ניתוחהמשק הישראלי יתאושש, אבל לא כל כך מהר
ניתוח
המשק הישראלי יתאושש, אבל לא כל כך מהר
גם ה־OECD צופה שהמשק הישראלי יתחיל להתאושש בשנה הבאה, אבל בקצב הרבה יותר איטי מהתחזיות. ואיך זה שהוצאות כרטיסי האשראי שלנו ממשיכות לתפוח למרות המצב? כי הממשלה ממשיכה לפזר לנו כסף שאין לה
1. החשיבות בדו"ח התחזית הכלכלית של ה־OECD שהתפרסם בסוף השבוע האחרון אינה המספרים עצמם אלא הסיפור שמאחוריהם. לפי כלכלני הארגון אחרי שנתיים של צמיחה לנפש אפסית ואף שלילית ב־2023‑2024 של מתחת ל־2% המשק צפוי להשלים את התאוששותו רק בשנה הבאה. החידוש הראשון בדו"ח הוא שהתאוששות תהיה איטית ופחותה מזו של הקורונה: רק 4.6% לעומת צמיחה של מעל 6.5% בשנתיים שאחרי הקורונה (8.1% ב־2021 ו־6.5% ב־2022). אגב, זו תחזית נמוכה ביחס לזו של בנק ישראל ו־S&P העומדת על 5%, וגם מזו של קרן המטבע הבינלאומית (5.4%). החשיבות היא בתהליך שמתאר הדו"ח: חזרה חזקה מאוד בצריכה הפרטית מאז דצמבר 2023 שניתן לעקוב אחריה בזמן אמת הודות לנתוני כרטיסי אשראי יומיים. שעתיים אחרי פרסום הדו"ח, פרסמה הלמ"ס נתונים מפתיעים לטובה: זינוק חד של 8.6% ברכישות בכרטיס אשראי ברבעון הראשון של 2024 בהשוואה לרבעון הראשון של 2023, לפני המלחמה. יותר מרשימה על פי נתוני הלמ"ס היא עליה של 7.5% באותו רבעון בקטגוריה מוצרים ושירותים אחרים (אנרגיה, מחשבים, שירותי תחבורה ותקשורת ועוד) וגם במזון ואלכוהול. שני נתונים הכרחיים משלימים את התמונה: הראשון הוא זינוק חד בהוצאות ממשלתית שהוא חסר תקדים, ולא קשור רק למלחמה: הממשלה מפזרת כסף לכל עבר: למילואימניקים, למפונים, לאברכים, לישיבות ולעובדי המדינה, ואופי ההקצאה, בשכר או בקצבה, מעודדת צריכה. לפי ה־OECD ההוצאה הממשלתית צפויה לזנק בכ־15% ב־2024. אך היות שאין לממשלה כסף, הרוב מתורגם לגרעון ולחוב ולכן הם מזנקים וצפויים לטפס עוד ועוד. כלומר, חלק משמעותי מהצריכה פרטית ממומן על ידי ממשלה שאין לה כסף, ועל זה כולנו נשלם. הנתון השני קשור להתפתחויות בשוק העבודה: שם האבטלה הרחבה (הכוללת מילואמניקים ועובדים שנשלחו לחל"ת) צנחה מ־9.6% באוקטובר 2023 ל־4.1% במרץ 2024; לא נרשמה יציאה משוק העבודה; ומאז 7 באוקטובר הביקוש לעובדים שב לעלות, וכך גם השכר. עם שוק עבודה חזק וממשלה שפזרת כסף מההליקופטר לא פלא שהצריכה בשמים.
