דעהאפשר להתבשם מהישגי צה"ל בלבנון, אבל אסור לשכוח את החטופים בעזה
דעה
אפשר להתבשם מהישגי צה"ל בלבנון, אבל אסור לשכוח את החטופים בעזה
חיסול מנהיג חיזבאללה מצטרף לשורה של מבצעים מוצלחים שביצע צה"ל בלבנון בתקופה האחרונה; ואולם כדי לעלות מהקומה הצבאית לקומה המוסרית העליונה, עלינו לשאול – איך ממשיכים מכאן כדי לשחרר את החטופים
1. הנה אחד הלקחים החשובים ביותר מאירועי השבוע הדרמטי שהסתיים בחיסולו של חסן נסראללה. כל זה לא היה מתאפשר אלמלא העליונות הישראלית בטכנולוגיה המתקדמת ביותר של שדה הקרב. טכנולוגיה שנשענת על מודיעין עילאי, חיל אוויר וחימושים מתקדמים שחלקם מתוצרת עצמית, דיגיטל וסייבר. ומה המשותף לכל האיכויות האלה? ההפיכה המשטרית מעמידה אותן בסכנה ברורה ומוחשית. אלה איכויות שייכחדו ויגוועו במדינה שאינה דמוקרטית, גלובלית, רציונלית, שבמרכזה חינוך ברמה הגבוהה ביותר. אלה איכויות שלא יתקיימו במדינה שבן גביר וגולדקנופף יעצבו את צביונה וקלסתרה.
2. מה שעשינו לנסראללה איננו יכולים ככל הנראה לעשות לסינוואר, בגלל החטופים שלנו שבהם הוא ככל נראה משתמש כשכפ"ץ, כמעטפת מגוננת מפני החימושים האימתניים שהופעלו בדאחייה בבירות.
במובן מסויים יש כאן אירוניה רב זירתית - נסראללה הצטרף כדי לתמוך בסינוואר, ושילם בחייו את המחיר על שערי הגיהנום שפתח אחיו העזתי. לפי דיווחיים, נסראללה נכנס לעימות כשהוא זועם על החמאס שלא שיתף אותו, לא תיאם עמו, וגם גזל ממנו את התהילה כשמנע ממנו פעולה דומה בצפון.
התוצאה היא שנסראללה הכניס את לבנון למלחמה עם ישראל מבלי עילה ומבלי שזו התגרתה בה. הירי על הצפון נמשך כ-11 חודשים של הכלה ישראלית שפירושה ניצחון מתמשך - ניצחון בדמות פינוי עשרות אלפי תושבי הצפון מבתיהם, החרבת ערים וישובים ויצירת "רצועת ביטחון" - לראשונה בתולדותינו - בתוך שטח ישראל. אבל מהרגע שישראל התפנתה ברצינות לחזית הצפונית היא רשמה שורה של הישגים מרשימים, אפילו בלי כניסה קרקעית.
3. הסיפור על הכניסה הקרקעית שנוי במחלוקת בין הפרשנים. יש הסבורים שאין מנוס ממנה, ורק השתלטות על הכפרים השיעים בדרום לבנון תסיר את האיום על הצפון. לעומתם יש הסבורים שההישגים עד כה אמורים למנף הסדר מדיני חזק דיו שיסיר את האיום. בנוסף, טוענים המתנגדים שכניסה קרקעית אינה נהנית מהיתרונות של חיל האוויר, ותחשוף את צה"ל ליתרונות החיזבאללה כמו מאות אלפי טילי נ"ט. וזה עוד לפני שדיברנו על הטילים המדויקים וארוכי הטווח שעדיין מכוונים לעומק ישראל. אינני מתיימר להכריע בין המלומדים האלה, אבל ההיסטוריה מוכיחה שהקרקע נוטה להפוך לבוץ, הבוץ לדשדוש, הדשדוש לנפגעים רבים. ובסוף מגיעים, בדרך הקשה, להסדר מדיני כפוי, לאחר הקזת דם דו צדדית ללא הכרעה. אם אפשר להגיע להסדרה הזו לפני הקזת הדמים המתמשכת – אולי מוטב.
4. ככל שההצלחות מצטברות, יש נטייה להצטברות מקבילה של יהירות והיבריס. האמת, מגיע לנו קצת לטעום משיקום האגו והתבשמות מהישגים שעד כה שמורים לפנטזיות הוליוודיות. אבל, כדי לעלות מהקומה הצבאית לקומה המוסרית העליונה, עלינו לשאול – איך ממשיכים מכאן כדי לשחרר את החטופים, 101 חיים ומתים. הדרום נשכח קצת בימים אלה. ממש לא ברור למה לא הסכמנו לסיים את הלחימה בעזה, תנאי שסירבנו לו, אם ממילא אנחנו מסיימים אותה כדי להתמקד בצפון. אינני יודע כמה תחנות כאלה הוחמצו במעלה הדרך אבל בחשבון הסופי כדאי שנזכור - לא רק איך הצלחנו לחסל את נסראללה, אלא איך, חלילה וחס, איבדנו את היקר מכל. את החטופים, את הסולידריות, את העליונות המוסרית שפעם הייתה חשובה לנו והיום הוקרבה ביחד עם האנשים שגם הפקרנו וגם התנערנו מהם.
5. ההודעה על חיסול נסראללה יצאה כאשר בנימין נתניהו נמצא בטיסה ארצה. מנותק ממשאת הנפש הגדולה ביותר שלו: לפרוץ במסיבת עיתונאים מפתיעה ולהודיע "איך הנחיתי את הצבא לסלק את נסראללה מחיינו". על ההודעה הדרמטית הופקדו דובר צה"ל והרמטכ"ל. תמונות של שר הביטחון וראשי צה"ל, המוסד והשב"כ הוקרנו מהבור שוב ושוב. ורק אחד חסר בתמונה: בנימין נתניהו. אני מניח שראש הממשלה והשרה שלצידו יתקשו להבליג ולסלוח על ההדרה והעלבון האלה. התגובה שלהם לא תאחר לבוא.
