פרשנותלא צריך לחכות לכנסת, המשבר החוקתי כבר כאן
פרשנות
לא צריך לחכות לכנסת, המשבר החוקתי כבר כאן
האיום של לוין לא לכבד את פסיקת בג"ץ אם זה יפסול את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים מסמן שההפיכה המשטרית מתממשת. לפי תרחיש האימים, הממשלה משתלטת על הוועדה ומכנסת אותה בניגוד לצו ביהמ"ש. בהתנגשות הרשויות הזו לנשיא כבר יהיה תפקיד מפתח אמיתי
1. אחת השאלות המטרידות ביותר שעל סדר היום היא מהי הסכנה הנוראה למדינת ישראל ששר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן כה נחושים להציל אותה ממנה. מהי הסכנה שעבורה הם מוכנים לסכן את ביטחונה, כלכלתה ולכידותה החברתית, תוך התעלמות יהירה וזחוחה מכל תמרורי האזהרה שמצלצלים בטירוף עוצמתי יותר אפילו מטלי גוטליב?
התשובה היא כמובן בית המשפט העליון. תמיד היו ויכוחים על האקטיביזם, על ייצוג השבטים השונים במצבת השופטים, על פסיקות מסוימות שאתגרו את השלטון או את הוודאות המשפטית. בעשור האחרון, בתהליך אבולוציוני, חלה נסיגה מסוימת ממורשת אהרן ברק ושורות השופטים נפתחו לגיוון מייצג יותר. בין היתר בזכות פוליטיקאים כגדעון סער ואיילת שקד וגם ראשי הלשכה אפי נוה ואבי חימי שמותר לפרגן להם על כך. אבל במוחם הקודח של רוטמן ולוין בג"ץ הוא עדיין השטן הגדול שיש למגרו ולעזאזל הכל – לעזאזל המחירים ולעזאזל המפגינים.
2. המרוץ לחקיקה נמשך במלוא המרץ. ועדת חוקה מבשלת לקריאה שנייה ושלישית את הרפורמה בבחירת שופטים, והוועדה המיוחדת מכינה את חוק הנבצרות שאמור לבצר את נתניהו מפני היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ. התרגיל הנוכחי של הקואליציה הוא לנתק את שתי הסנוניות האלו מחללית האם ולהכניסן לספר החוקים עוד לפני הנחתת המכלול הגדול שאמור להגיע אחרי חגי החירות והעצמאות. אולי כדי להימנע מהדיסוננס הזה של נטילת החירות והעצמאות בחגי החירות והעצמאות. אולי כדי להרגיע גם את בג"ץ וגם את המפגינים. שר המשפטים שלא סומך על כוח כדור ההרגעה הזה של הפיצול והריכוך מיהר להזהיר את בג"ץ שלא יעז ליירט את שתי סנוניות ההפיכה הראשונות. בעיקר ברפורמה לבחירת השופטים השפוטים. זו אבן הראשה של כל ההפיכה. אבל ההפיכה הזו כבר מתרחשת בעצם העובדה ששר המשפטים משרטט לבית המשפט את גבולות הסמכות ומודיע שלא יכבד את פסיקתו. "אנחנו סרבנים?", שאל רון שרף, מראשי מחאת המילואמיניקים, "השר מיקי זוהר מתפתל מול השאלה האם יציית לפסק דין ואנחנו האנרכיסטים?".
3. ועכשיו לתרחיש האימים הראשון של המשבר החוקתי. מי אמור להיות המועמד הראשון להתייסר בין מרות המשפט למרות הממשלה? לא פחות מנשיא המדינה יצחק הרצוג. וזה סדר הדברים לתרחיש האפשרי הבא. בשבוע הבא עובר התיקון לחוק יסוד: השפיטה שמעביר לידי הממשלה את השליטה בוועדה לבחירת שופטים. בתגובה מוגשת עתירה לבג"ץ לפסילת החוק. בג"ץ מוציא צו ביניים להקפאת התכנסות הוועדה עד לפסק הדין הסופי. נניח ששר המשפטים לוין מחליט להפר את הצו ולכנס את הוועדה. הוא יכול לעשות זאת כי יש לו גם את הקוורום וגם את הרוב הנדרש – ששת נציגי הקואליציה בוועדה.
