בדיקהעידן עופר שואב מהמדינה 1.5 מיליארד שקל בפטור משימוש במי ים המלח
בדיקה
עידן עופר שואב מהמדינה 1.5 מיליארד שקל בפטור משימוש במי ים המלח
הסכמות חריגות, שהמדינה הגיעה אליהן עם מפעלי ים המלח, יחד עם חוסר כוונה של רשות המים להיאבק בהן, מייצרים עבור החברה הטבת ענק. הרפורמה במשק המים, שחלה על כל המשק הישראלי, חקלאים, אזרחים ומפעלים, דילגה מעל מפעלי ים המלח. עד 2030 החברה תהיה זכאית לפטור מתשלום על המים שהיא שואבת מים המלח, פטור מתשלום על מי קידוחים ותהנה מטעות של רשות המים בסיווג הרישיון שלה. החברה: "נוהגים על פי דין"
חוות הדעת החסויה שהוציא משרד המשפטים בחודש שעבר ואפשרה למחוק חוב של 70 מיליון שקל למפעלי ים המלח - היא רק הקצה של המתנה הבלתי נתפסת שהעניק הרגולטור לחברה של עידן עופר.
ממידע ומסמכים שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה שההסכמות החריגות של המדינה וההתקפלות של רשות המים שלא מתכוונת להיאבק בהן, צפויות להעשיר את קופתה של מפעלי ים המלח (מי"ה) בסכומי עתק, שיסתכמו עד 2030 שנת סיום הזיכיון של החברה - במיליארד וחצי שקל. בתרחיש החלופי, הכסף הזה יכול היה להגיע למדינה, למשק המים, ולסייע בהוזלת חשבון המים של הצרכנים.
מבדיקת "כלכליסט" עולה שהפטור שהעניק משרד המשפטים למי"ה מהצורך לשלם דמי מים עבור השאיבה מקידוחים ובארות בשנים 2019-2018, הוא "הכסף הקטן" בסיפור הזה. מי"ה נהנית ותיהנה בשנים הקרובות מהטבות שערכן הכלכלי גדול בהרבה. התחשיב שערכנו מבוסס על 4 הטבות שונות שקיבלה מי"ה מרשות המים: הראשונה היא הפטור מתשלום מי הקידוחים שהסתכם עד כה ב־70 מיליון שקל (עבור שנתיים), אך הפטור הזה תקף לכל השנים עד תום הזיכיון 2030, ויסתכם ב־455 מיליון שקל (35 מיליון שקל בשנה). הפטור חל על כל הקידוחים שבתוך שטח הזיכיון. מי"ה תחויב לשלם רק עבור מי קידוחים שמחוץ לשטח הזיכיון (10 מיליון שקל בשנה).
ההטבה השנייה, המדהימה מכולן, היא פטור גורף שקיבלה מי"ה מתשלום עבור מי ים המלח עצמו שהיא שואבת. מדובר בשאיבת כמות מים אדירה השקולה לתוצר של 4 מתקני התפלה ביחד בשנה. הפטור הזה ניתן למי"ה דרך תקנות וכללים מכוח חוק המים, עליהן חתם ב־2018 מנהל רשות המים גיורא שחם. היקף הפטור בתחשיב המינימלי ביותר שערכנו: 58 מיליון שקל בשנה ובסך הכל עבור 13 שנה עד תום הזיכיון מדובר ב־754 מיליון שקל. התחשיב יצא מנקודת הנחה כאילו מי ים המלח הם מים נחותים ופגומים בתעריף הנמוך ביותר הקיים, אף שים המלח הוא אוצר טבע והמים שלו בעלי סגולות רפואיות ובריאותיות ובעלי ערך רב.
4 צפייה בגלריה
מנהל רשות המים גיורא שחם. "הרשות תפעל להשיב למשק המים חלק יחסי בתשלום של מפעלי ים המלח"
(צילום: גיל נחושתן)
ההטבה השלישית, גם היא בלתי נתפסת, היא "טעות" של רשות המים בסיווג של רישיון ההפקה שנתנה למי"ה, כך שזו שילמה ב־2020-2018 פחות 40 מיליון שקל בכל שנה. סך הכל 120 מיליון שקל, שאין דרך לגבות אותם לפי רשות המים, כי ה"טעות" תוקנה רק ב־2021.