2. אלא שצריכה היא לא חזות הכל וזו הסיבה שתחזית הצמיחה ל־2024 ו־2025 נמוכות מאוד. ההשקעות, בעיקר בהייטק, נדל"ן, תיירות וייצוא — בירידה. כלומר, הצמיחה הנוכחית של המשק מבוססת כולה על ביקוש מקומי — תוך קריסה מוחלטת בהשקעות: "ההתאוששות צפויה להימשך תוך התמודדות עם רוח נגדית מפרמיית סיכון גבוהה יותר, קושי להחזיר את הבנייה לרמות שלפני הסכסוך ורמות נמוכות מאוד של תיירות עד סוף 2025" נכתב בדו"ח שבו מודגש כי "הסיכונים גבוהים. פתיחת חזית צפונית תעצור את הצריכה ותשבש עוד יותר את הפעילות הכלכלית, תגרום לשפל דומה לזה שנצפה בסוף 2023 ותחריף במידה ניכרת את הלחצים התקציביי, וכישלון למשוך מספיק עובדים זרים עלול לגרום להתאוששות חלשה מהצפוי בענפי הבנייה וההשקעות". לא בכדי התחזית מדברת על ירידה של ממש ביצוא וביבוא . כלומר, ללא ממשלה שונה ומדיניות שונה — הן במישור המדיני־צבאי (מלחמה שלא נגמרת) והן במישור הכלכלי (חוסר אחריות תקציבית), לתהליך ההתאוששות שאנו עדים לו, תהיה "תקרה" שבה כולנו ניתקל. הפסימיות זאת מתבטאת גם במדד אמון הצרכנים הישראלים המצוי בשפל וגם בחוץ עם הורדות דירוג האשראי של מודיס ו־S&P, והתשואות של אג"ח ישראליותעם וה־CDS (אותן תעודות ביטוח לחדלות פרעון של אג"ח ממשלתי המשמש כמדד טוב לפרמיית הסיכון של המשק. אמנם הגופים הבינלאומיים מכירים בתשתית הצמיחה האיתנה של המשק הישראלי, עם היייטק, חברה האזרחית והון האנושי מצוינים — אך בד בבד מבינים ומתריעים שהעסק לא מנוהל, או אולי מנוהל אבל רע מאוד. לכן האזהרות של הגופים הבינלאומיים מופנות ישירות לממשלה הנוכחית נטולת הקשב שכן היא עסוקה כל כולה בהישרדות.
3. כדי לבסס את תהליך ההתאוששות המדיניות המוניטרית משחקת תפקיד מרכזי בהוזלת מחיר הכסף, כלומר בהפחתת הריבית. לפי בדיקה של אלכס ז'בזינסקי מ"מיטב", השוק מתמחר כעת הורדת ריבית אחת בישראל ב־12 החודשים הקרובים ולא 4 כפי שחזו לפני חודש בלבד. כלומר ריבית של 4.25% ולא של 3.5%. זה גם משתקף בדו"ח של ה־OECD שם חוזים אינפלציה ל־2024 של 2.5%, קרובה מאוד לזו שהוצגה בנובמבר 2023 (2.4%). לעומת זאת, תחזית 2025 עודכנה כלפי מעלה מ־1.9% ל־2.5%. כלומר, הלחצים האינפלציוניים מתגברים ולנגיד בנק ישראל אמיר ירון יהיה מאוד קשה לסייע לתהליך ההתאוששות באמצעות כלי הוזלת הכסף הזמין. הרוח הנגדית לשקל (פיחות המטבע המקומי) על רקע חוסר אמון הזרים גם מגביל את בנק ישראל שלא יכול לפתוח פער גדול מדי מול הריבית האמריקאית. יתרה מזו, הממשלה שעלתה לשלטון גם בגלל הבטחות לצמצם את יוקר המחייה — הזניחה ואף זרקה את המנדט הזה לפח. הכישלון הקולוסאלי שלה בכל היבט אפשרי של יוקר המחייה — דלק, מזון ומה לא? - מתבטא בהמשך עליות המחירים שחש כל אזרח שנכנס לסופר, כאשר היצרניות, היבואניות ורשתות השיווק פשוט שמות פס על הפוליטיקאיים וממשיכות לעשות ככל העולה על רוחן. בתגובה, הפוליטיקאיים ממשיכים עם הצהרות פופוליסטיות, מסע תעתוע כושל ו"הדבקת מדבקות" ילדותית, במקום בגיבוש מדיניות סדורה של הקלה ברגולציה ובבירוקרטיה תוך נסיון אמיתי להקלה בעשיית עסקים במשק. זו עוד אחת מההונאות הגדולות של ממשלת נתניהו־סמוטריץ'. היעד העליון של הנגיד וחבריו לפי חוק הוא יציבות מחירים וריסון האינפלציה. אובדן אמון גם בו, עלול רק לסבך את תהליך ההתאוששות הקשה והארוך ממילא.
