האם SAFE זה בטוח?
האם SAFE זה בטוח?
בשנים האחרונות גובר השימוש בהסכמי SAFE כאמצעי למימון סטרטאפים צעירים. המגמה אף מתחזקת בימים אלה – של משבר כלכלי ומלחמה - בהם סכומי המימון בשלבים אלה קטנים. מספר דגשים למשקיעים וליזמים
בעבר גויס מרבית המימון לחברות הזנק צעירות בתמורה להקצאת מניות בחברות. אלא שהמימון באמצעות הסכם רכישת מניות מחייב קביעת שווי לחברה. כשמדובר בסטרטאפים בשלבים מוקדמים, קביעת השווי וההסכמה עליו מאתגרים במיוחד. כמו כן, בשלבים המוקדמים, סכומי ההשקעה בסטרטאפים נמוכים יחסית ומשאבי הסטרטאפ קטנים ולכן ייעול תהליך ההשקעה (זמן והוצאות) חשוב. בנוסף, מאחר שהסיכון בהשקעה בשלבים מוקדמים גדול יותר, המשקיעים מעוניינים במודל השקעה שיעניק להם סיכוי להחזיר חלק מהשקעתם אף במקרים של כישלון החברה.
זהו הבסיס למעבר להלוואה ההמירה ככלי חשוב למימון סטרטאפים צעירים. במסגרת הלוואה המירה, מעניק המשקיע לחברה הלוואה נושאת ריבית. ההלוואות הן לטווח ארוך, אלא שמועד פירעונן מוקדם במקרה של פירוק והפרה מהותית. בהתקיים סבוב השקעה שעומד בקריטריונים מינימליים שנקבעים בין הצדדים, מומרת ההלוואה למניות במחיר הסיבוב עם הנחה מסוימת (או מחיר מקסימום).
בשנים האחרונות חלה התפתחות נוספת וכיום הכלי שהופך נפוץ יותר ויותר לגיוס הון לסטרטאפים בתחילת הדרך הוא ה- "SAFE" – הסכם פשוט למניות בעתיד. ההבדל המרכזי בין ה - SAFE לבין הסכמי ההלוואה ההמירה הוא בכך שבמסגרת ה SAFE – מעניק המשקיע לחברה השקעה שאינה הלוואה ובתמורה מקבל ממנה התחייבות לקבל מניות בעתיד בהתרחש "סבב" (לרוב בהנחה, בכפוף למחיר מקסימום). ה - SAFE מבטל (על פניו) את הצורך לנהל מו"מ על מועד החזר ההלוואה, שיעור הריבית, בטוחות וכיו"ב. בנוסף, ההשקעה במסגרת ה SAFE – אינה מייצרת חוב שעלול להכביד על החברה. ככלל, ה-SAFE – נחשב למכשיר מימון שמיטיב עם החברה והיזמים על חשבון המשקיעים.
ה-SAFE – האופייני אינו "הסכם פשוט". מדובר בהסכם משפטי בן כשישה עמודים רוויים בהגדרות, אשר קובע מתי יומר סכום ההשקעה למניות וכיצד במגוון תרחישים. המו"מ סביבו עשוי להימשך שבועות ארוכים. משרדי עורכי דין וחברות שונים משתמשים בנוסחי SAFE שונים, כך שלא כל ההסכמים זהים. על כן, לא ניתן להתייחס אליו כאל מסמך סטנדרטי.
ה-SAFE – האופייני אינו מקנה למשקיע מעמד של בעל מניות ואינו כולל זכויות מינימליות לקבלת מידע מהחברה. למעשה, ה-SAFE מציב את המשקיע במצב בו אין לו יכולת כלשהי לבחון ולבקר את השקעתו. לרוב, ה–SAFE הוא מסמך מול משקיע יחיד, כאשר הסכמים דומים נוספים נחתמים בזמנים שונים עם משקיעים אחרים. בגרסאות המקובלות בישראל, אין תמיד הוראות בדבר היחס בין ה -SAFE הספציפי לבין העולם שמחוצה לו. בעת שמשקיע חותם עלSAFE , משקיעים אחרים עשויים לחתום על SAFE אחר בתנאים טובים יותר ואף באופן שמדלל את המשקיע.
ה-SAFE"הסטנדרטי" מומר במוקדם מבין עסקת השקעה בה החברה מקצה מניות בכורה לבין מכירת החברה (ללא סכום מינימום). לכן קיימים מקרי קצה לא מעטים בהם ה –SAFE כלל לא יומר, כך למשל חברות שיצליחו בלא גיוס או בלא גיוס במניות בכורה ולא יימכרו. אלה לא מקרים נפוצים, אך קיימים. בנוסף, יתכן שסבב ההשקעה הראשון יהיה סבב קטן ולא משמעותי, כך שספק אם נכון שהמרה תתבצע לפי הפרמטרים שלו.
ומבחינת היזמים: קביעת הנחה גדולה מדי, תקרה נמוכה מדי ושימוש יתר ב –SAFE או בדומיו עלולים להוביל למורכבות בנוגע להון החברה ולדילול יתר של המייסדים. למשל: מצב בו לאור הפרמטרים בהסכמי ה –SAFE , כלומר הסכומים וההנחות, תוצאת סיבוב ההשקעה הפוטנציאלי היא שרוב מניות הבכורה יוחזקו בידי משקיע ה –SAFE ולא בידי המשקיע בסיבוב. אם מניות הבכורה ממנות דירקטור, המשקיע בסיבוב לא יהיה זה שיחליט על כך. מובן שזה מצב שרוב המשקיעים לא יהיו מוכנים לקבל.
לסיכום, ה-SAFE ודומיו עשויים להיות כלים טובים להשקעה בחברה, אך רק בנסיבות המתאימות. אלה מצומצמות בדרך כלל לשלבי גיוס מוקדמים מאוד. אף בנסיבות אלה, חשוב לבחון היטב את תנאי ה–SAFE המשפטיים והמסחריים ולוודא את התאמתם למקרה הספציפי.
מאת רונן מונוסביץ, עו"ד, איזרדל שפירא מונוסביץ חורב ושות', עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