ההטבה הרביעית כרוכה בהטבה הראשונה והשלישית ונובעת מהן: ב־2021 כשרשות המים החליטה לתקן את הטעות בסיווג ולהטיל על מי"ה את החיוב של 40 מיליון שקל בשנה, הגיעה חוות הדעת של משרד המשפטים שמעניקה פטור מתשלום על המים, כך שבפועל גם אם הסיווג יתוקן, רוב הסכום ייפול לגדר הפטור ומי"ה תשלם רק 10 מיליון שקל בשנה. היקף החיסכון למי"ה - 300 מיליון שקל עבור 10 שנים עד 2030.
שווי 4 ההטבות מעל 1.5 מיליארד שקל. שווי הפטור של משרד המשפטים והטעות של רשות המים 875 מיליון שקל, ועוד 754 מיליון שקל שווי מינימלי משוער של דמי ים המלח שנהנים מהפטור בתקנות. העמדה של מפעלי ים המלח היא שלא ניתנו לה כל הטבות אלא שכל התשלומים החלים עליה מוסדרים במסגרת הזיכיון שניתן לה, וכל תיקוני החקיקה ב־2017 והרפורמה במשק המים, אינם תקפים לגביה. במי"ה טוענים שאם מדינת ישראל רוצה להגדיל את התמלוגים המוטלים עליה, שתעשה זאת בצורה ישירה ולא דרך שליחת חשבונות מים ושינוי סיווג. הבעיה בטיעון הזה שהוא לא מתמודד עם העובדה שהתיקון לחוק המים חל על כל אזרח, חברה וחקלאי במדינה. גם חקלאי שחשבון המים שלו תפח עקב התיקון יכול היה לטעון שאם המדינה רוצה לגרום לו לשלם לה יותר, שתעלה את המע"מ או מס אחר, ולא תשנה לו את חשבון המים.
ערך המים בים המלח כאוצר טבע
מפעלי ים המלח הוקמה ב־1952 כחברה ממשלתית בבעלות המדינה ועיסוקה הפקת מחצבים ובהם אשלג, ברום ומגנזיום. ב־1968 עברה החברה לשליטת כימיקלים לישראל (כיל) שהיתה אז בבעלות המדינה והופרטה ב־1992. ב־1999 רכשו האחים עופר את השליטה בחברה לישראל וקיבלו את השליטה בכיל (כיום ICL).
עד שנת 2017 חוק הזיכיון היה המסגרת המסדירה את חובותיה וזכויותיה של מי"ה מול המדינה. אולם ב־2017 במסגרת רפורמה מקיפה במשק המים, השתנו כללי המשחק מבחינתם של כל צרכני המים במדינה. מטרת הרפורמה היתה להפוך את משק המים למשק סגור ולייצר אחידות בין חיובי המים השונים ובין המשלמים, כך שכולם ישלמו על פי אותם תעריפים שידועים וקבועים מראש. מי"ה היא כמובן לא החברה היחידה שהושפעה מהרפורמה - שנגעה לכל צרכן מים במדינה. לחלק מהחקלאים, למשל, תעריף המים קפץ פי כמה מכפי ששילמו בעבר.
לא רק שתיקון החקיקה אפשר לרשות המים לדרוש ממי"ה לשלם את חלקה, אלא גם פסיקה של בית הדין למים, שקבע באופן ברור וחד משמעי שתיקון חוק המים חל על מפעלי ים המלח. במסגרת אותה פסיקה, שהיתה תוצאה של עתירת ארגון אדם טבע ודין נגד רשות המים, הורה בית הדין לרשות המים להוציא רישיון הפקה למי"ה, ולכאורה נסללה הדרך להתחיל לשלוח לה חשבונות מים. אלא שזה לא ממש קרה ועד כה נהנית מי"ה מפטורים שנוחתים עליה בזה אחר זה.
