דעהצריך להקים את המשמר הלאומי, אך לא תחת בן גביר
דעה
צריך להקים את המשמר הלאומי, אך לא תחת בן גביר
הקמת המשמר הלאומי הינה נכונה ונדרשת, אך דרישתו של בן גביר להכפיף אותו אליו ישירות מגלמת בחובה סיכון לאומי, ביטחוני, פיקודי וכלכלי
דרישת השר בן גביר לשנות את הגדרת משרדו מביטחון הפנים למשרד לביטחון לאומי מראה מחד עד כמה האיש אינו מבין את משמעות המושג ביטחון לאומי, ועוד יותר מכך, עד כמה אין משמעות למילים ואין גבול ליכולתו לסחוט את ראש הממשלה בנימין נתניהו.
להבדיל מהאחריות החשובה אך הצרה יחסית של מי שאחראי על ביטחון הפנים של מדינת ישראל, הרי שלמושג ביטחון לאומי משמעות רחבה הרבה יותר. נכללים בו היבטים הקשורים בכלכלה, בריאות, רווחה, חינוך, ביטחון, תעסוקה, תחבורה, מדע, טכנולוגיה ועוד. האם איתמר בן גביר באמת אחראי על כל אלה? בוודאי שלא. אך האם התנהלות כושלת בניהול מרכיבי ביטחון הפנים משפיעה בצורה ניכרת על חלק ניכר מהתחומים שצוינו לעיל? חד משמעית – כן!
המשרד לביטחון הפנים אחראי על הגופים הבאים: משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, כיבוי והצלה, הרשות להגנת עדים ורישוי כלי יריה. אחריות רחבה ומשמעותית מאוד לכל הדעות, בוודאי בהתחשב בעובדה כי מי שנושא כיום בתפקיד השר, איתמר בן גביר, לא שירת מעודו בתפקיד ביטחוני כלשהו, לא שירת שירות חובה בצה"ל, לא שימש מעודו בכל תפקיד ממלכתי או ניהולי בכיר קודם התמנותו כשר, לא ניהל ארגון ולו גם מצומצם המונה עשרות בודדות של אנשים ובוודאי שלא היה מופקד על תקציבי עתק שאמורים להבטיח את קיום והתעצמות הארגונים עליהם הוא אחראי, על מנת שיוכלו לממש את אחריותם ולעמוד באתגרים ההולכים ומתעצמים שעומדים לפתחם.
דרישתו של בן גביר להקים ולהכפיף אליו ישירות את כוח המשמר הלאומי, לא רק שהינה הרבה מעבר ליכולותיו האישיות והניהוליות, אלא מגלמת בחובה גם סיכון לאומי, ביטחוני, פיקודי וכלכלי.
החלטה בדבר הקמת המשמר הלאומי כחלק ממשטרת ישראל ומג"ב התקבלה כבר ע"י הממשלה הקודמת לאחר אירועי "שומר החומות", ובבסיסה הרצון לתת מענה מקצועי, איכותי, מיומן וזמין לאתגרי הפרות סדר ואירועי חירום, בהתבסס על כוחות סדיר, מילואים, קבע ומתנדבים, באופן שיביא למיצוי מיטבי של יכולות הפיקוד, השליטה, המודיעין, האמצעים, התשתיות וממשקי הארגונים הקיימים כבר (משטרה כחולה, מג"ב, צה"ל ושב"כ). אם הממשלה תחליט להכפיף את המשמר הלאומי ישירות לשר, יהיו לכך משמעויות מרחיקות לכת.
מדובר בהקמת ארגון לכל דבר ועניין, אשר מחייבת חקיקה מלאה בדבר תפקידיו, תחומי אחריותו, סמכויותיו, כפיפותו וממשקיו. הקמת הארגון תחייב תקצוב ראשוני תואם, הקצאת משאבים אדירה לאורך זמן, הקמת תשתיות, רכש, הצטיידות באמצעים, גיוס כ"א, הכשרות, שמירת כשירות כמו גם תקצוב ארוך טווח ותואם בבסיס תקציב המדינה לאורך כל שנות קיומו.
ניכר כי הרצון לצבור כוח תוך הצגת "הישגים פוליטיים" מהירים בטווח קצר אינו כולל חשיבה ובחינה מעמיקה וארוכת טווח. שאלות כמו כיצד ומי יפקד וישלוט במשמר הלאומי, על בסיס איזה מודיעין יפעל, כיצד ישתלב במשימות הארגונים הקיימים כבר דוגמת צה"ל, משטרה ושב"כ, מתוקף מה ישתפו עמו הגופים האחרים פעולה ועל בסיס אלו שיקולים יוחלט להכניסו לפעולה - לא נבחנו.
במטרה לממש את דרישותיו של בן גביר יידרשו כלל משרדי הממשלה לעמוד בקיצוץ רוחבי רחב היקף, בין היתר: 40 מיליון שקל ברווחה, 40 מיליון בבריאות, 56 מיליון בחינוך, 103 מיליון בתחבורה, 300 מיליון בביטחון ועוד. האם מדובר בגזרה הגיונית? ממש לא.
למען הסר ספק, הקמת המשמר הלאומי הינה נכונה ונדרשת אל מול המשימות שהוגדרו כבר והקמתו כאמור אף יצאה אל הדרך תחת פיקוד ואחריות משטרת ישראל ומג"ב. מה שנדרש כעת הוא להמשיך בתהליך, למנוע את הכפפת המשמר הלאומי לשר ובכך למנוע תקלות מבצעיות, פיקודיות ומקצועיות קשות, לשפר את המוכנות לקראת תרחישי חירום אפשריים, לחזק את המשטרה ואת הביטחון האישי של אזרחי המדינה, לצמצם בזבוז כספים ומשאבים, לחסוך זמן יקר בהגעת הארגון לבשלות ומבצעיות ולא פחות חשוב – להימנע מהכפפת מיליציה חמושה ישירות לשר ספציפי, דבר אשר עלול לאיים גם על צביונה הדמוקרטי של המדינה.
בועז גלעד הוא ניצב בדימוס ששימש במגוון תפקידים בכירים בשב"כ ובמשטרה. ממקימי המכון לחקר הביטחון האישי והחוסן הקהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי, חוקר במכון לחקר הטרור באוניברסיטת רייכמן, יזם עסקי וחברתי