מעבר לביזיון בית המשפט, עולה השאלה אילו שופטים יסכימו להתמנות בידי ועדה שמכונסת תוך הפרת פסק דין. נניח שיימצאו שני השופטים המתאימים שיסכימו להחליף את הנשיאה אסתר חיות והשופטת ענת ברון. השלב הבא הוא מינוי והשבעה בבית נשיא המדינה. שאלה פרשנית שעלתה וטרם ניתנה לה תשובה מוסמכת היא האם חתימת נשיא המדינה על המינוי היא מהותית או סמלית. בהנחה שהיא מהותית, והיא בוודאי כזו באירוע המשברי שלפנינו, מותר להעריך שהנשיא הרצוג לא ימנה שופטים שנבחרו בידי ועדה שמתכנסת ובוחרת תוך הפרת צו שיפוטי.
4. ועכשיו לחוקים האחרים שמרחפים במקביל לחוקי ריסוק הבג"ץ. אלה החוקים המושחתים־פרסונליים שלכל אחד מהם סיכויי הכשרה/פסילה שונים בבג"ץ. חוק הנבצרות למשל, נדמה שאין עילה לבטלו. סעיף הנבצרות הנוכחי עמום בכל הקשור לשאלות מי מוסמך להכריז נבצרות ומהם התנאים להוצאתה לפועל. בכל מקרה, לגיטימי שהמחוקק יחליט על התשובות לשאלות האלה. אולי מסריח, אבל כשר. לעומת זאת חוק דרעי 2 הוא בעל סיכויי פסילה גדולים יותר. העילה כאן היא שימוש לרעה בחוק יסוד. נכון, עילת השימוש לרעה טרם נשלפה מארגז הכלים, אבל אין כמו אריה דרעי כדי להעשיר את סל הפסיקה החוקתי. חוק המתנות, שמאפשר לראש הממשלה ומשפחתו לקבץ, סליחה לגייס, תרומות הוא חוק רגיל ולא חוק יסוד כשני קודמיו. חוק רגיל ניתן לפסול רק במידה שהוא פוגע בזכות יסוד שמצויה בחוקי היסוד, בזכויות אדם שמוגנות בידי החוקה הישראלית הנוכחית. חוק המתנות־התרומות לא פוגע באף זכות, יש שיאמרו שהוא אפילו מגן על זכות – זכות ראש הממשלה, רעייתו ובנו להתגונן מפני "רשעותם" של הפרקליטות ושל תובעי לשון הרע שמבקשים לכרסם בחופש הביטוי של יאיר נתניהו.
כל החוקים האלה שייכים לקטגוריה שמשרתת מושחתים באשר הם ומושחתים־פרסונליים באירוע הנוכחי. גם אם יוכשרו בבג"ץ וגם אם לא – כולם ביטוי להנמכת רף טוהר המידות וכרסום בסטנדרטים הראויים והמצופים מנבחרי ציבור. בנקודה זו מצטלבים נתניהו ודרעי עם לוין ורוטמן – בשותפות לחיסולה של מערכת המשפט, שלא רק פוגעת כביכול במשילות ופולשת לתחומי הרשויות האחרות (לוין־רוטמן), אלא מעזה גם להגביה את הסטנדרטים הערכיים של אנשי הציבור (נתניהו־דרעי). ולכן, מגייסים את רצון העם להתנער מהדיקטטורה של בג"ץ כדי להנמיך את הרף ולהקל על נאשמים, על מורשעים כפול 3, על מנוגדי אינטרסים להישאר צמודים לגלגל הממשלתי ולפטמות היניקה השלטוניות.
5. השבוע נפל דבר. השופט השמרן, אלכס שטיין, הוא ולא אחר, הפתיע כאשר לא דחה על הסף עתירה להתערב בחקיקה שטרם הושלמה. כמה עתירות כבר נדחו כמקובל במקרים שבהם מנסים לתקוף חוק שטרם הושלמה חקיקתו בקריאה שלישית, מהטעם שאין טעם לדון בחוק שאולי לא יגיע לכדי הבשלה מלאה.
והנה השופט שטיין הורה למדינה להשיב לעתירה נגד התהליך, להבדיל מהמוצר המוגמר, עד 13 באפריל, כלומר בתוך הפגרה עוד לפני שהכנסת חוזרת להשלים את מכות החקיקה הבאות. ב"כ העותרים, עו״ד דפנה הולץ־לכנר, מסבירה: ראשית, ההתערבות איננה ביחס לתוכנה של החקיקה אלא רק ביחס למעטפת ה"פרוצדורלית" של שיקולים זרים אצל המחוקקים. שנית, העתירה נועדה לעכב את החקיקה עד לבירור ניגוד העניינים של נתניהו. שלישית, הפסיקה קבעה כי בנסיבות חריגות ביותר אפשר יהיה להתערב בהליך החקיקה וזה המקרה המובהק לכך.