ב־27 ביוני 2018 חתם מנהל רשות המים גיורא שחם על כללים שהגדירו את התעריפים לתשלום ונקבע בהם כי מים שמליחותם מעל 22 אלף מיליגרם כלור לליטר - יהיו פטורים מתשלום. המטרה היתה למנוע חיוב בדמי מים של מתקני ההתפלה של ישראל, אלא שמלבדם, מי מי ששואבת כמויות עצומות של מים היא מפעלי ים המלח, והשאיבה היא מים המלח. וכך, בקלות וללא כל מאבק, זכתה מפעלי ים המלח לפטור מתשלום עבור המים שהיא שואבת מתוך אגם ים המלח עצמו.
מפעלי ים המלח שואבת בכל שנה בנוסף לשאיבה מהבארות קידוח, כמות בלתי נתפסת של מים: 445 מיליון קוב בשנה לפי רישיון ההפקה האחרון שלה שבתוקף בשנת 2021. זוהי כמות אדירה של מים - פי 13 מהכמות שנשאבת מהבארות. לצורך השוואה - כל 5 מתקני ההתפלה של ישראל יחדיו מייצרים בשנה 600 מיליון קוב מים בשנה. כלומר מפעלי ים המלח שואבת מים המלח כמות שנתית ששקולה לייצור של 4 מתקני התפלה גם יחד.
לא הצלחנו לקבל הסבר ברור מדוע זכתה מי"ה בפטור הזה, וכל שנאמר לנו מרשות המים וממי"ה הוא שמים מלוחים שאינם ראויים לשתייה — אינם מתומחרים. אבל בטענה הזו אין התמודדות עם העובדה שמי ים המלח לא מיועדים לשתייה, ויש להם ערך רב. ים המלח נחשב אוצר טבע של ישראל, וזו בדיוק הסיבה ששואבים דווקא אותם.
ההסבר של רשות המים ומי"ה כי מים מלוחים שאינם ראויים לשתייה אינם מתומחרים, לא מתמודד עם כך שמי ים המלח אמנם לא מיועדים לשתייה אך יש להם ערך רב כאוצר טבע והם נשאבים בדיוק מסיבה זו
קשה להעריך כמה היתה משלמת מי"ה על המים אילו לא היתה מקבלת את הפטור, מאחר שאין בתעריפי רשות המים תעריף לרמת מליחות זו, שכן הם פטורים מתשלום. אבל אם ניקח את התעריף הנמוך ביותר למים שנחשבים "נחותים ומליחים" ועלותם 40 אגורות לקוב, נגיע לסכום בלתי נתפס של 178 מיליון שקל בשנה, אותם מי"ה לא צריכה לשלם. זאת כאמור על בסיס התעריף הנמוך ביותר שמתייחס למים שאין בהם כמעט כל שימוש, ובהתעלם מהעובדה שמי ים המלח נחשבים אוצר טבע בעל סגולות רפואיות ובריאותיות, ואין שום סיבה להתייחס אליהם כמים נחותים.
נלך צעד נוסף לטובת מי"ה: החברה טוענת כי היא שואבת אומנם את כמות המים האדירה, אך שני שליש מהמים היא מחזירה לים לאחר פעולות אידוי שמפיקות מהם את המינרלים. לפי מי"ה מתוך 445 מיליון קוב מים, היא מחזירה 290 מיליון מים. אף אם נצמצם את החישוב שלנו רק למים שלא חוזרים לים, 160 מיליון קוב, ונתעלם מהעובדה שהמים אינם חוזרים באותה מצב בו נשאבו - לפי התעריף הנחות ביותר מדובר ב־58 מיליון שקל בשנה אותם מי"ה לא צריכה כיום לשלם.
גילוי טעות באיחור 3 שנים
אחרי שקיבלה פטור מתשלום דמי מים על הפקת 445 מיליון קוב בשנה, ניסתה רשות המים לגבות דמי מים ממי"ה עבור חלק קטן מאוד מהמים שהיא צורכת: 35 מיליון קוב שנשאבים כל שנה מבארות הקידוח. התשלום לפי התעריפים החדשים הסתכם ב־35 מיליון שקל בשנה. כלומר 1 שקל לקוב, פי 2.5 מהתעריף המזערי שהשתמשנו בו לצורך החישוב הקודם. אבל מי"ה שזה עתה קיבלה פטור עבור מי ים המלח, לא התכוונה למהר ולשלם את החשבון עבור מי בארות הקידוח, וגייסה את עורכי הדין שלה ממשרד ש. הורוביץ שטענו כי חוק הזיכיון גובר על כל רפורמה. לטענתם, התשלומים כבר הוגדרו ב־1961 ואין אפשרות לשנות אותם עד סוף תקופת הזיכיון ב־2030.
