פרשנותהמלחמה היא עוד תמריץ לנתניהו להגברת השיסוי ולבריחה מאחריות
פרשנות
המלחמה היא עוד תמריץ לנתניהו להגברת השיסוי ולבריחה מאחריות
הציפייה לנטילת אחריות מצד ראש הממשלה אינה תואמת את תפיסת העצמי המוכרת שלו "הצלחות זה אני, כישלונות זה כל היתר". בכל מקרה האחריות המיניסטריאלית היא שלו, ובמידה רבה גם האחריות האישית בגלל היותו אבי הקונספציה שקרסה. לכן המלחמה שלו היא להרחיק אותה לכל כיוון אפשרי
הטור הזה לא היה נכתב כעת אלמלא ראש הממשלה בנימין נתניהו היה כה עסוק בהישרדותו הפוליטית ובטיהור שמו כחלק משמעותי מהמאמץ המלחמתי שלו. אחרת לא היינו שומעים על ביקורי יעקב ברדוגו בלשכה, לא היינו שומעים מתומכיו על אוסלו וההתנתקות, לא היינו ממתינים זמן כה רב להקמת ממשלת האחדות, לא היינו עדים לפיצול משפחות החטופים, לא היינו שומעים על תדרוכים נגד ראשי הצבא. השיר "למה לי פוליטיקה עכשיו" פשוט לא קיים ברפרטואר שלו.
אחד הנעדרים עוד מלפני המלחמה, ליתר הדיוק הנעדרות, שהחיפוש אחריהם נמשך הוא האחריות המיניסטריאלית. אחותה, האחריות הצבאית, כבר נמצאה, זוהתה בידי הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש אמ"ן. אבל כולם מצפים לנטילת אחריות של ראש הממשלה נתניהו; ציפייה שאינה תואמת את אופיו של האיש שחלוקת האחריות הפנימית שלו מוכרת היטב – ההצלחות זה אני, הכישלונות זה מישהו אחר.
נמפה כאן את סוגי האחריות השונים שהתפתחו כאן. האחריות היחידה שמעוגנת בחוק היא האחריות המשותפת של הממשלה. את סוגי האחריות האינדיבידואלית פיתחו ועדות החקירה הממלכתיות, בעיקר ועדות אגרנט, כהן ואור.
ולפני הדיון באחריות, השאלה היא אם בכלל תקום ועדת חקירה. הציפייה היא לוועדה ממלכתית (לא ממשלתית) שתעשה סדר ותבהיר את הסיבות ודרגות האחריות לאירוע. את הוועדה יש לאייש באישים שזוכים לאמון הציבורי הנרחב ביותר. נתניהו, שקרע את העם והחברה, חיסל למעשה את המאגר הזה, במיוחד לאחר שריסק את האמון במערכת המשפט והשופטים.
מועמדת טבעית לעמוד בראש הוועדה היא נשיאת העליון אסתר חיות שפרשה בשבוע שעבר. לצד ההוקרה האזרחית הענקית שזכתה לה, טינפו עליה ברשעות הביביסטים ותומכי ההפיכה המשטרית. לוועדת החקירה יש לשבץ אלופים או רבי־אלופים במיל'. הרוב המכריע בקבוצה זו התייצב לצד המחאה: דן חלוץ, נעם תיבון, עמוס מלכא, עמוס ידלין, גדי שמני, רוני נומה, ישראל זיו. וזו הדילמה שכבר הזכרנו: נתניהו נמצא בניגוד עניינים מול האינטרס של אחדות בעם. להצלתו האישית נחוץ המשך הקרע והשיסוי, שמקשים, בין היתר, על מציאת שופטים ואנשי צבא שמצויים מעל המחלוקות הציבוריות.
