רזה יותר: רפורמת מחירי התחבורה הציבורית חוזרת
רזה יותר: רפורמת מחירי התחבורה הציבורית חוזרת
התוכנית של מירי רגב להנחות בתעריפי התחבורה הציבורית תיכנס לתוקף ב־25 במרץ. בין הנהנים מהרפורמה: חרדים, צעירים ותושבי פריפריה
רפורמת התעריפים "צדק תחבורתי" של שרת התחבורה מירי רגב יוצאת לדרך בגרסה רזה מהמתוכנן. היום אחר הצהריים הונחה באתר החקיקה הממשלתי טיוטה של "צו פיקוח" חדש על מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית, ולפי הצו שינוי התעריפים בתחבורה הציבורית ייכנס לתוקף בעוד שבועיים, ב-25 למרץ. ההנחות שצפויות להיכנס לתוקף הן הנחה של 50% לתושבי הפריפריה (מדד 1-5 של הלמ"ס למעט יישובים עשירים באשכול סוציו-אקונומי 9-10) על חוזים של חופשי חודשי, הנחה של 33% לצעירים בני 18-26 על חוזים של חופשי-חודשי, ונסיעות חינמיות לחיילים משוחררים ומסיימי שירות לאומי בשנה הראשונה של השחרור שלהם. הנחות של 50% על חופשי חודשי יינתנו גם לנכים וזכאי הביטוח הלאומי וזאת בנוסף להנחה הקיימת היום שמעניק להם 50% ערך צבור ברב-קו.
במקור רגב תכננה להעניק הטבות גם לאשכולות 1-5 במדרג הסוציו-אקונומי ונסיעות חינם לאזרחים ותיקים, אך הרפורמה הנוכחית כוללת רק הנחות לפריפריה. בעבר "איים" יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן כי אם יבוטלו ההנחות לקשישים אז הוא יידאג להפגנות מול ביתם של רגב וסמוטריץ'. ל"כלכליסט" נודע כי העלות התקציבית עומדת על כ-240 מיליון שקל בשנה, וזאת לעומת תג מחיר מקורי של כ-740 מיליון שקל.
זו הרפורמה השנייה בתעריפי התחבורה הציבורית שמקודמת בשנתיים האחרונות, כאשר רפורמת "דרך שווה" של השרה הקודמת מרב מיכאלי נכנסה לתוקף באוגוסט 2022. בלב הרפורמה הקודמת עמד ביטול ההנחות ההיסטוריות לחרדים ואוכלוסיות נוספות שנחשפו ב"כלכליסט" ביולי 2021, שאותן כינתה מיכאלי "קומבינות" ו"עיוות של שנים על גבי שנים" וזאת יחד עם מתן הנחות לפריפריה ולילדים ונוער. במערכת הפוליטית מעריכים שאחת הסיבות לכך שרגב דחפה לקדם את הרפורמה שלה הוא על מנת למחוק את מורשתה של השרה מיכאלי, אך בסופו של דבר רגב מתבססת על העבודה שנעשתה ב"דרך שווה" ורק מוסיפה הנחות לעוד אוכלוסיות.
מה שכן, הרפורמה של רגב מחזירה את הגלגל אחורה בכל הקשור להטבות לחרדים, שהם יהיו הנהנים המרכזיים מההנחה לצעירים בגילאי 18-26, גיל הפטור של בני ישיבה חרדים. גם תושבי ההתנחלויות וחלק ממעוזי הליכוד צפויים להנות מהרפורמה ע"י מתן ההנחות ליישובים הפריפריאליים.
יש לציין כי הבעיות המרכזיות בתחבורה הציבורית הן בעיות הקשורות לשירות כמו איחורים, צפיפות, אוטובוסים שלא מגיעים ותנאי עבודה קשים של הנהגים ולאו דווקא מחיר נסיעה גבוה. יש להניח שעדיף שמאות מיליוני השקלים שיושקעו כעת בסבסוד עמוק של הנחות מדי שנה היו מושקעים ביצירת היצע תחבורה ציבורית גדול ואיכותי יותר מאשר מהלך שיוביל להגדלת הביקוש לנסיעות במערך התחבורה הציבורית – מערך שנוסעיו יודעים היטב כי כבר כעת נמצא על סף קריסה.
