דעהגם באקדמיה סובלות נשות ישראל מאפליה
דעה
גם באקדמיה סובלות נשות ישראל מאפליה
שיעור הנשים הולך ויורד ככל שעולים בדרגה באקדמיה הישראלית, ובקרב אנשי הסגל הבכיר הוא עומד על 33% בלבד; לשם תיקון המצב דרושה שורה של צעדים שיתאפשרו באמצעות שקיפות בעבודת המוסדות, וקיומה של אווירה מכבדת, בטוחה ומוגנת ברחבי הקמפוסים
לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית קיימת חשיבות לבחון את ייצוגן של הנשים באקדמיה.
אוכלוסית הנשים בישראל מהווה 51% מהציבור וכוללת את מגוון המגזרים המרכיבים את החברה. אולם, היא נעדרת ייצוג הולם מרוב מוקדי קבלת ההחלטות במוסדות האקדמיים.
לפי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, נכון לשנת הלימודים תשפ"א (2020-2021), הנשים מהוות רוב בקרב הסטודנטים לתואר ראשון, שני ושלישי. עם זאת, כאשר בוחנים את שיעורן לפי תחומי הלימוד ניתן לראות, כי במקצועות כמתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב, אשר פוטנציאל ההשתכרות בהם הוא הגבוה ביותר, שיעורן עומד על כ-29% בלבד.
זאת ועוד, אף ששיעור הנשים שמסיימות את לימודי הדוקטורט גדול משיעור הגברים, הדבר לא ניכר בייצוגן בסגל האקדמי. שיעורן אף יורד ככל שעולים בדרגה: בקרב אנשי הסגל בדרגת מרצה באוניברסיטאות שיעור הנשים עומד על כ-42%, ובקרב אנשי הסגל הבכיר כ-33%. כאשר ממשיכים לטפס במעלה הדרגות, הנתונים ממשיכים לצנוח: בדרגת פרופסור חבר שיעור הנשים עומד על כ-26%, ובדרגת פרופסור מן המניין על כ-17%.
מצב זה מוביל לכך, שנשים אינן יכולות לממש את מלוא הפוטנציאל האקדמי-מקצועי שלהן. מן ההיבט החברתי-כלכלי, המדינה מפסידה מקסום פוטנציאל של ההון האנושי של קבוצה מרכזית זו. בכך, גם נפגמת התרומה האקדמית לחברה. היעדר ייצוג נשי הולם פוגע באיכות המחקר. כמו בשוק העבודה - כך גם באקדמיה - הון אנושי מגוון תורם ליצירתיות ולחשיבה חדשנית, ולפיכך יכול לתרום לטיוב האיכות המחקרית. נוכחות נשית גדולה יותר בסגל האקדמי ובמשרות הבכירות בפרט, תרחיב את היצירתיות והגיוון של התחומים הנחקרים ובשל כך גם עשויה לשפר את הצלחתם של סטודנטים מקבוצות מגזריות שונות. בשל כל זאת, היא תבסס את הרלוונטיות של המחקר האקדמי, אשר יוביל למענה מיטיב יותר לכלל צרכי החברה.
באקדמיה, כמו בשוק התעסוקה, נשים מתמודדות עם תפיסות חברתיות והטיות מגדריות שמשפיעות על אופי והיקף העיסוק שלהן. בישראל של 2022, נשים הן עדיין המטפלות העיקריות בבית ובילדים. לכן, עם הכניסה לשלב ההורות, נשים נוטות לרדת בהיקף המשרה ולעבוד במשרות הקרובות לבית. כל זאת פוגע בשכר ובהתקדמות המקצועית שלהן. וכך גם באקדמיה: אחד הקשיים המרכזיים בהתפתחות המקצועית של חוקרות הוא הציפייה מאנשי הסגל לעתיד לנסוע לפוסט-דוקטורט בחו"ל. אצל נשים הדבר יוצר קושי מורכב יותר כאשר הנסיעה כרוכה במעבר של המשפחה כולה (מציאת פתרונות לטיפול בילדים, ועזיבת בן הזוג את עבודתו אשר פוגעת בהכנסת המשפחה). אתגר נוסף קיים במרוץ להשגת חוזה קביעות. חוקרות וחוקרים נדרשים במסגרת תקופה קריטית של מספר שנים בודדות להציג פרסומים בכתבי עת נחשבים, התקדמות מחקרית ומימון למחקר. במקרה של החוקרות, עליהן לשלב זאת עם הטיפול בבית ובילדים.
מכאן, שמגוון האתגרים גדול יותר מזה שעמו מתמודדים החוקרים במעמדן. וכאשר הן מתמודדות על משרה או על קידום לדרגת סגל בכירה יותר, מועמדותן עולה לדיון בוועדות הגיוס והקידום האקדמיות. בוועדות אלו שיעור הנשים החברות נמוך, עד כדי לא קיים בחלק מהמוסדות. ולכך יש השפעה על שיעור הנשים המקודמות.
על מנת להתמודד עם החסמים המבניים יצאה המל"ג בתוכנית רב שנתית "קו המשווה", המתמרצת את המוסדות לנקוט ביוזמות לקידום הוגנות מגדרית ולהגדלת השוויון המגדרי.
בתוך כך, קיימת חשיבות רבה בביצוע מעקב אחר הפעילות שיוזמים המוסדות והיקף השינויים במידה שחלו. כמו כן, חשוב להרחיב את היקף הסדנאות לחברי הסגל ונושאי משרות בכירות בנושא הטיות מגדריות. כך יהיה ניתן לצמצם את אי השוויון המערכתי הקיים כבר בשלבי הגיוס של חוקרים חדשים ובתהליכי הקידום של חברי הסגל. חשוב גם לבחון האם קיימים הבדלים בדרגה בה נקלטות החוקרות לעומת החוקרים, והאם קיימים פערי שכר ביניהם. פעילות נוספת לפיצוח אי השוויון המגדרי היא הרחבת האפשרות לפוסט דוקטורט משולב, בארץ ובחו"ל, לצד הרחבת היקף המלגות הייעודיות לנשים לתקופה זו.
כל אלו דורשים לעודד שקיפות בעבודת המוסדות, וכן קיומה של אווירת עבודה מכבדת, בטוחה ומוגנת ברחבי הקמפוסים. האקדמיה, מתוקף אחריותה לקידום חברה הוגנת, צודקת ושיוויונית, צריכה לשמש מודל לצמצום הפערים המגדריים. תפקידה הוא לייצר תודעה, להבין עוולות ולהציע דרכים לתקנן. נציגיה אינם יכולים להתעלם מתפקידם זה.
ד"ר יעל פרואקטור עוסקת בקידום שוויון מגדרי ומכהנת כדירקטורית ב"עבודה שווה" (חברה לתועלת הציבור), הפועלת לקידום שוויון מגדרי בשוק העבודה
