בית הדין יתקשה הפעם לקרוא למחאה "שביתה פוליטית"
כשהריבון מנצל לרעה את כוחו – שביתה ציבורית היא לגיטימית
מישור היחסים בין ראש השב"כ לראש הממשלה אינו שייך לתחום יחסי העבודה השגרתיים, אך עדיין חלים עליה כלליו הנוקשים של המשפט המנהלי. מעבר לחובת קיום הליך הוגן ועניני על ידי בעל הסמכות, המשקל המכריע בהחלטה על פיטורי בעל תפקיד בכיר, בפרט בעת חירום, ניתן למידת הנזק הציבורי שטמון בהוצאתה לפועל, הגובר על כל נזק אישי של מי מהנוגעים בדבר. ניכר מהחלטת בג"צ על מתן צו זמני למניעת יישום החלטת הפיטורים - כי סבר לכאורה שהתועלת מהמשך כהונתו של רונן בר עולה באופן ברור על הנזק ההיקפי מפיטוריו.
לשכת רה"מ הודיעה באופן עמום כי תפעל על פי דין, מבלי להבהיר אם בכוונתה לכבד את החלטת בית המשפט, שאינה מכירה בנשיא שלו. הציבור מתנגד למהלך באופן נחרץ, ויוצא להפגנות מחאה בכל רחבי הארץ, כחלק מחופש הביטוי הנתון לו. יו"ר ההסתדרות וראשי ארגוני המעסיקים מתכננים להצטרף למחאה בדרך של אי הפעלת מקומות העבודה באופן מיידי אם הממשלה לא תכבד את החלטת בג"צ. אלא שבשלב הזה שולף הריבון שוב את נשק איסור ה"שביתה פוליטית" על מנת להכשילה. אכן, שביתה שאינה קשורה לשיפור תנאי עבודה, אלא מכוונת כדי להצר את סמכויות הממשלה כריבון, היא פעולה בלתי חוקית. במהלך השנתיים האחרונות נעתרו בתי הדין לעבודה לשתי בקשות שהגישה המדינה למניעת שביתות שסווגו על ידם כפוליטיות: שביתת הרופאים כנגד הרפורמה המשפטית הופסקה בצו לאחר מספר שעות, תוך שבית הדין האזורי לעבודה בת"א מצווה על הרופאים לחזור לעבודה בו ביום בעיקר בשל הנזק הנגרם לחולים; השביתה הכללית במשק בה נקטה ההסתדרות על רקע כשלון עסקת החטופים ורצח 6 מהם בתחילת ספטמבר 2024, הופסקה אף היא תוך מספר שעות, כאשר בית הדין הורה על חידוש מיידי של העבודה במגזר הציבורי.
אלא שהפעם התוצאה צפויה להיות שונה. קיים סיכוי סביר שבית הדין יימנע מהתערבות בשביתה הצפויה, המתואמת בין המעסיקים הפרטיים וההסתדרות, ויאפשר את המשך המחאה על אף אופיה הפוליטי. קיימים מספר הבדלים משמעותיים בין המחאה המאורגנת, המתוכננת לימים הקרובים, לבין קודמותיה: ראשית והעיקר, מי שמבקש סעד מבית הדין (המדינה במקרה זה) חייב לבוא בידיים נקיות.
ככל שהמדינה לא תמלא אחר החלטת בג"צ – הערכאה השיפוטית עליונה בישראל – לא תושט לה עזרה מערכאה שיפוטית נמוכה יותר, הכפופה להחלטות בית המשפט העליון. ההפך מכך: בית הדין יבהיר למדינה, כי תנאי לדיון בבקשתה הוא כיבוד צווים משפטיים שבהם היא מחויבת. שנית, בהחלטה הקודמת על החזרת עובדי המגזר הציבורי לעבודה בעיצומה של המחאה על כשלון עסקת החטופים, הבהיר בית הדין כי קיים שוני בין מחאת עובדי ציבור (עליה חלות מגבלות נוקשות יותר) לבין מחאת מעסיקים ועובדים במגזר העסקי, שפועלים במסגרת קניינם האישי, ומוסמכים להחליט על הפעלת עסקם או סגירתו.
שלישית, בשני המקרים בהם הוצאו צווי המניעה, נמסרה ההודעה על כוונת המחאה בפרק זמן קצר של פחות מ-24 שעות, שלא אפשר היערכות לפעילות במתכונת חירום. הפעם הוציאו ארגוני המעסיקים וההסתדרות הודעה על כוונתם להפסקת פעילות 3 ימים מראש, ואפשרו למדינה מרווח זמן לפשרה, לנסיגה מההחלטה או להיערכות מוקדמת לשיבושי פעילות. בכל מקרה מדובר בפרק זמן העולה משמעותית על זמן ההערכות שניתן למר בר להשיב לטענות להדחתו .
ואם לא די בכל הטיעונים המשפטיים לאי התערבות בית הדין בהפסקת המחאה המתוכננת, אפשר להסתפק בנימוק מציאותי בולט: אם הממשלה אינה מכפיפה עצמה למערכת השיפוטית ושלטון החוק, מה הדרך שנותרה לציבור כדי לשמור עליו? התנהלות הריבון דוחקת את הציבור אך ורק לאפשרות אחת: לאמץ בעצמו שינוי חד צדדי של כללי המשחק. אם כוחו של הריבון מחוסר הגבלות, אין הצדקה מוסרית לכבול את הציבור בלבד לשמור על הכללים שהופרו.
עו"ד דפנה שמואלביץ היא מייסדת משרד דפנה שמואלביץ ושות', המתמחה בדיני עבודה
