עדות מומחים מתחום הרפואה בבית המשפט בראי חזקת התקינות
עדות מומחים מתחום הרפואה בבית המשפט בראי חזקת התקינות
עדות מומחים רפואיים שמתמנים עלי בית המשפט, בתביעות של רשלנות ברפואה, נהנית מחזקת תקינות, כשמשמעות האמור היא - המומחה הרפואי נתפס כמי שמבצע את עבודתו הדרושה למתן עדותו בצורה תקינה, ככזה שהוא אובייקטיבי Ex Ante. ככלל, החשיבה האנושית מוגבלת מחשבתית Ex Ante וכן Ex Post כשלגורמים שונים תרומה לכך, כגון: מחלה, הטיות קוגניטיביות, אמונות שווא, רגשות, דעות, סטראוטיפים, קיצורי דרך מנטליים - "היוריסטיקות" וכו'.
המומחה הרפואי, כמו כל מומחה אחר שמתמנה על ידי בית המשפט, כפוף להוראות חוק, שתכליתן להבטיח עדות אובייקטיבית של המומחה במינוי בית המשפט. מקום שהמומחה ובכלל זה המומחה הרפואי מקבל מינוי של בית המשפט, ופועל בכפוף לחוק, לתקנות ולכללים שנקבעו בפסיקה, על המומחה לפעול לפי הסמכות שהוענקה לו על ידי בית המשפט ואסור לו לחרוג ממנה, או לסטות ממנה. על המומחה חלה החובה לפעול באובייקטיביות, לנהוג במקצועיות, יושר, הגינות, תום לב, עצמאות, הרי עדותו המובאת לבית המשפט בצורה של חוות דעת, נהנית מחזקת אובייקטיביות. חזקת התקינות ממנה נהנה אותו עד מומחה וחזקת האובייקטיביות מכוחה, מהווה חריג למשפט האדברסרי, מאחר שבחינת עדותו על ידי בית המשפט או על ידי ערכאות הערעור, נעשית באופן שונה מעדים אחרים, ובכלל זה עדים מומחים אשר עדותם מובאת למשפט על ידי הצדדים.
ככלל, העדות נבחנת בשלושה מבחנים: קבילות, מהימנות ומשקל. קבילותה של עדות, אין בה כשלעצמה, ככלל, דבר לעניין משקל ומהימנות, משקלה של עדות נקבע מכוח חוק על ידי בית משפט, וזאת על פי התנהגות העדים, נסיבות העניין ואותות האמת הנצפים במהלך המשפט.
כללים נוספים לקביעת משקלה של עדות הותוו בפסיקה, למשל "כלל האזהרה העצמית", אשר חל במקרה שבית המשפט רוצה לבסס את משקל העדות, רק ובעיקר, על סמך תחושה פנימית הנובעת מאותות אמת שנחזים במהלך המשפט מהתנהגותם של העדים. התנהגותם העדים, ומה שנחשב כאותות אמת, אינם חזות הכול, החזות עלולה להטעות, ואף עלולה להיות תחבולה ומרמה. בהערכת העדות, נעזרים בתי המשפט בכלי ניתוח אנליטיים, לבחינתה וקביעת משקלה, וכך בשימוש בפעולת החושים בשילוב בחינת העדות בכלי ההיגיון. יש המציעים להשתמש בלב והמצפון כאמצעי לקביעת מהימנות עדויות. כללים אלו נסוגים מפני חזקת התקינות ממנה נהנה עד מומחה הממונה על ידי בית המשפט, ועדותו מהווה חריג לכללים דלעיל, מאחר שהעד המומחה נהנה מחזקת תקינות, אובייקטיביות וחסינות. הדרך לתקוף את חוות דעת עד מומחה מטעם בית המשפט היא על ידי חקירתו, שמתאפשרת, שלא כמו מומחים מטעם הצדדים למשפט. חקירתו אפשרית לא רק באמצעות חקירה בבית המשפט, אלא גם באמצעות משלוח שאלות הבהרה למומחה. עצם מינוי המומחה על ידי בית משפט, לרבות, בהסכמת המתדיינים, ככלל, מונע אפשרות של חקירת המומחה מטעם הצדדים וכן מונע קבלת חוות הדעת מטעמם כראיה. האמור משאיר בפני בית המשפט רק חוות דעת המומחה שמינה בעצמו. ובמקרה של חקירה, המומחה שמינה בית המשפט, הוא המומחה היחיד שנחקר ומשמיע את קולו, ובית המשפט אינו שומע את קולם של המומחים מטעם הצדדים, דבר שמגביל את יכולת האבחנה של בית המשפט.