צריך בנקודה זו לחדד: כל אזרח במדינה כפוף למסים שגובהם משתנה, תשלומים שונים, התייקרות מחירים, שירותים שניתנו בחינם ולאחר מכן נגבה תמורת תשלום. מדוע על מפעלי ים המלח חל דין אחר? אמרנו שרשות המים הנחתה בתחילה לשלוח חשבונות מים למי"ה, אך מי שציפה למאבק — יתאכזב. רשות המים ויתרה במהירות שיא ובאופן תמוה ולא ברור אימצה כמעט לחלוטין את הנרטיב של מי"ה, שכל תנאי התשלום שלה הוסדרו בזיכיון ואי אפשר להטיל עליה תשלומים נוספים.
מי שציפה למאבק של רשות המים - יתאכזב. הרשות ויתרה במהירות שיא ובאופן תמוה אימצה את הנרטיב של מפעלי ים המלח, שכל תנאי התשלום שלה הוסדרו בזיכיון ואי אפשר להטיל עליה תשלומים נוספים
שנה שלמה לפני שמשרד המשפטים נתן את חוות הדעת החסויה שפוטרת את מי"ה מתשלום, כבר מיהרה רשות המים באוקטובר 2020 להנחות את מקורות שלא לפעול לגביית חוב המים לשנת 2020. בנוסף, וזה אפילו עוד יותר מדהים, ביולי 2021, שלושה חודשים לפי חוות הדעת של משרד המשפטים, רשות המים הודיעה למקורות שהיא מעריכה שהחיוב של מי"ה יתבטל, והציעה למקורות למחוק את החוב כבר מעכשיו.
אנקדוטה קטנה שממחישה את האבסורד התרחשה ב־2019, כשגם המלונות בחוף הים של תל אביב החלו לפתע, כמו מי"ה, לקבל חשבונות מים. המלונות הללו נהגו לשאוב כמות מים גדולה שעד 2017 היו פטורים מתשלום ועם הרפורמה בחוק המים, עלותם היתה מיליוני שקלים בשנה. המלונות כעסו, סירבו לשלם, דרשו לתקן את כללי המליחות כך שהפטור יחול מרמת מליחות 17 אלף מיליגרם כלור לליטר ולא 22 אלף מיליגרם, ובשלב מסוים אפילו נקטו בצעדי מחאה של הפסקת השאיבה של המים המלוחים ושימוש במי ברז מותפלים לכל צרכיהם התפעוליים. עררים שהגישו המלונות לבית הדין המים לא התקבלו, ורשות המים סירבה לשנות את החלטתה, ואלו נכנעו לבסוף ושילמו.
נמשיך לטעות בסיווג שחסך למי"ה 120 מיליון שקל. ב־2017 ובעקבות הרפורמה במשק המים, נדרשה רשות המים גם להעניק רישיון הפקת מים למפיקים השונים ובהם מפעלי ים המלח. עקב מה שרשות המים עצמה מגדירה כ"טעות", מי"ה קיבלה רישיון של מפיק ספק, ולא של מפיק צרכן. מפיק ספק הוא מפיק מים שמספק אותם לאחרים, ומפיק צרכן צורך אותם לשימושו. למרות שאין מחלוקת שמי"ה משתמשת כמעט בכל המים שלה למטרותיה שלה (ורק חלק זניח נמכר למקורות), היא נהנתה מהסיווג השגוי שחסך לה לפי דברי החברה בעצמה 40 מיליון שקל בשנה. ה"טעות" התגלתה בבדיקה שערכה רשות המים ב־2020, כאשר לדבריה לא ניתן להטיל על החברה תשלום רטרואקטיבי וכך 120 מיליון שקל עבור השנים 2020-2018 הם רווח נוסף של מי"ה שכן הסכום הזה לא יגבה ממנה לעולם. החל מ־2021 החלה רשות המים לחייב את מי"ה בתשלום ומי"ה למודת ניצחונות מול המדינה ורשות המים מיהרה להגיש ערר לבית הדין למים על כך.
