דו"ח המבקרהערים אולי מעורבות אבל העירייה שייכת ליהודים
דו"ח המבקר
הערים אולי מעורבות אבל העירייה שייכת ליהודים
דו"ח מבקר המדינה על השירותים העירוניים בערים המעורבות מגלה אפליה קשה. אין כמעט תמיכות והקצאות מבנים לערבים, אין כמעט ייצוג בוועדות התמיכות וההקצאות, אין כמעט בכירים ערבים. אין אפשרות לשלם בערבית. מבחינת העיריות אלה אזרחים סוג ג'
הרשויות המקומיות בערים המעורבות נוקטות באפליה קיצונית כלפי התושבים הערבים ומתייחסות אליהם כאל אזרחים סוג ג'. זו התמונה העולה מהדו"ח הקשה של מבקר המדינה על השירותים העירוניים בערים המעורבות.
רק 3 מ-165 העובדים הבכירים בעיריות רמלה, לוד ונוף הגליל הם ערבים. מתוך 500 נכסים שהקצו 5 ערים מעורבות בעשורים האחרונים, רק 5 ניתנו למוסדות ערבים. רק עיר מעורבת אחת מאפשרת לתושבים לבצע תשלומים בשפה הערבית.
הדו"ח מתפרסם במקביל לדו"ח המיוחד על ההתפרעויות האלימות באירועי שומר חומות. בדו"ח ההוא קובע המבקר כי "ההתפרעויות האלימות באירועי שומר חומות חשפו ליקויים משמעותיים בפעילות המשטרה. אלה גרמו לפגיעה חמורה בביטחון האישי הבסיסי ביותר להם זכאים אזרחי המדינה". בין היתר הוא קובע שהתגלו "ליקויים תפקודיים משמעותיים במערך המודיעין המשטרתי" ו"חולשה ניכרת של מערך המודיעין של משמר הגבול".
אין בישראל הגדרה ברורה לשאלה מהי עיר מעורבת. הכוונה היא בדרך כלל ליישוב שיש בו שיעור גדול יחסית של תושבים ערבים או ליישוב יהודי ויישוב ערבי שאוחדו. בירושלים יש 370 אלף תושבים ערבים וביתר הערים המעורבות, שהדו"ח עוסק בהן, עוד 130 אלף.
בדרך כלל התושבים הערבים הרבה יותר עניים מאשר התושבים היהודים וככל ששיעור התושבים הערבים עולה, הדירוג החברתי-כלכלי של השכונה בה הם גרים נמוך יותר. כך למשל השכונות היהודיות בלוד משתייכות לאשכולות הסוציו אקונומיים 3-6 בעוד השכונות הערביות שייכות לאשכולות הנמוכים ביותר 1-2. חריגה היא נוף הגליל שהאוכלוסייה הערבית שלה מתאפיינת בצעירים משכילים. 63% מהתושבים היהודים בערים המעורבות ענו בסקר שיזם משרד המבקר שהם סבורים שיש שוויון בשירותים העירוניים, אבל רק 31% מהתושבים הערבים חושבים כך.
המספר הכולל של עובדים בכירים בדרגת מנהלי מחלקות ומעלה בעיריית רמלה, לוד ונוף הגליל עומד על 3 בלבד מתוך 165 עובדים בכירים, כלומר 2% ועובד בכיר אחד בממוצע לכל עיר. ברמלה אין כלל עובדים בכירים ערבים, למרות שהם מהווים רבע מהאוכלוסייה. בתל אביב למרות המודעות הגבוהה לצורך בשילוב ושוויון רק 1.5% מהעובדים הבכירים ערבים.
5 ערים מעורבות הקצו לגופים ערבים 5 נכסים (מבנים) מתוך 500 שהקצו למוסדות ציבור, כלומר אחוז אחד ונכס אחד בממוצע לעיר. זאת למרות שברוב הערים המעורבות, התושבים הערבים מהווים בין 24% (רמלה) ל-33% (עכו). עיריות נוף הגליל ועכו לא הקצו נכסים לגופים מהאוכלוסייה הערבית; עיריית חיפה הקצתה שני נכסים לערבים מתוך 225; עיריית לוד הקצתה שני נכסים, ורמלה הקצתה נכס אחד. העיריות מסתתרות מאחורי הטיעון שעמותת ערביות אינן מבקשות הקצאות. זאת במקום שיפעלו להגברת המודעות.
עמותות ערביות קיבלו ב-2020 סכום של 1.5 מיליון שקל בלבד מתוך תמיכות של 26.5 מיליון, כלומר 6% בלבד. גם אם מביאים בחשבון שחלק מההקצבות מיועדות למטרות כלליות הרי שמדובר בנתון מפלה בצורה קיצונית. בנוף הגליל לא הקצו כלל כספים בטענה שלא הוגשו בקשות. ברמלה הוקצו פחות מ-4%.
גורם שמאפשר את האפליה הקיצונית של האוכלוסייה הערבית בהקצאות מבנים ובתמיכות הוא העובדה שהייצוג של האוכלוסייה הערבית בוועדת התמיכות ובוועדת ההקצאות כמעט לא קיים. ברמלה, עכו ולוד אין כלל ייצוג לערבים בשתי הוועדות. בחיפה אין ייצוג בוועדת הקצאות ובנוף הגליל אין ייצוג בוועדת התמיכות.
אחת הסיבות למצב הקשה בערים המעורבות היא שכל תוכניות החומש עד לתוכנית תקאדום (התקדמות - תוכנית החומש החדשה לפיתוח כלכלי חברתי של החברה הערבית) של הממשלה האחרונה, לא התייחסו לתושבים הערבים בערים המעורבות. המשמעות היא שהתיקון החלקי של האפליה התקציבית שממנה סובלת האוכלוסייה ביישובים ערבים לא הגיע לערים המעורבות. יצוין שתוכנית החומש החדשה תקאדום חלה על ערים מעורבות אבל לא חלה על מועצות אזוריות מעורבות.
ודומה שהממצא הבא משקף בצורה מצוינת של עיריות הערים המעורבות לתושבים הערבים שלהן כבנים חורגים: הערים חיפה, לוד, נוף הגליל ועכו לא מאפשרות לשלם תשלומים או לרשום את הילדים לבית ספר בשפה הערבית. ללוד פשוט אין אתר בערבית. נוף הגליל ועכו תרגמו רק את דף הבית.
