שכר טרחה ללא גבול: מנהלי הגוש הגדול מבקשים להכפילו
שכר טרחה ללא גבול: מנהלי הגוש הגדול מבקשים להכפילו
348 מיליון השקל שפסק בית המשפט לטובת המנהלים אינם מספיקים להם. הם מערערים על ההחלטה ומבקשים להטיל תשלום שכר טרחה גם על המדינה ושהמסים שמוטלים עליהם - ישולמו על ידי בעלי הזכויות בקרקע
שכר הטרחה בשווי של 348 מיליון שקל שנפסק לטובת עורכי הדין שמנהלים את שטח הגוש הגדול בצפון תל אביב אינו מספיק להם, וכעת הם מערערים עליו ומבקשים להכפילו ואף יותר.
שכר הטרחה הגבוה נפסק להם במקור על ידי בית המשפט השלום בהרצליה באפריל השנה, ובשבוע שעבר הגישו ערעור עליו לבית המשפט המחוזי בתל אביב. שכר הטרחה שנקבע התבסס על זכויות בנייה שהמנהלים - עורכי הדין רחל זכאי, ד"ר מיכאל שפטלר, משה ליפקה, אליהו מינקוביץ וגלית רוזובסקי - יקבלו ממאות בעלי קרקעות פרטיים, שאותם הם ייצגו.
ליבו של הערעור והדרישה להכפלת השכר היא הטענה שנדחתה בבית משפט השלום, לפיה גם המדינה צריכה לשאת בתשלום שכר הטרחה, משום שהיא חולשת על מחצית מהשטח. אם דרישתם תתקבל, שכר הטרחה יוכפל ושוויו יהיה כ־700 מיליון שקל.
בנוסף, המנהלים דורשים כי את המיסים שהם עלולים לספוג עם קבלת זכויות הבנייה, יספגו בעלי הקרקע שאותם הם מייצגים. המס הבולט שבמחלוקת הוא היטל השבחה שעלותו המוערכת כ־60 מיליון שקל. אם ערעורם יתקבל גם הסכום הזה יתווסף לשכר הטרחה. את מנהלי הגוש הגדול מייצגים עורכי הדין פיני רובין, הראל שחם וליאור שרעבי ממשרד גורניצקי ושות'.
בפסק הדין מאפריל, עליו הערעור, כתב השופט יעקב שקד: "מדובר בשכר עתק לבעלי תפקיד וניתן לומר בזהירות כי ככל הנראה עסקינן בשכר שלא שולם מעולם לבעלי תפקיד בישראל".
הגוש הגדול הוא שטח בגודל 504 דונם בצפון־מערב תל אביב, שמחזיקים בו כ־1,700 בעלי זכויות. בשנות ה־70 של המאה הקודמת מונו על ידי בית המשפט חמישה עורכי דין שקידמו את תוכניות הבנייה בשטח והם כונו מנהלי הגוש הגדול. ב־1999 הושלמה מלאכת התכנון של השטח המזרחי והמנהלים קיבלו שכר טרחה - 8% מזכויות הבנייה בשטח, שנקבע על ידי בית המשפט שנים לפני כן עם מינויים של עורכי הדין למנהלים.
ב־2009 המנהלים הראשונים פרשו ובית המשפט מינה את המנהלים הנוכחיים. עם המינוי נקבע כי שכר הטרחה עבור קידום התכנון בשטח המערבי, שבו פעל באותה עת שדה דב, יתחלק בין המנהלים שפרשו למחליפים שלהם, כך שהפורשים יקבלו זכויות בשיעור של 3.25% והמחליפים שלהם, שעוד הייתה צפויה להם מלאכה מרובה, 4.75% מהזכויות.
לקראת השלמת תכנון השטח ביקשו המנהלים מבית המשפט השלום לקבוע את שכר הטרחה שלהם. מפסק הדין שניתן באפריל עולה כי לבעלים הפרטיים בגוש הגדול מגיעות זכויות בנייה בשווי 2,533 דירות. 4.75% שמגיעים למנהלי הגוש הגדול הם 120 יח"ד. על פי אותו פסק דין והערכות שמאי עדכניות שווי דירה בתוכנית לפני שהיא נבנתה הוא 2.9 מיליון שקל.
המנהלים טוענים כי מגיע להם שכר טרחה גם עבור השטח שהועבר למדינה. בית משפט השלום דחה באפריל את הטענה. השופט שקד פסק: "הראיות החיצוניות להסכמים והתנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכמים מלמדות כי המדינה לא התחייבה לשלם שכר טרחה למנהלים הנוכחיים".
בערעורם המנהלים טוענים כי שקד טעה משום שעל כל הבעלים המשותפים בגוש הגדול לשאת בתשלומים. העברת זכויות מהבעלים בינם לבין עצמם אינה גורעת מזכאות המנהלים למלוא שכר הטרחה. כשם שמכירה לצד ג' לא מבטלת את שכר הטרחה הפסוק, גם העברה של זכויות למדינה לא מעלימה את השכר הטרחה. עוד לטענתם, השופט שקד גם טעה כאשר קבע כי המנהלים לא פעלו עבור המדינה, משום שהמאבק לפינוי שדה דב תרם באופן מעשי לכל החלק המערבי של הגוש הגדול ובכלל זה חלקה של המדינה.
באשר למיסים ובמיוחד היטל ההשבחה, טענתם המרכזית בערעור היא כי החוק קובע שתשלום ההיטל מושת על מוכר או מעביר הזכויות, ולא על הקונה או מקבל הזכויות.
בתגובה לדברים אומר עו"ד עמי בן־יעקב, השותף המייסד של בן־יעקב משרד עורכי־דין, שמלווה כבר שנים רבות קבוצה גדולה של בעלי זכויות בקרקע: "מצער להיווכח כי המנהלים לא הפנימו את עמדת בית המשפט שקבע כי שכר הטרחה שנפסק למנהלים הוא גבוה וחריג לעת הזו ובכל זאת הם בחרו לערער. מהלך זה של המנהלים ובפרט כוונתם לעכב את הליכי חלוקת הזכויות עד להחלטה בערעור מביא לידי ביטוי את ניגוד האינטרסים בין המנהלים לבעלי הזכויות.
