התיקון המוצע לחוק תובענות ייצוגיות – "חגיגה" לתאגידי הענק ולטייקונים ופגיעה קשה בציבור
התיקון המוצע לחוק תובענות ייצוגיות – "חגיגה" לתאגידי הענק ולטייקונים ופגיעה קשה בציבור
ההצעה לתיקון חוק תובעות ייצוגיות עברה ועדת שרים לחקיקה וקריאה ראשונה בכנסת, ובתקשורת יצאו כותרות רבות אודות סוף הסאגה של התביעות הייצוגיות הקנטרניות נגד עסקים קטנים. אכן יש בשורה בחוק, אך לא רק. יש בהצעת חוק זו בתצורתה הנוכחית גם פגיעה חמורה בכלי ההגנה המשפטי החשוב ביותר שניתן לציבור מפני ניצול הכח העצום של תאגידי הענק לשם התעשרות קלה על חשבון הצרכנים "בשיטת מצליח". את הפגיעה הזו צריך לתקן בטרם תהפוך ההצעה לחוק.
אדגיש כבר בפתח הדברים, תביעות הסרק נגד עסקים קטנים הינן רעה חולה. היה זה ניצול לרעה של החוק ושימוש פסול ומקומם בו. טוב ונכון שתיקון החוק מביא הגנה לעסקים הקטנים מפני תביעות סרק. אין אלא להצר על כך שתופעה זו פגעה בתדמית של התביעות הייצוגיות כולן, ומשמשת כעת כלי בידי תאגידי הענק שמבקשים לנצל הדבר באופן ציני כדי להחליש את הכלי היחיד המצוי בידי הציבור כדי להילחם נגדם.
כאמור, הכותרות התמקדו אך ורק בחלק שובה הלב בהצעת החוק שעוסק בתביעות נגד עסקים קטנים, אך פסחו על שורה של סעיפים ה"מתחבאים" מתחת לעטיפה היפה של כותרות אלה שמשרתים דווקא את תאגידי הענק ופוגעים קשות בציבור.
כך לשם הדוגמא בלבד, מי שיעיין בהצעת החוק ימצא פרק שלם שעוסק בהגנות על חברות ביטוח (שלמיטב ידיעתי, אינן "עסק קטן") וימצא סעיפים שמונעים השבת כספים לציבור מן המדינה (שאף היא לא "עסק קטן"); הוא גם ימצא סעיפים שנועדו לרפות ידי תובעים מפני הגשה וניהול של תביעות בסכומים העולים על 100 מיליון שקלים (תביעות שבהגדרה מוגשות רק נגד תאגידי ענק).
חוק תובענות ייצוגיות חוקק לפני 18 שנה, בשנת 2006, והביא עימו לתועלת ציבורית עצומה, באמצעות מאות תביעות חשובות שהוגשו ונוהלו במאמצים עצומים (חלקן לאורך 10 שנים ויותר) נגד בנקים, חברות ביטוח, חברות סלולר, חברת החשמל, מפעלים תעשייתיים שזיהמו את הסביבה והחריבו משאבי טבע, יצרניות ויבואני רכב (בגין פגמים שחלקם סיכנו חיי אדם), מונופולים וקרטלים, חברות הנסחרות בבורסה ועוד. תביעות אלה הניבו השבה של מיליארדי שקלים לציבור, וכן הובילו במקרים רבים להסדרה עתידית שמנעה את המשך הנזק לציבור.
מעבר לחשיבות הנקודתית שהושגה בכל אחת מן התביעות הנ"ל, יצרו תביעות אלה אפקט הרתעה נגד גופי ענק מפני ביצוע של מעללים כאלה בשל חששן מפני תביעה ייצוגית שתוגש נגדן, ובכך מנעו מראש נזקים רבים מהציבור.
לא אחת סבורים אנשים שמקבלים בחשבונם זיכוי של עשרות שקלים בודדים, כי "שוב פעם סידרו אותם", אך אין הם ערים לכך שיחד עמם קיבלו את אותו הסכום מאות אלפי ולעתים מיליוני לקוחות, באופן שתאגיד הענק נאלץ להוציא מכיסו באופן מצטבר עשרות מיליוני שקלים, ובכך גם השיב את כספי הגזלה שנטל לעצמו, וגם הורתע מלנהוג כך בעתיד.
מטרת התובענה הייצוגית היא לא רק לפצות את כל אחד מיחידי הקבוצה בגין הנזק שנגרם לכל אחד מהם (שבמקרים רבים הוא קטן ולא מצדיק ניהול תביעה נפרדת), אלא בראש ובראשונה, לאכוף את הדין ולהרתיע תאגידי ענק מלנצל את כוחם. כל זאת, לאור הידיעה שהרגולטור אינו מסוגל לעשות זאת, הן מן הטעם שהוא אינו מסוגל לטפל בכל כשלי השוק, והן מן הטעם שגם כאשר הוא נדרש לענין הקנסות הזניחים המוטלים על ידו אינם מרתיעים את גופי הענק, ומהווים סכומים זניחים אל מול התעשרותם על חשבון הציבור.
ברור לי שהשרים וחברי הכנסת שהצביעו בעד החוק עשו זאת כיון שרצו, ובצדק, לסייע בידי העסקים הקטנים ולמנוע הפגיעה בהם. אך ספק בעיני אם הם היו ערים לכך שתחת הכותרת של "מאבק בתביעות נגד העסקים הקטנים", "מתחבאים" סעיפים רבים שיסייעו למונופולים ולטייקונים לעשוק את הציבור. את סעיפי ההגנה על תאגידי הענק צריך להשאיר מחוץ לחוק.
לכן, יש לפצל את הצעת החוק ולתקנה כך שיוותרו בה אך ורק הסעיפים שנועדו להפסיק את תביעות הסרק נגד העסקים הקטנים, מצד אחד, ויימחקו ממנה הסעיפים שימנעו האפשרות לנהל תובענות מוצדקות נגד תאגידי הענק, מן הצד השני. כידוע, להרוס מהר – קל מאד, לתקן אחר כך קשה מאד.
עו"ד מיכאל בך הוא מומחה בתביעות ייצוגיות ושותף במשרד בך, לדרמן ושות'
