיבי", כותב השופט בציניות, ומזכיר שחודשים ספורים ממועד חזרתו לעבודה כבר נמצאו פגמים רבים כביכול בהתנהלותו של מכפש והוא זומן בדצמבר 2021 לשימוע לפני פיטורים אצל מנכ"ל משרד האוצר רם בלינקוב.
המסקנה שהגיע אליה בית הדין היא שנוצרה "תמונה כה בעייתית עד שניתן לומר שהנטל המוטל על המדינה להצדיק את פיטוריו, הוא כבד בהרבה מהנטל המנהלי הרגיל לו דוּבר בעובד שעניינו 'נקי'", קובע כי המדינה לא עמדה בכך, ומעיר שאף שבית הדין אינו נוהג להתערב בהחלטות ניהוליות ולאכוף יחסי עבודה, "לדעתנו זה המקרה הקיצוני והחריג שבו אין מנוס ממתן הסעד המבוקש".
2. הנימוק המשפטי העיקרי בהחלטת בית הדין הוא הטיעון שהציגה בדיון עו"ד אילה הוניגמן, המייצגת את מכפש, לפיו פיטוריו כלל לא בוצעו במסלול המתאים. "בעוד שמדובר בעילות שכולן מהתחום המשמעתי המובהק, הרי, ולא בכדי, נבחר בעניינו מסלול של פיטורי אי התאמה", קובע השופט. "על מנת להצדיק מסלול אחר, קושטו ההכרעות בביטויים כגון תפקוד מקצועי לקוי, מוסר עבודה ירוד, זלזול בממונים, התרשלות חמורה וכיוב'".
השופט נותן משקל רב לעדות של בלינקוב, שחזר ואמר בחקירתו בבית המשפט שהסיבה המרכזית לפיטורי מכפש היא בשל עבירות משמעת. זה איפשר לשופט לקבוע שננקט כאן "מסלול עוקף" בעייתי: "בעדות מנכ"ל המשרד שלפנינו יצא המרצע מן השק. נמצא אפוא למנכ"ל מסלול לעקוף את אותם עיכובים מטרידים, הנגרמים בשל הצורך לעמוד על זכויותיו של חשוד או נאשם בעבירות משמעת. די לקרוא לדברים 'אי התאמה' ובמטה קסם אין צורך בחקירה, בראיות ברורות, באזהרה וכיוצא באלו אין גם צורך בשכנוע מעל לספק סביר. די שנחבר כמה 'תהיות' וכמה 'אי התאמות' והעובד יפוטר". השופט קובע כי בכך הוטל דופי בהליך כולו, אך מדגיש שגם ללא הטעות בבחירת מסלול הפיטורים, אין בנסיבות הקיימות להצדיק את פיטורי מכפש.
השופט מדגים כיצד המדינה ניסתה לנפח אירוע שולי של דיווח לקוי של מכפש על נסיעה לכנס מקצועי, תוך שימוש באמירות בומבסטיות במכתב הפיטורים. גם לגבי הטענות לפעולות שנקט מכפש בניגוד להסדר ניגוד העניינים שחתם עליו, קובע בית הדין שבמקרה אחד "כלל לא פעל בניגוד עניינים שידע או שהיה עליו לדעת באותה עת, ומשנודע לו עליו, חדל מלפעול ודיווח לממונים עליו". ולגבי מקרה נוסף "על התובע היה להיזהר יותר, אולם טעויות קורות ויקרו. במקרה זה מדובר בניגוד עניינים מסדר שני, אשר בוצע בגלוי ובאופן מובהק בשל טעות. הטעות תוקנה באופן מיידי ונחשפה מיד. לבסס פיטורים על יסוד זה — הוא עניין מרחיק לכת".
1 צפייה בגלריה
מימין: מנכ"ל משרד האוצר רם בלינקוב והשופט עמיצור איתם. "מקרה קיצוני שדורש סעד"
(צילומים: דוברות משרד האוצר, אתר הרשות השופטת)
3. ניכר שהשופט, בנו של יו"ר המפד"ל לשעבר תא"ל במיל' אפי איתם, ניסה להעביר מסר עקרוני לגבי הערכים שעל המדינה לנקוט. הוא מביא ציטוט מסיפור יוסף ואחיו המקראי כדי לתאר את המצב הלא־סביר בשירות הציבורי ונחשף כאן כש"יד איש ברעהו... אדם רואה בצרת נפש אחיו בהתחננו אליו ולא שומע", ומביע צער מכך שהמדינה עוברת על כך לסדר היום, "ואילו מצב שבו אדם טועה במילוי 'הוראות ונהלים' הוא מצב המצדיק מלחמה בו בחירוף נפש". לדברי השופט, "אין להשלים עם מצב בו הוראות ונהלים הופכים מאמצעי לתכלית, בבחינת זבחי אדם עגלים ישקון", ציטוט מספר הושע, שנועד לבקר מצב של היפוך ערכים (כשהחיה הופכת לחשובה מהאדם), כפי שרומז השופט שקרה במקרה הזה.
עוד בולט בהחלטת בית הדין הציטוט מתוך הפיוט "ונתנה תוקף" מתפילות ראש השנה ויום כיפור: "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר. בנפשו יביא לחמו. משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וקציץ נובל". השופט איתם בוחר להביאו כדי להדגיש שאדם מועד לטעות תמידית לכן, לדבריו, המודל שמנסה המדינה להציג, "כאילו קיים עובד מדינה מושלם, כזה שאינו טועה ולעולם לא ייתפס בעבירה" הוא למעשה שאיפה דמיונית.
אחרי כל האמירות החריפות האלה והקביעה שמדובר ב"נסיבות שהן החריג שבחריגים המצדיקות התערבות", נראה מה יגבר בהחלטת המדינה: השכל הישר או מידת הגאווה.