פסילת חוות דעת מטעם בית המשפט הינה צעד קיצוני, בפרט כשמדובר במומחה רפואי שמונה בהסכמת המתדיינים. מינוי מומחה נוסף על ידי בית המשפט נעשה במשורה, במקום בו רואה בית המשפט כי לא יהא ראוי לקבוע ממצאים בהסתמך על חוות דעתו של המומחה אשר מינה, כללים אלו גורמים, אפריורית, לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט להיות ראיה מכרעת בתיקים משפטיים. לחזקת התקינות ממנה נהנים מומחים שמתמנים על ידי בתי המשפט השלכה, הן על בית המשפט וכן על הצדדים המתדיינים, הדבר מקבל ביטויו בהגבלת שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לבחון קבילותה ומשקלה של חוות דעת המומחה שמינה, וכן ביחס לצדדים המתדיינים למשפט, מצטמצמות האפשרויות בפניהם לערער ולפסול את חוות הדעת או חלקים ממנה בכלים המשפטיים העומדים לרשותם, קרי, חקירה נגדית ושאלות הבהרה, וזאת מאחר וחזקת התקינות מגינה על חוות דעת המומחה ועל כל תשובה שהמומחה ימסור במסגרת חקירתו הנגדית או במסגרת תשובות לשאלות הבהרה, ומונעת בחינת עדותו של המומחה על פי כללי הסתברות שווים. חזקת התקינות, כאמור, של מומחה שמונה על ידי בית המשפט וחזקת האובייקטיביות של עדותו, מאפשרים לבית לאמץ עדויות שגויות, מוטות, מוטעות ומטעות של העדים המומחים, דבר אשר מתגבר במקרים של תביעות של רשלנות ברפואה, בגלל אופיין של התביעות, ובכלל זה זהות הצדדים המתדיינים במסגרתם.
הכלים שנקבעו בדין לפסילת חוות דעת מומחה אינם נותנים פתרון במקרה של תביעות רשלנות ברפואה, הכלים המשפטיים שבנמצא כיום, קובעים כי במקרה שהצדדים למשפט הסכימו למינוי מומחה "ניתן לתקוף את חוות הדעת אם פעלו השמאי או המעריך בחריגה מסמכות, שלא בהגינות, בחוסר תום-לב, במרמה או תחת השפעה בלתי הוגנת, או שחוות הדעת הושגה באמצעים בלתי כשרים." צמצום עילת התקיפה של חוות דעת מומחה לעילות שלעיל, נעשה בגלל שהצדדים עצמם הסכימו למינוי המומחה, וכן מאחר שהסכמתם כבלם לחוות דעתו של המומחה, זאת בגלל כיבוד רצונם כי הסכסוך יוכרע בצורה מהירה. הלכה זו מונעת את בחינתה והערכתה של חוות דעת המומחה במינוי מוסכם, בכלים של המשפט האדברסרי, וכתוצאה מכך עלולה לגרום לעיוות דין ולחוסר צדק. עיוות הדין מתבטא בכלים שנקבעו על ידי בתי המשפט לבחינה והערכת משקלה הראייתי של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, וחוסר הצדק מתבטא בתוצאה, השגויה, שהינה הכרעה שיפוטית שמאמצת חוות דעת שגויה, מוטה, מטעה, מוטעית של מומחה שמונה על ידי בית המשפט.
בעניין מינוי מומחה נוסף קובעת ההלכה כי מינוי שכזה "ייעשה במשורה באותם מקרים שבהם תחושתו של השופט היא שאין באפשרותו להגיע לחקר האמת בשאלות הרפואיות בלי שיקבל חוות-דעת רפואית נוספת". משמעותה של הלכה זו כי מומחה נוסף ימונה על ידי בית המשפט מקום שחוות דעתו של המומחה שכבר מונה אינה פורסת בפני בית המשפט עובדות מדעיות שדי בהן להכרעה שיפוטית. יוצא אפוא שעדות מומחה שמינה בית המשפט נהנית, מניה וביה, מחזקת אובייקטיביות, וכן מחזקת תקינות, שמינוי מומחה נוסף על ידי בית המשפט, מוביל למסקנה כי מינוי מומחה שכזה יעשה במקרים של חוות דעת חסרה ולא חוות דעת שגויה.
d&b – לדעת להחליט
