מיוחד לכלכליסט"באופיינו אנחנו שני עמים של פותרי בעיות"
מיוחד לכלכליסט
"באופיינו אנחנו שני עמים של פותרי בעיות"
מרים אלמהירי, השרה לביטחון המזון והמים של איחוד האמירויות, מקווה ששיתופי הפעולה יתרחבו מעבר להשקעות ישראליות באיחוד. כמהנדסת מכוניות מרוץ וצוללנית בעברה, היא פתוחה לטכנולוגיות ישראליות - מחוות דגים ועד בשר מתורבת. בתנאי שיתברר כחלאל
"כעת, כמעט שנה לאחר חתימת הסכמי אברהם בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות - ועם פתיחת השגרירויות - אנחנו מעריכים את פוטנציאל הסחר הבילטרלי בין המדינות ב־6–10 מיליארד דולר בשלוש עד חמש השנים הקרובות".
כך רואה מרים אלמהירי, השרה לביטחון המזון והמים של איחוד האמירויות, את עתיד שיתוף הפעולה המסחרי בין מדינת המפרץ לבין ישראל.
“הרבה דברים מתבשלים, אנשים מכירים יותר זה את זה, ולאחר פתיחת השגרירויות גם הנסיעות קלות יותר. לדעתי, כבר בחודשיים הקרובים נתחיל לשמוע על עסקאות חדשות שנחתמות במגזר העסקי. כרגע רואים בעיקר השקעות של גופים ישראליים בחברות אמירתיות", אמרה השרה בראיון בלעדי ל"כלכליסט".
אלמהירי, שנפגשה שלשום עם שר החקלאות עודד פורר, השתתפה אתמול בטקס פתיחת שגרירות איחוד האמירויות במשכנה החדש בבניין הבורסה לניירות ערך, בנוכחות הנשיא יצחק הרצוג ושר החוץ לשעבר גבי אשכנזי. בהמשך היום תוכננו לה פגישות עם שרת האנרגיה קארין אלהרר ועם השרה לאיכות הסביבה תמר זנדברג. מבחינת אלמהירי, ריבוי השרות הוא עניין שגרתי לגמרי, שכן באיחוד האמירויות - במסגרת החלטה אסטרטגית המוכתבת, כמובן, מלמעלה - חצי מהפרלמנט הן נשים וכך גם שליש מהקבינט.
אלמהירי (42) היא לגמרי לא מה שמצפים משרה בכירה בממשלה של מדינת מפרץ. היא לובשת חליפת מכנסיים עסקית, ללא סממנים של לבוש מסורתי, בעוד רוב אנשי צוותה - בעיקר נשים צעירות - הגיעו בלבוש מסורתי. היא חייכנית, נטולת גינונים ומדברת בקול שקט ועדין, גם על נושאים כלליים שאינם ברומה של האג’נדה המקצועית שלה. גם הרקע שלה לא לגמרי סטנדרטי, בהתחשב במסלול המקובל באיחוד האמירויות, שם מטפחים את בני המשפחות המיוחסות מגיל צעיר, שולחים אותם לאוניברסיטאות היוקרתיות בארה”ב או בבריטניה, וכמעט מיד לאחר השלמת הלימודים מחזירים אותם לתפקידי מפתח במגזר הציבורי.
אלמהירי, כבת לאב אמירתי ואם ממוצא גרמני, נסעה ללמוד דווקא באאכן שבגרמניה, ושם השלימה תואר ראשון ושני בהנדסת מכונות. “העבודה הראשונה שלי היתה בגרמניה”, היא מספרת, “והתמחתי במיסבי פלדה למכוניות מרוץ. הקדשתי ארבע שנים מחיי למכוניות האלה. בכל מכונית יש מאות מיסבים, ואת כולם מייצרים במיוחד עבור אותה מכונית מרוץ. אבל יש המון לחץ והמון כסף סביב מירוצי פורמולה 1 - כך שרציתי להירגע. חזרתי לאיחוד והתחלתי לצלול בים. הצלילות חשפו אותי לעולם הדיג, ומשם איכשהו התגלגלתי לנושא התזונה. כך, למעשה, החלה הדרך הפוליטית שלי. נושאי הדיג והתזונה הובילו אותי למשרד לאיכות הסביבה, שבו הייתי אחראית על פרויקטים בתחום המים. באיחוד האמירויות עוקבים אחרי מי שממלא תפקיד רשמי ובוחנים את המאמצים שהוא משקיע בעבודה. בשלב מסוים פשוט מודיעים לו מה התפקיד הבא שמייעדים לו. אף אחד לא מבקש משרד כזה או אחר”.
