חטיפת ילדים על ידי בני משפחה והמקרה של איתן בירן
חטיפת ילדים על ידי בני משפחה והמקרה של איתן בירן
חטיפת ילדים על ידי בני משפחה היא לרוב סיטואציה שבה שני צדדים, הטוענים לזכות משמורת על קטין, מבקשים לממש את זכותם, או למנוע מהאחר את זכותו
בדרך כלל עבודתנו כעורכי דין העוסקים בתחום דיני המשפחה, היא עמומה ונעשית מאחורי הקלעים, רחוק מהעין הציבורית. הסיבה לכך היא פשוטה: תיקי משפחה נדונים בדלתיים סגורות וחסויים לציבור. תחום המשפחה הוא תחום אישי, שעוסק בסכסוכים פרטיים בין בני משפחה, שאין בהם עניין ציבורי. לא כך במקרה המצער והעצוב של איתן בירן הקטין, שלאחרונה בית המשפט המחוזי בתל אביב, הורה על החזרתו לחיק דודתו באיטליה.
המקרה של איתן בירן, נדון בהתאם לאמנה המכונה אמנת האג בדבר חטיפת ילדים. אמנה זו אושררה גם במדינת ישראל, והפכה לחוק מחייב, הנקרא חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים). במאמר זה נתייחס לחוק אמנת האג, כאשר בין לבין גם נתייחס לפסק הדין שניתן בעניינו של איתן.
חטיפת ילדים – מה המשמעות?
המונח "חטיפה" הוא מונח מאוד קשה. אינטואיטיבית – חטיפה מתפרשת על ידי רוב האנשים כסיטואציה קשה, כאשר אדם חסר ישע נחטף באלימות, ממקום למקום, בין אם לצרכי הפחדה ובין אם לצרכי סחיטה. כאשר מדובר על חטיפת ילדים, לרוב לא מדובר בסיטואציה אלימה או מסוכנת, אלא בסיטואציה שבה שני צדדים, הטוענים לזכות משמורת על קטין, מבקשים לממש את זכותם, או למנוע מהאחר את זכותו למשמורת. למשל, כאשר לדודה יש זכות משמורת, והסבא טוען כי לו זכות המשמורת (כמו במקרה של איתן בירן). כך, לא פעם מתרחשת סיטואציה שבה צד הטוען לזכות משמורת, פשוט לוקח את הילד אליו. במקרה של איתן בירן, הוא נלקח ממדינה אחת למדינה אחרת. בדיוק לסיטואציות הללו, של העברת קטין ממדינה למדינה, באה לעולם אמנת האג.
אמנת האג:
בשנת 1980, חתמו מדינות העולם (רובן) על אמנת האג בנושא חטיפה בינלאומית של ילדים. האמנה נועדה להבטיח החזרה של ילדים שהורחקו ממדינתם, בשל סכסוכי משמורת. כמו כן, האמנה נועדה להבטיח את זכות המשמורת, של ההורה המשמורן (או משמורן כחוק – שאינו הורה, בדומה למקרה של איתן בירן). בנוסף, האמנה נועדה להבטיח תקשורת אפקטיבית בין מדינות, פרוצדורה מהירה והליך משפטי מהיר, במקרים שבהם נדרש להחזיר למדינת האם, ילדים שהורחקו על ידי בגיר.
בישראל, אמנת האג הפכה להיות חוק מחייב. החוק קובע כי מי שטוען לחטיפה בהתאם לאמנה, צריך לפנות לבית המשפט וליועץ המשפטי לממשלה. בהתאם לחקיקה בארץ (שהיא בעצם יישום של האמנה), הרחקה של קטין ממדינת המוצא שלו, היא סיטואציה שבה מופרות זכויות המשמורת שנקבעו למשמורן מסוים על ידי המדינה בה שהה הקטין עד לחטיפתו. ההליך המשפטי בישראל, בכל הנוגע לחטיפת ילדים לפי האמנה והחוק, הוא הליך מהיר מאוד, שמסתיים בתוך שבועות ספורים, עקב רגישות הנושא.
מבחינת ההליך המשפטי, במקרה של חטיפת ילד לפי האמנה, ההתדיינות הינה בבית המשפט לענייני משפחה. חשוב להבהיר, כי בתביעות על פי האמנה, בית המשפט לא עוסק בזכויות המשמורת, אלא רק בשאלה האם קטין נחטף, על פי האמנה. שאלות הנוגעות למשמורת וזכות המשמורת, יכולות להתברר בהמשך הדרך, בין אם במדינת ישראל ובין אם במדינת המוצא.
סכנה ממשית לשלומו של קטין:
במידה ובית המשפט לענייני משפחה קובע כי אכן קטין נחטף על פי האמנה והחוק הישראלי, הרי שאז הדין הוא שבית המשפט יורה על השבת הקטין למדינת המוצא שלו. יחד עם זאת, האמנה והחוק הישראלי, קובעים כי ישנם מקרים שבהם קיימת סכנה ממשית לשלום הקטין, שבמסגרתה אין להשיבו למדינת היעד. למשל, כאשר קטין אומנם נחטף למדינה אחרת על ידי אחד מהוריו, אך החזרתו להורה האחר, מעמידה אותו בסכנה לפגיעה בגופו, הרי שאז – יכול בית המשפט לאסור על השבת הקטין למדינת המוצא.
הפסיקה בארץ, פירשה את חריג הסכנה, שמונע החזרה של קטין, בצורה מאוד מצמצמת, המתייחסת רק למקרים של סכנה פיזית, לבריאותו ושלומו של קטין במדינת המוצא. אגב, במקרה של איתן בירן, נטענה טענה של חשש לשלומו, שנובע מהפגיעה הרגשית שתיגרם לו עקב החזרתו לאיטליה. הטענה נדחתה, מהסיבה הפשוטה, לפיה הנתבע – הסבא, לא עמד בנטל ההוכחה.
תנאים להחזרת קטין:
כאשר בית המשפט הישראלי מורה על החזרת קטין לארץ מוצאו, הוא צריך לתת הוראות לגבי אופן ההחזרה. ניתן להורות על החזרה מיידית, ניתן לקבוע תקופת ביניים שבמסגרתה הקטין ישהה עוד תקופה קצרה עם ההורה שלכאורה חטף אותו, וכן ניתן לקבוע הוראות שונות. במקרה של איתן, בית המשפט לענייני משפחה, הורה על השבתו לאיטליה בתוך 15 ימים, וכן הורה לבאי כוחם של הצדדים לתאם מועדי טיסה.
המקרה של איתן בירן:
לאיתן היו שני הורים שנספו בתאונה. המשפחה התגוררה באיטליה. בהתאם, לאיתן יש אזרחות איטלקית. לאחר המקרה הנורא שבו איבד את אחיו ואת הוריו בתאונה, הועברה זכות המשמורת עליו לדודתו שמתגוררת באיטליה. לימים, הוא הובא ארצה, על ידי סבו. דודתו פנתה לבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לאמנה, בבקשה להשיב את איתן למדינת המוצא שלו – איטליה. בית המשפט, בפסק דין ארוך ומפורט, הורה על השבתו לאיטליה.
במקרה של איתן בירן, נקבע כי הוא יחזור לדודתו באיטליה, וכי הוא בעצם נחטף למדינת ישראל בניגוד להוראות האמנה. אבל, הליך המשמורת בין סבו לדודתו – יימשך באיטליה, או לכל הפחות – הזכות להתדיין על הליך משמורת, שמורה עדיין לסב, הטוען שהוא זכאי להיות המשמורן.
