דעהחברת החשמל: המנהלת הנכונה לפרויקט ה"חשמל הכשר"
דעה
חברת החשמל: המנהלת הנכונה לפרויקט ה"חשמל הכשר"
קידום הקמת מתקני האגירת על ידי חברת החשמל גרר ביקורות בנוגע לעליית מחירי החשמל ופגיעה בתחרות. עקב הרגישויות בין הציבור החילוני לדתי, המדינה צריכה לשמור לעצמה חופש מירבי לעריכת שינויים במתווה החשמל הכשר. לכן עדיף שלא יוקם על ידי המגזר הפרטי
בתחילת השבוע הודיעו שר האנרגיה ישראל כ"ץ, יו"ר רשות החשמל ומנכ"ל חברת החשמל על כוונת השר לקדם הקמת מתקני אגירת חשמל לטובת "חשמל כשר". המטרה היא לאגור חשמל בסוללות בימי השבוע כדי לספק אותו בשבת לצרכנים שאינם מוכנים לרכוש חשמל המיוצר בתחנות כוח הפועלות בשבת, ומספקים לעצמם את החשמל בדרכים אחרות.
ההודעה גררה ביקורת רבה. נטען כי המהלך אינו שוויוני היות ואספקת השירות תוביל לעליית מחירי החשמל לציבור בכללותו. בהקשר זה נטען על ידי פרופ׳ עדי וולפסון כי קידום אגירה לטובת חשמל כשר בשבת כמוה כביטול המס על הכלים החד פעמיים והמשקאות הממותקים או העברת כספים לחינוך החרדי ולא לטובת לימודי ליבה.
ביקורת נוספת נשמעה מצד הממונה על התחרות, שכתבה למנכ״ל משרד האנרגיה כי מתן אפשרות לחברת החשמל להקים מתקני אגירה כאמור — וכפועל יוצא מכך להרחיב את פעילותה במקטע ייצור החשמל — עומד בסתירה לרפורמה שהובילה הממשלה במשק החשמל, ויש בו כדי לפגוע בתחרות בתחום.
לא ניתן לנתק את נושא החשמל הכשר מההקשר הפוליטי. אנסה להתייחס לטענות בזהירות המתבקשת לאור הרגשות שעשויים להתעורר בכל דיון על השתתפות הציבור החילוני בעלויות הנובעות ממגבלות המוכתבות על פי אמונת הציבור הדתי.
קשה לחלוק על כך שחשמל הוא מוצר יסוד שלכל אדם הזכות לצרכו. נראה שזה טבעי ומובן מאליו מבחינת רוב האנשים, שכל משקי הבית משלמים לחברת החשמל תעריף זהה על החשמל שהם צורכים. צרכן קרוב ישלם מחיר זהה לצרכן מרוחק, שנדרשה השקעה גדולה יותר (פר צרכן) בתשתיות ההולכה לביתו. למעשה, הצרכן הקרוב משלם יותר כדי שגם הצרכן המרוחק יוכל לצרוך חשמל. מדוע כל כך קל לנו לקבל את זה שהקרוב מסבסד את המרוחק, בעוד שקשה לקבל את זה שחילוני ישלם יותר כדי שגם דתי יוכל ליהנות מחשמל בשבת?
לא יהיה זה המקרה הראשון בו מחיר של שימוש בתשתית ציבורית יהיה יקר יותר בשל מגבלות הנובעות מדרישות האמונה הדתית. הדוגמא המובהקת היא תחבורה ציבורית בשבת (או יותר נכון - העדרה). רכבת ישראל והרוב המוחלט של קווי האוטובוס לא מספקים שירות בשבת, וגם הרכבת הקלה בתל אביב לא תיסע בשבת (לפחות לא במציאות הפוליטית הקיימת). מערכת תחבורה ציבורית שאינה מופעלת בשבת מספקת לציבור תמורה נמוכה יותר בגין השקעתו. בעוד שעלות ההקמה של מערכת תחבורה ציבורית נשארת קבועה, הפעלתה שישה ימים בשבוע במקום שבעה גורמת לכך שפוטנציאל המערכת לא ינוצל במלואו.
דוגמא נוספת היא עבודה בשבת. המגבלות על עבודה בשבת גורמות להתארכות לוחות הזמנים להקמת פרויקטי תשתית חשובים כגון כבישים ומסילות רכבת, ובכך מייקרות את מחיר הפרויקט ודוחות את המועד בו המשק יתחיל ליהנות מהתועלות הגלומות בו.
בעיני, במקרה של החשמל הכשר דווקא קל יותר להצדיק את הפגיעה בציבור החילוני, בהשוואה למקרה של התחבורה הציבורית בשבת. בחשמל כשר, התייקרות זניחה בתעריף החשמל של כלל הציבור, תאפשר צריכת חשמל (מוצר יסודי, כאמור) לחלק מהציבור שלא היה יכול לצרכו אחרת, אלא באמצעות ייצור עצמי בשיטה מזהמת ויקרה, ללא פיקוח ובקרה מתאימים.
לעומת זאת, במקרה של התחבורה הציבורית, כל הציבור נדרש לוותר ויתור (כמעט) מלא על השירות בשבת, כדי למנוע פגיעה ברגשות מיעוט חרדי ודתי (וזאת למרות שממילא שמור לאותו מיעוט חופש מלא לא להשתמש במערכת בשבת, גם אם הייתה מופעלת).
בכל מקרה, על רקע רגישויות אלה, ניתן להבין את הטלת הפרויקט על חברת החשמל, חרף החששות התחרותיים. המדינה צריכה לשמור לעצמה חופש מירבי לעריכת שינויים במתווה החשמל הכשר אם תתקבל המסקנה כי הוא אינו יוצר איזון ראוי. קשה יהיה לשמור על חופש מירבי אם מתקן החשמל הכשר יוקם על ידי המגזר הפרטי, שמצפה בהכרח להחזר השקעתו ולפיכך רגיש יותר לשינויים לאחר יציאת הפרויקט לדרך.
עו״ד אורי מנדל הוא שותף ומנהל מחלקת אנרגיה ותשתיות בארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות׳ עם המבורגר עברון