“גישה לרשת שווקים”
"היום, עם פתיחת השגרירויות, מדובר ברגע היסטורי של ממש עבורנו", מוסיפה אלמהירי, "תמיד ראינו בישראל מדינת חדשנות טכנולוגית, ואמרנו שזה יכול היה להיות נהדר לו היתה לנו גישה לידע שלה. אבל לא היו בינינו ערוצי תקשורת. לכן, הסכמי אברהם היו גיים צ'יינג'ר מבחינתנו. כשנסתכל לאחור בעוד 15 שנה נגיד שהיינו חלק מההיסטוריה. השילוב בינינו מצוין - לכם יש טכנולוגיה ולנו יש גישה לרשת של שווקים. באופיינו אנחנו שני עמים של פותרי בעיות. לכן המשמעות וההזדמנויות פה גדולות הרבה מעבר לשתי המדינות, אלא ברמה האזורית".
דבריה של אלמהירי ממחישים שוב היטב את פערי הידע והתפיסה בין ישראל לאיחוד האמירויות. בעוד במפרץ עקבו אחרי התפתחות הטכנולוגיה בישראל, ומיד עם ההודעה על ההגעה להסכם התמלאו תיבות המייל של אנשי עסקים ומנכ"לים ישראלים בפניות מקולגות שלהם מהאיחוד, הצד הישראלי ברובו נתפס לא מוכן. בשנה האחרונה לומדים הישראלים את הצד השני, בשלב זה בעיקר באמצעות תיירות, אבל ייתכן כי עכשיו - עם כניסתה של הממשלה החדשה בישראל לעבודה, ועם פתיחת השגרירויות - יחל להתממש הפוטנציאל הכלכלי של ההסכם, שעליו דובר כה רבות.
אלמהירי, גרושה ואם לילד, היא השרה הראשונה מאיחוד האמירויות שמבקרת באופן רשמי בישראל מאז חתימת הסכמי השלום, לפני שנה כמעט, וזה לא מקרי. אף שהתואר הרשמי שלה הוא השרה לביטחון המזון והמים, והיא הראשונה שקיבלה אותו באיחוד האמירויות - דבר שעשוי להזכיר לישראלים את המשרד שהומצא בשנה שעברה עבור זאב אלקין - המרחק ביניהם הוא שנות אור. אלמהירי היא אחת השרות המרכזיות והבכירות בקבינט באבו דאבי, שכן היא מופקדת על הסוגיה הבוערת במדינתה - תזונה. איחוד האמירויות מייבאת כיום 90% מהמזון שצורכים 9 מיליון תושבי המדינה, ולכן היא תלויה לחלוטין בסחר הבינלאומי ובשרשראות האספקה. ואין כמו שנת הקורונה, כדי להמחיש עד כמה תלות כזו מסוכנת.
אלמהירי נקראה לדגל ב־2017, וכפי שמקובל באיחוד האמירויות הוגדר לה יעד ברור וכלל לא צנוע: להדיח את סינגפור ולעלות למקום ראשון במדד Global food security index (מדד הביטחון התזונתי העולמי) עד 2051, ולהיכנס לעשירייה הפותחת השנה. אף שהיעד נשמע שאפתני, ובעיקר הפריזמה של הסתכלות לטווח של שלוש שנים קדימה, באיחוד האמירויות מדובר בעניין שגרתי. היעד הוא, למעשה, רק נדבך אחד בתוכנית הגדולה של השייח מוחמד בן ראשד, ראש ממשלת איחוד האמירויות ושליט דובאי - החזון למדינה ב־2071, כשאיחוד האמירויות תציין 100 שנה להיווסדה. בעבר כבר הציב השלטון המרכזי יעדים דומים, כמו למשל הפחתת התלות ביצוא נפט, וכתוצאה מכך מהווה כיום הנפט פחות מ־20% מהתוצר של מדינת המפרץ, לעומת 80% מהתוצר בשנות השמונים.