על הקמת ועדת חקירה מחליטה הממשלה. ממשלת נתניהו לא מצאה שאסון המירון, האסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה, ראוי לוועדה, וזו הוקמה בידי ממשלת בנט־לפיד. ממשלת נתניהו מצאה לנכון להקים ועדת חקירה ממשלתית לעניין הרוגלות, והציבה בראשה את השופט המחוזי בדימוס משה דרורי. הוא זכה מפני שעמדותיו נגד הפרקליטות והתקשורת ידועות. כך תיראה גם הוועדה שיקימו נתניהו ויריב לוין. ועדת חקירה ממלכתית מוקמת בידי נשיא בית המשפט העליון, וזהו עוד תמריץ ללוין להשתלט על המינוי הזה. עכשיו הוא לא צריך רק נשיא כדי לטפל בערעור הפלילי של נתניהו, אלא גם נשיא שיקים עבורו את ועדת החקירה הנוחה יותר.
נסיבות לא מקלות
לאחריות המיניסטריאלית שני היבטים: אישית (Responsibility) במובן של אשמה ישירה למחדל עצמו; וכוללת (Accountability), שאין לה תרגום טוב בעברית ולא במקרה, אולי "אחריותיות" – זו האחריות הכוללת של שר או ראש ממשלה לכל הפעולות שבתחום ניהולו ובמשמרת שלו. וחשוב להדגיש – אין מצב שעל נתניהו לא תוטל האחריות המיניסטריאלית הכוללת. השאלה היא אם אחריותו תזלוג גם למישור האישי, למישור האשמה. בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון הוזהר נתניהו "כמי שכיהן כראש ממשלת ישראל למעלה מ־12 שנה רצופות. בתקופה הרלבנטית, מ־2009 עד 2021, ידע ראש הממשלה לשעבר נתניהו, או שהיה עליו לדעת, כי אתר קבר הרשב"י במירון מטופל משך שנים בצורה לקויה, שעלולה ליצור סיכון למשתתפים הרבים בהילולה המתקיימת מדי שנה בל"ג בעומר". גם כאן אמורה להתברר השאלה האם ידע או שהיה עליו לדעת על הכישלון הכפול של ההתרעה וההיערכות.
כמו באסון המירון, גם כאן יספגו הדרגים המבצעיים את מלוא המטחים של האחריות האישית. התשובה לשאלה אם גם נתניהו יספוג רסיס של "אשמה" אישית תיגזר מהנסיבות שקושרות אותו למעגלים שאינם בהכרח מבצעיים, למשל תפקידו הרם בראש הפירמידה, ההיקף הבלתי נתפס של המחדל, המוניטין שהרבה להתהדר בו כ"מר ביטחון" וכמומחה לטרור, הקונספציה שהוביל לחיזוק ומימון חמאס, חלקו בהשלטת התפיסה שלא תהיה פלישה קרקעית. ועוד הרהור מעולמות אחרים לגמרי: אחריות אישית נגזרת גם מתפיסה ערכית נורמטיבית שמתחייבת במגה־אירוע בסדר גודל מפלצתי שכזה. כל מי שזה קרה במשמרת שלו חייב ללכת. בלי ועדה, בלי בחירות. להתנצל, לשים את המפתחות וללכת. ועכשיו נחזור לישראל.
ועדות חקירה בישראל הן איטיות, במיוחד לאחר שלב אזהרת הנחקרים וכניסת עורכי הדין לתמונה. ועדות מירון והצוללות מדגימות את הקצב האיטי הזה. בנוסף הן נוטות להקל עם פוליטיקאים. ועדת אגרנט פטרה את ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין מאחריות אישית. ועדת כהן לחקר הטבח בסברה ושתילה כבר היתה נשכנית יותר והמליצה על פיטורי שר הביטחון אריאל שרון. ועדת אור לחקר אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי המליצה ששלמה בן עמי, השר לביטחון פנים, לא יחזור לתפקידו. לגבי ראש הממשלה אהוד ברק, קבעה הוועדה שמדובר בתפקיד נבחר ולכן דינו יוכרע בידי הבוחרים והמערכת הפוליטית. נתניהו יכול להתעודד מההיגיון הזה, שדומה למישור הפלילי שמחייב לפטר שר שנאשם בפלילים, אך אין מי שיפטר ראש ממשלה נאשם.
