פרשנותבלי גיוס חרדים ובלי אומדן כלכלי: המשקפת האטומה של משרד הביטחון
פרשנות
בלי גיוס חרדים ובלי אומדן כלכלי: המשקפת האטומה של משרד הביטחון
במשרד הביטחון מבקשים להאריך את השירות הסדיר ולהכביד את הנטל על חיילי המילואים - אך מתעלמים מהאפשרות של גיוס חרדים או נשים דתיות; זאת ועוד, האוצר לא עודכן בפרטי ההצעה; הנזק למשק והעלות התקציבית עוד לא ידועים - ועשויים להגיע למיליארדי שקלים בשנה
שני תזכירי חוק נפיצים במיוחד הונחו אתמול (חמישי) על ידי משרד הביטחון על שולחן הכנסת: הראשון עוסק בהארכת שירות הסדיר של חיילים גברים וחיילות בתפקידים מסוימים, כולל אלו שמשרתים כעת, מ-32 חודשים ל-36 חודשים. השני, עוסק בהכבדה משמעותית של עומס המילואים על האזרחים המשרתים, כאשר הדרישה החדשה של צה"ל היא שבמקום שלוחמים יבצעו כ-54 ימי מילואים במשך שלוש שנים, הם יבצעו 42 ימי מילואים מדי שנה, מפקדים יבצעו כ-70 ימי מילואים וקצינים כ-84 ימי מילואים מדי שנה.
המשמעות היא שלוחמים במילואים יבצעו עד גיל 46 כ-1,050 ימי מילואים, כמעט שלוש שנים נוספות של שירות. קצינים קרביים ישרתו כפול מכך - כלומר כשש שנות מילואים עד גיל 45 וזאת בנוסף לשירות הסדיר והקבע שלהם.
מדובר בצעדים דרקוניים, לא פחות מכך, ואלו החלו להתסיס את המערכת הפוליטית ואת הציבור. החלק הבעייתי ביותר בצווים הללו הוא מה שהם לא מכילים – גיוס חרדים, שימשיכו לא לשאת בנטל ואף לקבל תקציבים גדולים מאי פעם. קריאת תזכיר חוק שירות הביטחון יכולה להכעיס אפילו את האנשים הרגועים ביותר: "מהלך זה יוביל לתוספת משמעותית לכוח הלוחם של צה"ל ולמערכים תומכי הלחימה, תוספת משמעותית שלא ניתן להשיגה באף דרך אחרת"; זאת, בזמן שכל אדם שחי בישראל יודע שניתן להגדיל את הסד"כ הצה"לי במאות אלפי חיילים חזקים ובריאים שכרגע לא מגויסים עקב הסדרים פוליטיים היסטוריים.
במקום אחר בתזכיר החוק מצוין כי "אין בעצם החלת ההסדר הפרוספקטיבי המוצע כדי לפגוע במידה בלתי סבירה באוטונומיה וביכולת של החיילים לתכנן את מהלך חייהם, וזאת בשים לב לכך שמדובר בהארכה המתוחמת לתקופה של 4 חודשים בלבד", מדהים שהטקסט הזה שמדבר על "פגיעה סבירה באוטונומיה" נכתב בהצעת חוק ממשלתית בזמן שיש אוכלוסיות שלמות שהאוטונומיה שלהן הפכה לפרה קדושה שאסור לגעת בה.
בהמשך נכתב שם כי נשקלו אפשרויות נוספות דוגמת הגדלת צבא הקבע או צבא המילואים, אך לא מצוין שם אפילו ברמז על האפשרות של הגדלת סך המתגייסים. הצבא גם נמנע מעיסוק בסוגיות נפיצות אחרות כמו ביטול הפטור מגיוס לנשים דתיות, ביטול ישיבות ההסדר או אפילו בחינה של גיוס חיילים מהמגזר הערבי.
הארכת שירות הסדיר והמילואים אינה בעייתית רק מטעמים של אי-שוויון אלא גם מסיבות כלכליות. תיקוני החקיקה שיזמו משרד הביטחון וצה"ל נעשו באופן חד צדדי ללא התייעצות עם גורמי המקצוע באוצר, לא באגף התקציבים ולא בחשב הכללי – וזאת אף שמדובר בהצעות חוק עם השפעות כלכליות דרמטיות, גם מצד ההוצאה התקציבית וגם מבחינת הנזק הפוטנציאלי למשק. עם זאת ל"כלכליסט" נודע כי תזכירי החוק נשלחו אליהם עוד בשבוע שעבר, וכי במשרד הביטחון מיהרו להניח אותם על שולחן הכנסת כדי להימנע ממצב שבו ייאלצו להאריך צווי 8 למילואימניקים.