מקום 21 במדד התזונה
את מדד הביטחון התזונתי העולמי יזם השבועון הכלכלי הנחשב ה“אקונומיסט” ב־2012, והוא מדרג 113 מדינות בכל הנוגע לאיכות המזון, זמינותו, נגישותו ופרמטרים נוספים. כאשר מונתה אלמהירי לתפקידה, דורגה איחוד האמירויות במקום 33, בחלוף שנה היא עלתה למקום 31, ובשנה שעברה כבר התברגה למקום 21. הסכם השלום עם ישראל, שדורגה בשנה שעברה במקום 8, סיפק לאלמהירי כלי נוסף ומרכזי לדלג עוד כמה מדרגות במעלה הדירוג.
איך נהפך דווקא הביטחון תזונתי לנושא מרכזי כל כך?
"ב־2008 היה לנו משבר מזון, והמחירים זינקו. זו היתה עבורנו קריאת השכמה, כאומה שתלויה בשרשרת האספקה העולמית. האירועים שהתרחשו לאחר מכן הובילו למינוי שלי ב־2017 לשרה הראשונה לביטחון תזונתי באיחוד ובעולם כולו. להנהגה שלנו יש חזון ברור של הפחתת התלות ביבוא, ונאמר לי בצורה ברורה עם המינוי לשרה: 'מרים, אנחנו צריכים להתמקד בשלושה דברים: בניית תוכנית לטווח קצר ולטווח ארוך, קידום טכנולוגיה והקפצת המחקר והפיתוח בתחום האגטק והפודטק לרמה חדשה'. זה מעין פנקס קטן שיש לכל שר, ואנחנו עובדים לפיו”.
קל יותר להגיד מאשר לממש יעד כזה.
"פירקנו את החזון למשימות ברורות מאוד, ואת כולן אפשר לראות באתר המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, שהוקמה ב־2018. יש בה נציגים ממשרדי ממשלה רבים: משרד הממשלה שאמון על המחירים, משרד הבריאות על הערכים התזונתיים, משרד איכות הסביבה על הטיפול במזון מבוזבז ובפסולת, נציגי הרשויות המקומיות וגם - לא פחות חשוב - נציגי הדור הבא, הצעירים, שצריכים להגדיר מה הם היו רוצים לראות. כבר ב־2020, עם פרוץ מגפת הקורונה, ידענו להתמודד עם השיבוש בשרשראות האספקה, מכיוון שבנינו את התוכניות שנתיים קודם לכן".
איך יכולה ישראל להשתלב בתוכנית?
"בתוכנית האסטרטגית יש חמישה כיוונים עיקריים. הראשון הוא מינוף איחוד האמירויות כמרכז סחר גלובלי במזון. אנחנו, למשל, מייבאים הרבה אורז, כי יש לנו אוכלוסיית מהגרים גדולה שאוהבת אורז. אנחנו מעוניינים לייבא מכמה שיותר מדינות, כדי לא להיות תלויים באחת. בדקנו מה האוכלוסייה שלנו אוכלת, מה כולל סל המזון שלנו ומה כדאי לגדל באמירויות. התשובה היתה ירקות, דגים, עזים, כבשים ותמרים. היבט נוסף הוא עידוד התוצרת המקומית, כדי להתחרות ביבוא. אנשים אצלנו נרגשים מאוד לקנות תוצרת מקומית, כי זה מעולם לא היה. זה גם טעים וטרי, כי לא הובל בקירור. נושא נוסף הוא זריקת מזון. באיחוד האמירויות זורקים כיום 197 ק”ג מזון לאדם בשנה, ואנחנו רוצים לחתוך את זה בחצי עד 2030. הנושא הרביעי הוא הערכים התזונתיים. פיתחנו חיבה גדולה למזון מהיר, וכעת רוצים לעבור לתזונה בריאה יותר. יש לנו יותר מ־200 בני לאומים שונים במדינה, והם אוהבים את המזונות המסורתיים שלהם, שלא תמיד הערכים התזונתיים שלהם גבוהים.