על מה לבקש סליחה?
לעומת זאת, ועדות חקירה הן בשורה רעה לדרגי הביצוע. נטילת האחריות כבר היום, של בכירי הצבא והשב"כ, היא לא רק ביטוי לעמדה ערכית ראויה, היא מבטאת גם את הפנמת המציאות של ועדת חקירה שתמליץ בוודאות על פיטוריהם. הם הקדימו רפואה למכה בתקווה שהמהלך יקל במעט את הקלון שתמיט עליהם הוועדה. הם גם מקווים שביצועיהם במלחמה הקרובה יתרמו להקלת הקלון הזה.
על יחסו של נתניהו לאחריות ניתן ללמוד משני מקורביו: שר התקשורת שלמה קרעי וראש המל"ל צחי הנגבי. קרעי, שמקובל גם על המשפחה, אמר: "אני שומע 'תתנצלו, תיקחו אחריות, תבקשו סליחה'. על מה?". והשיא באותו הריאיון לגל"צ: "המחבלים נכנסו עם טוסטוסים ועגלה עם חמור. ראש הממשלה השמיד אותם פעם אחר פעם. חמאס השתמש בגורם ההפתעה, וזה לא הזמן לתחקר למה זה קרה". נמסר שקרעי התנצל, אלא שאדם לא באמת יכול להתנצל על מהותו ועל אופיו. קרעי הוא תלמידו של הרב מאיר מאזוז, שעבורו החילונים "אומללים", השמאלנים "משוגעים", ההומואים "חייבים בסקילה" ושופטי בג"ץ "בהמות". קרעי הופקד על משרד התקשורת בדיוק לאותה מטרה שלוין הופקד על המשפטים – לחסל את התקשורת והמשפטים בתצורתם הנוכחית, כדי להוציא לפועל את נקמתו של נתניהו בהם. אדם כקרעי לא יכול להיות שר התקשורת במדינה דמוקרטית־ליברלית, אלא אם כוונת הממשלה היא לחסל את הדמוקרטית־ליברלית. קרעי הוא הבייס הביביסטי בתפארתו, הוא נציג הבייס בממשלה, הוא אפילו נציג המשפחה בממשלה. והוא חלק מהמאמץ שיעשה הכל כדי להרחיק את האחריות מנתניהו.
לעומתו, ראש המל"ל הנגבי מדברר את הגישה השכלתנית יותר. "גם ראשי ממשלה לשעבר יצטרכו לבדוק כיצד חשבו שחמאס יירתע", הוא אמר בשבוע שעבר. "יגיע הרגע שכולם יעסקו בו, ראשי ממשלה לשעבר והנוכחי, ראשי הצבא, שרי ביטחון. אינספור אנשים ודאי יצטרכו לעשות חשבון נפש כיצד חשבו שחמאס יירתע מללכת לטירוף הזה שהביא על עצמו, נושא האחריות ייבחן". הנגבי מדבר על "אינספור אנשים", שזה "כולם אשמים", אז אף אחד לא באמת אשם.
קפלן עבר לגני התערוכה
המונחים "ועדת חקירה", "מחדל", "אחריות" רלבנטיים לא רק לגבי טבח 7 באוקטובר. הם רלבנטיים לא פחות למוכנות, להיערכות ולטיפול הממשלתיים שבהמשך. "בעוד אצלנו עסקו בחוק יסוד השפיטה, אצלם עסקו בחוק יסוד השחיטה", ציטט ירון אברהם ממקור עלום. ומאחורי הציטוט מסתתרת המציאות שבה אפס מתוך 54 ישיבות של ועדת חוץ וביטחון הוקדשו לנושא חמאס ומוכנות העורף. במה התעסקה כנסת ישראל: בהפיכה המשטרית ובקידום האג'נדה של סמוטריץ' בשטחים.