6. פרופ׳ עמיחי כהן וד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה בדקו מבין 42 מדינות דמוקרטיות, באיזו עוד מדינה הקואליציה נטו ממנה שופטים. ובכן יש אחת כזו – פולין. המגמה בכל העולם היא מעבר ממינויים פוליטיים למינויים מקצועיים ורק אנחנו הולכים נגד כיוון התנועה. ועוד מתפלאים למה אנחנו נדרסים. ומה התשובה של רוטמן? היום אנחנו נבחר את השופטים, מחר ממשלת ה"שמאל" תבחר. זהו מתכון הרסני לכך שכל צד יבחר את ה"קיצוניים" שלו, מה שיהפוך את בית המשפט לכנסת זוטא – לבית תגרות שירבו בו קיטוב ומחלוקות. ככה זה כשהפיכה משטרית לא מועברת בדרך המלך של חקיקה ממשלתית שמוזנת בבקרה של כלל האינטרסים המדינתיים (כלכלה, ביטחון, זכויות אדם), אלא מונחתת בחקיקות פרטיות שמובלות בידי שני קנאים שטופי שנאה ונקם. ככה זה כשרוצים לקצר את הדרך להונגריה ופולין. וחשוב לזכור: הקואליציה הזו עקבית. היא רוצה לעצב בדמותה ובצלמה את בתי המשפט, את התקשורת, את האקדמיה, את התרבות והאמנות. לכן, חשובים המכלול והשלם, לא החוק הבודד.
7. דיברנו על חקיקה פרסונלית. הנה זווית אחרת, קצת משועשעת, להגדרה הזו. ח"כ יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו הטיחה השבוע בעת הדיון בוועדת חוקה ברוטמן: "הרפורמה שלך מסכנת את חיילי צה"ל, כלומר אלה שמשרתים שירות משמעותי, לא כמוך שמחה רוטמן שהיית משגיח כשרות. למשגיחי כשרות אין מה לפחד. בעיות כשרות לא מענייניות את הדין הבינלאומי". ועל תאומו להחרבת הדמוקרטיה לוין אמר הכלכלן הראשי לשעבר יואל נווה בגלי צה״ל: "לוין לא הקים כאן חברות, לא השקיע מיליארדים, לא בנה תעשייה, ולכן הוא לא ייפגע מהנזקים שייגרמו לכלכלה".
ועדיין יש כאן תמימים שנאחזים באשליה שמה שמציעים לנו כאן היא רק גרסה מרוככת. לא רק של חוקי ההפיכה אלא של הדמוקרטיה. שהדיבורים על דיקטטורה וקץ הדמוקרטיה הם תבהלת שווא של אלה שהפסידו בקלפי. אז בואו נראה מי ניצח בקלפי ומה הקשר שלו לדמוקרטיה.
32 חברי כנסת נמנים עם סיעות שכופרות בדמוקרטיה או מתעבות אותה. או גם וגם. רשימות החרדים הן על טהרת הגברים בלבד (אשכנזים או ספרדים). הציונות הדתית היא תשלובת של כהניסטים ומשיחיסטים גזענים שחותרים לסיפוח השטחים ובהמשך למדינת הלכה. אז לפני הדיון על התרומה למדינה, על הסולידריות החברתית, על הממלכתיות והאחריות, צריך לדבר על הדמוקרטיה של 32 חברי הכנסת האלה שמצייתים לדין תורה ולסמכות הרבנים. שאין להם שום קשר לדמוקרטיה ולכן הם אדישים ואפילו מברכים על החרבתה. רק שיטת הבחירות מאפשרת לנתח הלא דמוקרטי הזה לבזוז את השלטון ואת הדמוקרטיה בחסותו האדיבה של ראש ממשלה שגם האינטרסים האישיים שלו אינם נמצאים בין ערכיה המקובלים של הדמוקרטיה.
המשבר החוקתי, קווים לדמותו - התסריט הסביר
1 הכנסת מאשרת את הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים
2 מוגשת נגד החוק עתירה לבג"ץ שמוציא
צו המקפיא את התכנסות הוועדה
3 שר המשפטים לוין מתעלם מהצו ומכנס את הוועדה
4 השופטים ונציגי האופוזיציה לא נוטלים חלק בוועדה שכן היא מפירה את פסיקת בג"ץ
5 לוין ורוטמן מקיימים את הדיון כי יש להם את הקוורום ואת הרוב לבחירת שני שופטים חדשים שיחליפו את הנשיאה אסתר חיות והשופטת ענת ברון שפורשות באוקטובר
6 מינוי השופטים והשבעתם אמורים להתקיים בבית הנשיא, אך הנשיא הרצוג מחליט שלא לקיים את הטקס ולא למנות את השופטים שמונו תוך הפרת צו בג"ץ
