דברים שלא ידעתםמההפגנות נגד הרכבת ועד הכבישים המיוחדים לשבת: דרך הייסורים של התחבורה בירושלים
דברים שלא ידעתם
מההפגנות נגד הרכבת ועד הכבישים המיוחדים לשבת: דרך הייסורים של התחבורה בירושלים
מדוע ניצב סלע ענק באמצע כביש בגין, כמה עלו לנו עד כה ההפגנות נגד הרכבת הקלה, ולמה אין תמונות של בני אדם על אוטובוסים של אגד - דברים שלא ידעתם על מאבקי החרדים הקיצוניים בתחבורה בירושלים
הצניעות הורסת. בצעד מאוד יוצא דופן הגישה השבוע עיריית ירושלים תביעות בסך כולל של למעלה מ-5 מיליון שקל נגד 16 מפגינים במסלול המיועד של הרכבת הקלה ברחוב בר אילן בירושלים, 300 אלף שקל מכל מפגין. בכתב התביעה נטען שהמתפרעים "נוקטים פגיעה והרס מוחלט של גדרות, של ציוד בנייה, של כלי עבודה וכל כיוצא באלה". בעירייה מעריכים את הנזק שגרמו עד כה ההפגנות בסכום המדהים של 180 מיליון שקל, כולל נזקים לציוד המכני, עלויות אבטחה ועלות עיכובים, שמוערכים ב-10 חודשים. אין כל חשש שהרכבת הקלה בירושלים תנוע בשבת - ההסבר המוצהר להפגנות הוא החשש מכך שברכבת הקלה ייסעו נשים בלבוש לא צנוע.
ההפגנות לא תופסות. את ההפגנות מוביל הזרם החרדי הקיצוני האנטי-ציוני שקרוי בשם "העדה החרדית". בינתיים הוא לא הצליח למשוך אחריו את תושבי סביבת בר-אילן, את הפוליטיקאים החרדים או דעת הקהל החרדית, מה שמעיד על ירידה בהשפעת העדה. אולי תורמת לחוסר ההזדהות גם העובדה שהקו הקיים של הרכבת הקלה בירושלים עובר במרחק של כמאה מטר מהמרכז שלה במאה שערים. לכן קשה להבין למה הם יוצאים להפגין נגד קו נוסף מרוחק מהם שיועיל מאוד לתושבים באזור. כרגיל עולות טענות שהמאבק מיועד להגביר את זרימת התרומות לעדה מארצות הברית.
בין תפילה לתפילה. פעם הצומת הקרוי "כיכר השבת" ליד מאה שערים היה סמל מאבקי הדת בבירה. בעשורים האחרונים נראה שרחוב בר-אילן כבש את הבכורה בשל המאבק הממושך שהתנהל על סגירתו בשבת בשנות ה-90. הרחוב הפך אז לחלק מהאזור החרדי. הקושי לסגור אותו נבע מכך שהיה כביש עורקי שמחבר בין צפון העיר לכניסה אליה. ועדת צמרת, שהוקמה ביוזמת בג"ץ, הציעה ב-1996 את הפתרון שלפיו הרחוב ייסגר בשעות התפילה בשבת ובשאר הזמן יהיה פתוח. כבר בהתחלה היה ברור שמעט מאוד ייסעו, גם בשל החשש מאלימות וגם משום שחילונים בדרך כלל לא יודעים מה שעות התפילה. עם השנים התמעטו הנוסעים עוד יותר, פשוט כי כביש בגין המקביל הרבה יותר מהיר.
המערה קברה את הכביש. צניעות ושבת הן לא המכשולים היחידים בדרכה של התחבורה הירושלמית. כביש בגין, הגרסה הירושלמית לנתיבי איילון, נפתח לתנועה ב-1998. באחד הנתיבים המיועדים שלו התגלתה מערת קבורה. בלחץ ח"כ מאיר פרוש מאגודת ישראל הוחלט לשמר את המערה ולא את הנתיב. ב-2010 הוחלט להרחיב את הכביש לצד השני תוך חפירה במדרון של גבעת רם במקום להזיז את המערה, מה שעלה 2 מיליון שקל. הסלע הענק שלה עומד עד היום באמצע הכביש כאנדרטה מרשימה לכוחן של המפלגות החרדיות.
הגשר זז, הקברים נשארו. בירושלים כל פרויקט בנייה וסלילה עומד בחשש לעיכוב בשל מציאת קברים עתיקים. כך למשל גרמה מציאת קברים עתיקים בתוואי גשר הגבעה הצרפתית בראשית שנות ה-90 לעיכוב ממושך בהקמת הגשר שהיה אמור להקל על עומסי התנועה משכונת פסגת זאב לירושלים. "הקבר האמיתי באזור הוא הפקק", טען אז יו"ר מרצ ירושלים המנוח ארנן יקותיאלי. "הגיע הזמן לדאוג גם לאנשים חיים". הפתרון נמצא בסופו של דבר לא בהזזת הקברים אלא בהזזת תוואי הגשר.
כביש מיוחד לשבת. בשנות ה-70 ניהלו תושבי שכונת עזרת תורה מאבק לסגירה בשבת של כביש רמות – שהיה אז הכביש היחיד שהוביל מירושלים לשכונה החדשה (אז) ברמות. אחד הניסיונות הנואשים של העירייה לשים קץ למאבק היה סלילת כביש עוקף שאותו לא רואים מעזרת תורה. אבל להפסקת המאבק תרם לא פחות הפוגרום שערכו התושבים החילונים של רמות באחד הלילות במכוניות של תושבי עזרת תורה.
התחנות עלו באש. לא רק הכבישים בבירה סובלים מחבלי לידה קשים – גם תחנות האוטובוס. כשהתחילו בשנות ה-80 להופיע בעיר תחנות האוטובוס עם מודעות פרסום, הגיבו קיצונים חרדים בריסוס של המודעות או בשריפה שלהן. החברות הזכייניות למדו מהר מאוד לא לפרסם מודעות של בגדי ים בירושלים, ובכלל להכין גרסאות צנועות למודעות שבהן נשים. בעשור שעבר המאבק עבר מהתחנות למודעות על האוטובוסים עצמן. כיוון שאגד לא יכולה לסרב רק לתמונות נשים, היא הפסיקה לפרסם מודעות עם תמונות של בני אדם.