וכך נוצר גם הפער הבלתי נתפס שבין יעילותה ונדיבותה של החברה האזרחית לבין אוזלת ידה של הממשלה ומערך המינויים הכושל שמתגלם במנכ"ל משרד ראש הממשלה. אוזלת יד שמשתרשרת ומשליכה על כל עבודת הממשלה. "רח"ל (רשות חירום לאומית), איפה את?", שואל־זועק עו"ד ירון קרמר, מראשי "אחים לנשק", שתמצת את כל הסיפור בדוגמה הבאה: "משפחה שנותרה בלי כל פונה אלינו ומיד יוצאים אליה שני טנדרים, מעבירים אותה מיד לסוג של מרכז קליטה ומשם לסידור קבוע יותר". במהירות, ללא בירוקרטיה ובלי הקופונים שגוזרים המאכערים שמעסיקה המדינה.
ביקרתי באקספו בתל אביב, החמ"ל הגדול של "אחים לנשק", וקשה לתאר את העוצמות וההיקפים של הנדיבות וטוב הלב שמיתרגמים כאן למערכת שינוע יעילה שמתאימה את ההיצע לביקוש, את המזור למצוקה. התחושה כאן היא ש"קפלן", הלב הפועם של המחאה, עבר לפעום בגני התערוכה. "מפריע לי שאתם פועלים עם החולצות של האחים לנשק", העיר אביב בושינסקי לקרמר באחד הדיונים הטלוויזיוניים. לרבים לא היה מפריע לראות התארגנות דומה עם חולצות של ביבי או עוצמה יהודית.
יסודות למדינה בריאה יותר
בחמ"ל פעל עד סוף השבוע הצוות בראשות פרופ' קרין נהון לזיהוי נעדרים וחללים. עד לאמצע השבוע שעבר דיברו על 1,350 נעדרים, אך המספר הזה התעדכן לאחר תיאום עם כל הגורמים לכ־150 שעדיין ממתינים למיון – מי חטוף ומי חלל. כוורות של מחשבים וכ־300 מתנדבים עמלנים, גאוני הייטק ברובם, מופקדים על המשימה. מטופלים כאן עשרות אלפי סרטונים. תוך כדי תנועה פותחו מערכות להצלבת תמונה, קול, פרטי לבוש, קעקועים והרבה "עבודה בעיניים", כמובן לא במובן הישראלי המקובל של הביטוי.
1 צפייה בגלריה
פרופ' קרין נהון, פועלת בראש הצוות לזיהוי נעדרים וחללים. כשהממשלה לא מתפקדת, החברה האזרחית נרתמת
מאחורי כל תחקיר מסתתר סיפור אנושי מצמרר על שואת העוטף. את צוות החיפוש ברשתות חברתיות מנהל אייל שי שנקמן. העותר הסדרתי עו"ד שחר בן מאיר התנדב ומוביל את דסק האזרחים הזרים. עו"ד אייל ינון, לשעבר היועץ המשפטי של הכנסת, מופקד על הקשר עם המשפחות. ינון הגיע לחמ"ל כבר ב־9 בחודש, יומיים אחרי פרוץ האירוע, והציע להתנדב לכל תפקיד שיוטל עליו. לאחר שהבינו את הרקורד שלו קיבל את התפקיד הרגיש הזה. "הייתי הראשון שהמשפחות שמעו ממנו", הוא מספר. "דיברנו עמן כדי לאסוף את המידע הנחוץ לזיהוי. כמובן שאת המידע שנוגע לגורלם מוסמכת למסור רק המדינה". גם זוגתו עמית מררי, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי, הגיעה לכאן להתנדב.
נהון הסבירה את ההבדל בין הצוות שלה לבין המטה שהקים דודי זלמנוביץ': "אנחנו עוסקים במידע בלבד, שם מייצגים את המשפחות. אצלנו זה זיהוי בלבד, שם זה יותר פוליטי". על גילויי התנדבות מופלאה זו ציטט אמנון אברמוביץ' מאלתרמן: "הם נושאים את עמם עלי שכם". ועליהם נבנים כרגע היסודות של מדינת ישראל החדשה שתקום חזקה ובריאה יותר אחרי שואת אוקטובר 2023.