כך או כך, גם אם האוצר ידע כי צה"ל מתכוון לפרסם את הדברים באופן חד צדדי - העובדה היא שתיקוני החקיקה הונחו על שולחנה של הכנסת ללא עבודה כלכלית מצד המשרד. הדינמיקה בין שני המשרדים החשובים היא חלק ממאבק גדול יותר שמתנהל בימים אלו סביב תוכנית ההתעצמות בת ה-100 מיליארד שקל, שעליה אמורים הצדדים להסכים במסגרת הוועדה לבחינת תקציב הביטחון שמוקמת בימים אלו. בכירים באוצר הביעו חשש מהתנהלות כלכלית לא אחראית של צה"ל, שלא מבין את ההשלכות הכלכליות הצפויות של מדיניות האשראי הפתוח שניתנה לו במהלך המלחמה. גם בבנק ישראל סבורים כי הגדלת תקציב הביטחון היא האתגר הכלכלי המשמעותי ביותר שאיתו ישראל תיאלץ להתמודד עם שוך הקרבות.
מאחר שתזכירי החוק פורסמו מבלי להגיע להסכמה מול האוצר, נוצר מצב חריג שבו באגף התקציבים, באגף החשב הכללי ובאגף הכלכלן הראשי פשוט לא יודעים לתת אומדן כלכלי של משמעות ההצעה, לא מבחינת עלות תקציבית ולא מבחינת נזק לתוצר במשק. מה שכן יודעים להגיד שם הוא שמדובר בסדרי גודל של מיליארדי שקלים בשנה, לא מאות מיליונים.
כלל האצבע באוצר הוא שהעלות התקציבית הישירה של גיוס חייל מילואים אחד נאמדת ב-800 שקל ביום, הכוללים את עלות השכר והתגמולים הנלווים. אם מכפילים את הסכום הזה ב-18 ימי המילואים שכל מילואימניק ביצע בממוצע מדי שנה, מקבלים עלות תקציבית ישירה של 14.4 אלף שקל.
בצה"ל לא משתפים מטעמי ביטחון מידע לגבי סדר הכוחות של משרתי המילואים, אך עיבוד נתוני למ"ס שנעשה על ידי הכלכלן הראשי חושף כי 148 אלף מילואימניקים נעדרו מעבודתם בדצמבר האחרון. אם לוקחים רק את כמות כוח האדם הזו, שקטנה מסך צבא המילואים (בתחילת המלחמה צוין כי מספר המילואימניקים שהתגייסו עמד על כ-350 אלף), ומכפילים אותה בעלות הגיוס של "חייל פשוט" - מקבלים עלות תקציבית ישירה של 2.1 מיליארד שקל. במידה שמילואימניקים אכן ישרתו כ-42 יום בשנה, אז הסכום יוכפל פי 2.3 ויגיע ל-4.9 מיליארד שקל, תוספת תקציבית ישירה של 2.8 מיליארד שקל וזאת בחישוב שמרני שלא כולל בתוכו את כל הסד"כ ואת המפקדים והקצינים שאמורים לשרת יותר.
יש לציין שמיליארדי השקלים שמשרד הביטחון ייאלץ לשלם לחיילי המילואים ייגרעו מהתוצר שאותם מילואימניקים היו מייצרים במקומות העבודה שלהם.
במערכת הביטחון מבקשים להרגיע את החששות הכלכליים וטוענים כי עצם העובדה שיש את האפשרות לגייס מילואימניקים לכל כך הרבה ימים לא אומרת שבפועל הדבר יתבצע כאשר האיום הביטחוני יירגע, נניח ב-2025 או 2026. ואולם מניסיון העבר צה"ל הוא גוף שמבקש לנצל עד המקסימום את המשאבים שניתנים לו – תקציבים או כוח אדם.
באוצר טוענים שגם העלות של הארכת שירות הסדיר, שכוללת בתוכה את הגדלת השכר של החיילים בחודשי השירות האחרונים שלהם, תעלה גם היא מיליארדי שקלים, ואולם בצה"ל סבורים כי מדובר במאות מיליוני שקלים בשנה. ההוצאות על הגדלת כוח האדם בצה"ל, שבהמשך תכלול גם את הגדלת צבא הקבע – צפויות להגיע מתוכנית ההתעצמות.
מלבד הפגיעה הכלכלית הישירה של הגדלת ימי המילואים, לצעד צפויות להיות השלכות כלכליות עקיפות. בימים האחרונים מתפרסמות עוד ועוד עדויות של מילואימניקים שפוטרו עקב היקף ימי המילואים החריג מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, והחשש הוא שמעסיקים רבים כעת יימנעו מהעסקת עובדים שצפויים להיעדר מהעבודה לחודש או חודשיים בכל שנה.
בנוסף הדבר צפוי להוביל לפגיעה בתעסוקת בני ובנות זוגם של המשרתים במילואים שלהם יש ילדים, מפני שהאחריות על גידול הילדים תיפול על בן הזוג שנותר בבית ויתפקד בין חודשים לחודשיים כ"חד-הורי". לפי הכלכלן הראשי, 52% מהמילואימניקים הם הורים לילדים.
