דעההמחסור בעובדי ניקיון בישראל הורג
דעה
המחסור בעובדי ניקיון בישראל הורג
מות שלושת החוסים במעון לבעלי מוגבלויות בחולון וכשלי התברואה שהתגלו במקום, הם אולי הביטוי הקיצוני והכואב ביותר לבעיית המחסור החמור בעובדי תברואה וניקיון בישראל בשנים האחרונות. על הממשלה להסדיר את תחום תשלומי החובה לעובדים אלו
מות שלושת החוסים במעון לבעלי מוגבלויות בחולון והכשלים סביב בעיות התברואה שהתגלו במקום הוא אולי הביטוי הקיצוני ביותר לבעיה כואבת ולא מספיק מדוברת בישראל בשנים האחרונות: המחסור החמור בעובדי תברואה וניקיון – שנכון לסוף 2021, עמד על כ-30 אלף.
למרות שהבעיה מוכרת למשרדי הממשלה הרלבנטיים ולמרות שלא מעט פתרונות זמינים וקיימים, נראה כי עד כה לא נעשה דבר לשיפור המצב.
דומה כי מיותר להדגיש את חשיבות עובדי הניקיון למשק הישראלי. מעבר לשמירה על היגיינה וניקיון במרחב הפרטי של האזרחים, המחסור בכח אדם בתחום מזיק גם למרחב הציבורי. בתי חולים, בתי ספר, מקומות בילוי, תיירות ומקומות העבודה, בתי אבות, ומוסדות כמו המעון לבעלי מוגבלויות בחולון. כל אלה סובלים ממחסור חמור בעובדי ניקיון, שאמורים לתת מענה למערך התברואתי באותם מקומות. הטרגדיה שהתרחשה השבוע במעון לאנשים עם מוגבלויות בחולון היא אמנם קיצונית אולם מהווה דוגמא להשלכות השליליות של התופעה.
מבין ענפי הניקיון, ענף משק הבית הוא החולה ביותר וחייב לעבור הסדרה יסודית. בין אם מחוסר ברירה או מחוסר ידיעה, ישראלים רבים מעסיקים עובדים זרים במשק הבית, ובשל כך הופכים בעל כורחם לעבריינים פעמיים, האחת בשל העסקה לא חוקית ובכך מסתכנים בקנסות ממשטרת ההגירה, השנייה בשל החשש לדווח על העסקת עובדי הניקיון, דבר שמוביל לאי תשלום הביטוחים הנדרשים – ביטוח לאומי, ופנסיה. בכך חושפים את עצמם לתביעות העלולות להגיע למאות אלפי שקלים, במקרה של אובדן כושר עבודה של העובד.
המחסור הכרוני בעובדים בענף הניקיון גם מעלה משמעותית את המחיר לשעה לעובדי ניקיון. מדובר בעלייה של עשרות אחוזים בתוך שנים מעטות. עליה תלולה זאת, מכבידה על יוקר המחייה, שגם כך ממשיך לשבור שיאים בשנה האחרונה. חמור מכך: עליית שעת העסקה מביאה את המעסיקים של אותם עובדי ניקיון לנסות לחסוך – שוב, בניגוד לחוק – בעלויות הפנסיה והביטוח הלאומי.
לנוכח המשבר החמור הפוקד את הענף, הגיע העת לשינוי מהותי. פתרונות קיימים למכביר. אחד הזמינים שבהם הוא פתיחת האפשרות לעבוד במשקי הבית ובתחומי הניקיון בפני העובדים הזרים בישראל. זאת, באמצעות הרחבה של אשרות העבודה שלהם גם לתחום העבודה במשק הבית בכלל ולתחום הניקיון, בפרט. במקביל, ניתן גם לפתוח את ענף משק הבית לייבוא עובדים מחו"ל – לפי מכסות הגיוניות, כמו שנעשה בענפים אחרים במשק – כתחומי הסיעוד, החקלאות והבניין.
אך אין בכך די. כדי להסדיר אחת ולתמיד את הענף הזה, הסובל מכאוס פיננסי ורגולטורי, המדינה חייבת לפעול במקביל בשני מישורים: האחד, לצאת במסע להגברת מודעות המעסיקים לחובת התשלומים המגיעים לעובדי משק הבית – ולסנקציות הצפויות להם במקרה שיתעלמו מכך. הדבר השני הוא להנגיש מבחינה דיגיטלית וטכנולוגית לציבור את תשלומי החובה לעובדים אלו - טכנולוגיה שכבר קיימת היום בין השאר באמצעות אפליקציות תשלום מהנייד, ולמדינה פשוט מאוד לאמץ אל חיקה טכנולוגיות אלו. כך תנגיש המדינה את התשלום למעסיק ותסייע לאזרח הפשוט למלא אחר חובותיו ולנהוג לפי החוק - וגם אם לפעמים אנחנו שוכחים, הרי שזה תפקידה של המדינה – להיטיב עם חייו של האזרח הקטן.
האירוע הטרגי בחולון צריך להוות צלצול השכמה למקבלי ההחלטות בישראל. לנוכח חומרת המצב בענף הניקיון, יש לקוות שהפעם הממשלה לא תטמון את ראשה בחול, כי הבעיות לא ייעלמו - וכולנו נמשיך לשלם את המחיר.
טלי בראל-הס היא סמנכ"לית תפעול ופיתוח עסקי ב-Workito, המספקת שירותי תשלום דיגיטליים של פנסיה ודמי ביטוח לאומי לעובדי משק בית
