עלות הסכם השכר החדש עם הרופאים: כ־1.5 מיליארד שקל
עלות הסכם השכר החדש עם הרופאים: כ־1.5 מיליארד שקל
משרד האוצר לקראת סיכומים מרחיקי לכת עם ההסתדרות הרפואית בהסכם שכר קיבוצי חדש עם הרופאים. אך ספק אם יטופלו בעיות מבניות במערכת השכר ובאופן העסקת הרופאים
בזמן שהתותחים עוד רועמים, משרד האוצר לקראת סיכומים מרחיקי לכת עם ההסתדרות הרפואית (הר"י), לקראת חתימה סופית של הסכם שכר קיבוצי עם הרופאים. למרות המלחמה והעובדה שתשומת הלב הציבורית רחוקה מלהתמקד בהסכם, ראוי להחמיץ את ההזדמנות ולשוב לטעויות העבר. הרי מדובר בהסכם ארוך טווח - הקודם נחתם ב־2011 וחידושו נדחה מספר פעמים בתקופת הקורונה - שעלותו השנתית הכוללת יכולה להגיע לסכום עתק של 1.5 מיליארד שקל.
ההבדל בין ההסכם הגרוע שנחתם בעבר לזה שייחתם בתקופה הקרובה, הוא כי הפעם ממשלת ישראל על סף פשיטת רגל, כאשר תשואות האג"ח ממשלתיות חצו שלשום את ה־5%, הגירעון עומד כבר על 7% תמ"ג, אך מאיים להגיע ל־8% תמ"ג, והחוב עלול לזנק ל־68% תוצר.
נכון לעכשיו נדמה כי הרוב המוחלט של התוספת הולכת להיות מנותבת לרופאים הבכירים ביותר שממילא מרוויחים הכי הרבה. כאן העוול הגדול: הממשלה עלולה לנתב בין 1 מיליארד שקל ל־1.5 מיליארד שקל שאין לה כעת, כאשר התרומה למערכת הבריאות תהיה לכל היותר זניחה.
הסכם שכר חייב להיות חלון הזדמנויות לטפל בבעיות מבניות במערכת - במקרה הזה מערכת השכר ואופן העסקת הרופאים. הבעיה הגדולה יותר היא כי אין אפליה במתן אותן תוספות למרות שבקרב הרופאים, נרשם אי השוויון הגדול ביותר במערכת הבריאות. רופא מומחה בעשירון העליון מרוויח כמעט פי 7 מרופא בעשירון התחתון. הסכם השכר הזה מהווה הזדמנות לתקן עיוותים במערכת. היה ניתן להעניק את התוספות, לפחות רובן, לרופאים צעירים או מתמחים כדי לעודד אותם ולעודד כניסה של ישראלים חדשים לתחום. הרי ותק הוא הפרמטר המרכזי שקובע את גובה השכר. חלופה נוספת היא להעניק תוספות מוגדלות לרופאים אשר בוחרים להתמחות במקצועות במצוקה ובתקופה האחרונה ראינו כמה דוגמאות בולטות כגון פסיכיאטריה, רפואה משפטית (פורנזית) ואפילו פנימאיים. ויש כמובן את האפשרות הברורה לתגמל ביתר שאת את הרופאים שמוכנים לשרת בפריפריה בצפון ובדרום.
הנחת העבודה של כל אזרח ערכי היא כי רופאים הם הקבוצה שראויה להיות המתוגמלת ביותר במשק, ואחרי הקורונה ותפקודם במלחמה נדמה כי אין עוררין על כך. לפי נתונים עדכניים של ה־OECD, הרופאים הישראלים הם במקום השביעי בארגון כשיחס שכרם לשכר הממוצע במשק הוא 3.3 לעומת 2.8 ממוצע ב־OECD (רופאים מומחים שכירים). היחס בקרב רופאים עצמאיים הוא 4. הרופאים מככבים שנים רבות בראש טבלאות השכר כאשר השכר הממוצע של רופא (ללא סטאז'ר) עומד על כ־35 אלף שקל והשכר החציוני על 30 אלף שקל. הרופאים מרוויחים 54% יותר מהמהנדסים המדורגים במקום השני.
והנה עוד כמה נתונים חשובים: שכר ממוצע של רופא מומחה בבית חולים הוא מעל 40 אלף שקל, אך לפי נתוני האוצר מחציתם מרוויחים גם מעל 50 אלף שקל בחודש. וזאת רק מעבודה בבית החולים כאשר בקהילה השכר אף גבוה יותר. קצב הגידול של שכר רופאים מומחים בעשר השנים האחרונות הוא מעל 50% - פי 5 מהגידול במדד המחירים לצרכן באותן שנים. הטעות הדרמטית ביותר של פקידי האוצר לשעבר בחתימה על ההסכם הקודם היתה לקבוע מנגנון הצמדה שהניח אינפלציה מואצת שלא התרחשה.
אחת הבעיות הגדולות היום היא סוגיית הרופאים העצמאיים ששכרם אינו מפוקח או מוגבל על ידי הממונה על השכר, והם מועסקים במתכונת של פרילנסרים כשהאוצר איבד לגמרי את השליטה בשכרם. העובדה שאין פיקוח אפקטיבי על רוב הרופאים גורם לסחרור במערכת השכר כאשר רופאים דורשים עוד ועוד שכר כדי להשוות לעמית שעובד איתם כתף אל כתף. לא ראוי שהתקציב למערכת הבריאות, יהיה מיועד לתוספות שכר שלא מגדילות את כמות הבריאות המוצעת.
