דעהלחשוף את הפרוטוקלים של דיוני הקורונה
דעה
לחשוף את הפרוטוקלים של דיוני הקורונה
בהחלטתו שלא לחשוף את הפרוטוקולים של דיוני הממשלה בעניין הקורונה כשל ביהמ"ש העליון בתפקידו כשומר סף. אך אין לבוא אליו בטענות, שכן מי שהובילה קו זה הייתה התקשורת, שנמנעה לאורך כל המשבר מלהשמיע קול אחר הסוטה מן הקו הממשלתי
שופטי בית המשפט העליון, יצחק עמית, עוזי פוגלמן והנשיאה אסתר חיות דחו ביום 7.9.2022 את העתירה שהוגשה כדי לחשוף את תמלילי ישיבות הממשלה בעניין משבר הקורונה. השופטים קבעו כי אין מקום להתערב בהחלטת הממשלה שלא לפרסם את התמלילים. העתירה הוגשה בינואר 2021 על-ידי מספר גופי תקשורת, בהם גלובס, הארץ וכלכליסט, כמו גם על ידי התנועה לחופש המידע ועו"ד שחר בן מאיר.
לכאורה, דיון בבריאות הציבור לא קשור לביטחון המדינה, ובכל מקרה הציבור איננו האויב ובעיקר זכאי לדעת מה עומד מאחורי ההחלטות שקשורות לבריאותו באופן ישיר, בהתאם לפסיקה העקרונית העוסקת בזכות האדם על גופו.
אבל אלה שאמורים להוות שומרי סף בחרו לדלג מעל המשוכה שנפרשה לפניהם בטיעונים שונים, שרובם ככולם עסקו בפרוצדורות בנוסח "חוק יסוד הממשלה מסמיך את תקנון הממשלה לקבוע את סדרי ישיבותיה", "הסודיות נדרשת כדי לנהל דיונים נקיים מלחצים חיצוניים", "יש לעתירה השלכות רוחב על כל ישיבות הממשלה בעבר, בהווה ובעתיד, ככל שישיבות אלה אינן בענייני חוץ וביטחון" והאחרון והחביב עליי במיוחד: ״אינטרס הציבור הוא שיתאפשר לנבחרי הציבור ולעובדי הציבור לקיים דיונים חופשיים וכנים ולקיים דיאלוג פתוח ומקצועי, נקי מפופוליזם" - והרי לכם דיאלוג מקצועי במעמד צד אחד בלבד.
היכל המשפט הישראלי, אהוד יותר או פחות על ידי הציבור הישראלי, שימש בעבר מגדלור ודוגמה להעזה וחשיבה מקורית בעולם המשפט במדינה ומחוצה לה. הבחירה, הצפויה משהו, לשבת שוב על הגדר ולהתחפר בפרוצדורה בלי לתת את הדעת על המהות היא למרבה הצער נדבך נוסף בשקיעתו האפרורית.
על אף שאולי כך מצטייר, לא כנגד היכל המשפט, הנרמס במשך שנים, אני מלינה. ידיו כבולות ובעיקר נשמת אפו חרבה. כנגד גופי התקשורת ומערכות העיתונים אני מלינה, בעיקר אלה המתיימרים להיות עוגן דמוקרטי.
במשך שנתיים חצי נרמסו זכויות יסוד תוך נקיטת החלטות סמויות מעין הציבור - בלי שקיפות, בלי הקפדה על האמת, בהנדסת תודעה שמטרתה הטלת אימה כדי להשתיק כל קול אחר ולהביא את הציבור ליישר קו עם הזרם המרכזי. ההחלטות הללו פגעו קשות בדמוקרטיה, בכלכלה, בחינוך, בבריאות הציבור במובנה הרחב ובעיקר בדור העתיד, זה המכונה היום "הדור האבוד".
גם אם היינו מניחים שהמהלכים שננקטו היו הכרחיים, גם אם היה מי שחשב שמדינת ישראל נמצאת בסכנה קיומית מצד הווירוס, עדיין עיתונות חופשית מתפקידה לאפשר ביטוי של קולות אחרים. עיתונות חופשית מאפשרת שיח, דיאלוג מקצועי שלא במעמד צד אחד. אלא, שלא כך היה - באופן קבוע, מערכות העיתונים נמנעו מלפרסם כל קול אחר.
מי שנמנע בעקשנות מלפרסם מאמרי דעה לעניין ניהול המשבר וניתוחים מדעיים מהעולם שמציגים פרשנות אחרת, לא יכול לצפות שמישהו אחר ישלוף תפודים לוהטים מהאש בעבורו. היכל המשפט מושפע גם מהרוחות הנושבות בארץ, ואם העיתונות הייתה נותנת מקום לרוח האחרת שנשבה בארץ, לאורך כל התקופה, אולי התוצאה הייתה אחרת.
בהיעדרם של שומרי סף ועיתונות פתוחה, הדרך היחידה למנוע את המחדל הבא היא בחקיקה. חקיקה שתיאלץ את מקבלי ההחלטות להיוועץ בצוותים אדומים, גופים מקצועיים שיוקמו מבעוד מועד ויהיו אמונים על מגוון תחומים כמו רפואה, בריאות הציבור, מדע, חינוך ואתיקה. צוותים שיציגו איפכא מסתברא וישקלו עלות לעומת תועלת בדיון פתוח, שקוף לציבור ולפיכך אמיתי, דיון שמחייב לקיחת אחריות.
וירוס הקורונה מעולם לא הציב את ישראל בסכנה קיומית. לעומת זאת, מרבית המהלכים שננקטו במהלך השנתיים האחרונות היו הרסניים, בבחינת בכייה לדורות. אין לי ספק שדיאלוג פתוח בין גופים מקצועיים, כזה שמעלה גישות שונות לטיפול במשבר, יכול היה להיטיב עם הציבור ובריאותו. כי לא כן הציבור לא יוכל למנוע את המשבר הבא.
פרופ׳ שושי אלטוביה היא מרצה וחוקרת בבית ספר לרפואה של האוניברסיטה העברית