“הפרק החמישי והחשוב הוא ייצור מזון באמצעות טכנולוגיה, וכאן אנחנו רוצים שיתוף פעולה עם ישראל, כדי לשדרג את החקלאות שלנו. באיחוד האמירויות יש כיום 35 אלף חקלאים בחוות קטנות, שמתמודדים עם קשיי האקלים. הם מגדלים בעיקר ירקות, מספוא ותמרים. באחרונה הם נכנסים יותר ויותר לחממות ולגידולים הידרופוניים. אנחנו מנסים לקדם את המדינה לעידן חדש, שיתמקד במשיכת אגטק לכאן. במסגרת זו הקבינט קיבל החלטה לעבוד עם הסקטור הפרטי, כדי לראות איך לעודד יותר אנשים לעסוק בחקלאות".
כבת לאם שמוצאה ממשפחת חקלאים, אלמהירי רחשה מימי ילדותה כבוד לדרכי הגידול של המזון, וכיום פועלת לשכנע צעירים אמירתים לעסוק בחקלאות. "אנחנו כבר לא משתמשים במילה ‘חקלאים’, כי ראינו שהם לא מתחברים לזה, אלא קוראים לזה ‘אגריטכנולוגים’. אנחנו מנסים למשוך גם נשים לתחום, כי בעזרת הטכנולוגיות החדשות אפשר לגדל תוצרת חקלאית גם במחסנים בעיר, ולא צריך להתרחק מהבית לשטחים הפתוחים. יש לנו כבר חוות דגי סלמון, חממות לגידול פטל ואוכמניות, גידול הידרופוני של קייל, והצעירים נמשכים לזה - כי אפשר לתפעל את כל זה מהטאבלט. בשנתיים האחרונות ראינו קפיצה גם בחוות שמשלבות טכנולוגיות, ובמישור הזה שיתוף הפעולה עם ישראל יהיה הברקה עבורנו".
כבר שנה מדברים בסיסמאות על הפוטנציאל הכלכלי הגדול, אבל איך זה יכול לעבוד בפועל?
"הקמנו מרכז לסטארט־אפים, שבו אפשר להתנסות בטכנולוגיות חדשות ובגידולים חדשים. גם סטארט־אפים ישראליים יכולים לבוא לשם. אנחנו רוצים שישראלים יבואו ויקימו בו חברות, ורוצים גם שצעירים מהאיחוד ייסעו לישראל ללמוד. כמו כן, נשמח לראות השקעות מהאמירויות בטכנולוגיות ישראליות. נשמח לראות גם תוכניות להחלפת סטודנטים עם ישראל, אם כי אנחנו לא מתקדמים כמוכם בלימודים יישומיים. מצד שני, יש לנו פוטנציאל גדול מבחינת גישה לשווקים, עם הנמלים וחברות התעופה, ואף שהאוכלוסייה אצלנו היא רק 9 מיליון איש, יש לנו גישה לשווקים של 3 מיליארד איש".
אילו תחומים בעולם האגטק ופודטק מעניינים אתכם?
“אנחנו פתוחים להכל - מחוות דגים עד גידול בשר מתורבת. לנו ולכם אין קרקע פורייה ואין גשם, לכן צריך לחשוב על טכנולוגיה וחדשנות”.
בשר מתורבת עומד בדרישות חלאל?
"אנחנו בודקים זאת, בדיוק כמו הניסיון שלכם להבין אם הבשר החדש הזה כשר".
