דעהמה רוצה בנק ישראל משוק המט"ח?
דעה
מה רוצה בנק ישראל משוק המט"ח?
בנק ישראל הצהיר ששקל חלש מדי מייצר לחצי מחירים ועשוי להאיץ את קצב האינפלציה, אך לא מפתיע שהוא לא ממשיך ברכישת שקלים כדי לחזק את המטבע הישראלי
רבים תוהים מדוע הודעת בנק ישראל על תוכנית רחבת היקף ובלתי מוגדרת בזמן של רכישות שקלים כנגד יתרות המט"ח שלו לא הביאה לשינוי כיוון ותיסוף של השקל.
זאת במיוחד כאשר לבנק ישראל יתרות עתק של כ-200 מיליארד דולר, וכאשר הבנק כבר הצהיר כמה וכמה פעמים כי השקל חלש מדי (לפחות ב-15%) ומייצר לחצי מחירים שעלולים להוסיף כשלעצמם 1%-2% נוספים לקצב האינפלציה השנתי.
הדעת נותנת כי אם פיחות השקל לא ייבלם, יצטרך בנק ישראל להעלות את הריבית שעה שהמשק עלול להיקלע להאטה כלכלית.
אולי מדובר בחשש ש-200 מיליארד דולר לא יספיקו אם השקל "יקרוס"? זה נכון שכדי לרסן תיסוף יתר של השקל יכול בנק ישראל לרכוש דולרים כאוות נפשו, ואילו כדי לרסן פיחות יתר של השקל הוא מוגבל לגובה היתרות שהוא יכול למכור, אך ודאי בתחילת הדרך יש לו די והותר יתרות מט"ח ולכן לא זו הסיבה.
התהייה גדולה עוד יותר כשנזכרים כי לפני שנתיים פעל בנק ישראל בכיוון ההפוך – ובהצלחה מידית. הוא הודיע על רכישת דולרים בהיקף של כ-30 מיליארד דולר וסייע לשער השקל – שאיים לרדת ל"קידומת 2" לטפס מ-3.1 שקלים ל-3.3 שקלים לדולר בתוך שבועיים ימים.
ובכן, אין מקום לתהיות ולחששות הללו.
בנק ישראל מדגיש כל הזמן כי כוחות השוק – הביקוש וההיצע – צריכים לקבוע את שערי החליפין של השקל וראוי לא להשפיע עליהם מלאכותית.
כמו כן, צריך לזכור כי הדולר חזק כיום לא רק מול השקל, אלא גם כנגד רוב המטבעות בעולם והיורו בראשם. זאת בעקבות תשואות הפדיון הגבוהות מאוד שמציעות איגרות החוב של ממשלת ארה"ב ומשום שנאת הסיכון הגלובלית – שזינקה לאחרונה, והניעה משקיעים רבים לחיקו החמים של הדולר המוגדר מטבע חוף מבטחים מסורתי.
יכול להיות שהגירעון התקציבי והחוב הציבורי הענקיים של ארצות הברית מטילים ספק בהגדרה זו, אך קשה למצוא מטבע אחר – סחיר ומקובל דיו – עם כלכלה איתנה מאחוריו, שיחליף אותו בעתות ירידה חדה בתיאבון הסיכון.
לכן, נדרש בנק ישראל לשאלה האם השקל נחלש כנגד הדולר יותר מאשר מטבעות אחרים.
התשובה – כן. במבט ל-12 החודשים אחרונים, הדולר פוחת ב-7.2% כנגד היורו, יוסף ב-1.6% בלבד כנגד היין, ופוחת ב-7% מול הפאונד. מנגד, מול השקל זינק באותה התקופה המטבע האמריקאי ב-15.1%.
לכן, על פניו היה לבנק ישראל מקום לבחון התערבות, אך לא די בכך. היה עליו להחליט האם ועד כמה הנסיבות הכלכליות והאחרות – שאמורות להיות מתומחרות בשער השקל כנגד הדולר – אכן מסבירות את פיחות היתר של השקל. כלומר – מה הסיפור המקומי.
למצער, לא חסרו סיבות כאלו בשנה החולפת. החקיקה המשפטית המזורזת, החשש משיתוק חוקתי, המחאה החברתית, הקיטוב החברתי, המחלוקות עם ארצות הברית, התקציב שעבר מעודף לגירעון והמתיחות הביטחונית – שהמלחמה מול חמאס היא גולת הכותרת שלה.
לכן, אך טבעי הוא שהשקל, שרק לפני שנתיים זכה לכינוי "המטבע החזק בעולם" עצר בחריקת בלמים והחל לנוע אחורנית.
אם כך, מה גרם לבנק ישראל לעשות מעשה? לשיטתו, כשהוא מזהה פיחות יתר של המטבע – כזה שהנסיבות הכלכליות והאחרות שתיארתי לא מסבירות, מבחינת עוצמת הפיחות ומהירותו - הוא פועל לריסון התנודתיות החריפה הנובעת מכך. לכן, הגם שהודיע על רף רכישות שקלים בהיקף של 30 מיליארד דולר (שיכול להגיע גם ל-45 מיליארד דולר במתכונת אחרת), המכסה והתדירות של הרכישות משתנה ותלוית נתונים.
כך, אם בנק ישראל יזהה עיוות גדול יותר – יגדיל את הרכישות, אך אם יחשוב שהשקל מתנהל לפי כוחות השוק ואינו מושפע יתר על המידה מפעולות ספקולטיביות רחבות היקף, לא יפגין נוכחות.
אין לדעת עד כמה היה השקל נחלש בהיעדר הנוכחות הפעילה של בנק ישראל, אך חשוב מאוד להבין את תכליתה.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