מיה דורשת להנות ממעמד של ספק ולא צרכן, למרות ש95% ממי הקידוחים מיועדים לצרכיה. היא תוקפת את רשות המים ומעלה שלל טענות ובהן שהדרישה ממנה נובעת מהרצון למצוא "כיס עמוק". הערר טרם הוכרע.
משרד המשפטים טורף את הקלפים
באוקטובר 2021, כאמור, במסגרת חוות הדעת החסויה, פטר משרד המשפטים את מי"ה מתשלום 70 מיליון שקל חוב מים שבתוך שטח הזיכיון עבור 2019-2018. חוות הדעת הזו תשליך על כל יתר התשלומים עד 2030. מאחר שמשרד המשפטים קבע שחוק הזיכיון גובר על חוק המים, לכאורה נסתם הגולל על האפשרות לחייב את מי"ה בתשלום עבור מי ים המלח עצמו, אף אם סיווג המליחות ישתנה. מי"ה תטען שהפטור חל גם על מי ים. בנוסף, הפטור משליך גם על שינוי הסיווג. אם אין חיוב במים, אין משמעות לשינוי סיווג שמטיל תעריף גבוה יותר, שכן הלקוח ממילא לא משלם. שינוי הסיווג יהיה בעל משמעות רק למים שמי"ה שואבת מחוץ לשטח הזיכיון, כך שגם אם מיה תפסיד בערר, היא כבר לא תצטרך לשלם 40 מיליון שקל בשנה אלא רק 9.8 מיליון שקל בשנה. רשות המים מסרה בהקשר זה שהיא תעמוד על חיובה המלא של מפעלי ים המלח למים המופקים מחוץ לשטח הזיכיון בהתאם לחיובים שיצאו ולהבא, ותגן על עמדתה בבית הדיון לחיוב המפעל לפי תעריף "צרכן" ולא תעריף "ספק".
בתגובה נמסר מרשות המים כי "החל משנת 2017, עת הועברה לרשות המים הסמכות לקביעת דמי מים לכלל סוגי מפיקי המים במדינת ישראל, החילה רשות המים על חברת מפעלי ים המלח רגולציה סדורה הכוללת גם תשלום דמי מים בעבור הפקת מים מחוץ ובתוך שטח הזיכיון. עמדת משרד המשפטים בנושא מחייבת את רשות המים כגוף ממשלתי. לאור עמדת משרד המשפטים רשות המים תפעל על מנת להשיב למשק המים חלק יחסי בתשלום התמלוגים המגיע למדינת ישראל לטובת הוזלת תעריף המים ושמירה על טובת הצרכן".
ממפעלי ים המלח נמסר בתגובה כי "החברה נוהגת על פי דין ותמשיך לעשות כן. כל ניסיון להציג תמונה אחרת חוטא למציאות. סוגיית חיוב דמי מים בגין השאיבה מים המלח אינה רלבנטית שכן מדובר במי ים שבשל רמת מליחותם לא מחויבים כלל בדמי מים על פי חוק המים או כל דין אחר. מדובר בקריטריון כללי לחיוב ואין מדובר בהסדר ספציפי עבור מפעלי ים המלח".
באשר לקידוחים מהבארות בשטח הזיכיון, מציינים במי"ה כי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, החשב הכללי במשרד האוצר ורשות המים, קבעו לאחר בדיקה מקיפה, כי אין לדרוש דמי מים בשטח הזיכיון ממי״ה שכן אלו כלולים בתמלוגים שמשלמת מי״ה למדינה. עוד עוד נמסר ממי"ה כי "הניסיונות לדרוש מהמדינה לחייב את מי״ה בדמי מים בשטח הזיכיון הינם קריאה לרשויות המדינה לפעול בניגוד לחוק. כמו כן, עד לשנת 2021 הוגדרו מפעלי ים המלח כמפיק ספק ולא מפיק צרכן, בין היתר בשל אספקת מים לבתי המלון. נושא שינוי הסיווג (שלא משקף את המציאות בפועל) נמצא בבירור בבית הדין למים והחברה פעלה ותפעל כדין. ללא פעילות השאיבה של המפעלים, אגן ים המלח הדרומי היה מתייבש לחלוטין ובתי המלון והתיירות באזור זה לא היו יכולים להתקיים".
