פרשנותההפיכה המשטרית חוזרת בחסות שיח השקר והבריונות, ועדיין ניתנת לסיכול
פרשנות
ההפיכה המשטרית חוזרת בחסות שיח השקר והבריונות, ועדיין ניתנת לסיכול
ברית הכהניסטים־ביביסטים, שמאחוריה שני ציניקנים כבנימין נתניהו ויריב לוין, ממשיכה לחתור להפיכה משטרית באמצעות רמיסת היועמ"שית ושיח אלים שהופך פטריוטים לבוגדים ואמת לשקר, הציבור לא ילך כצאן לטבח הדמוקרטיה ואפשר עדיין לעצור את ההפיכה
1. שתי נשים אמיצות חטפו אש
השבוע, כשהחטופים עלולים לאבד את טיפת החמצן האחרונה של סיכוי העסקה, כשאזרחי ישראל אחוזי חרדה מפני עליית המדרגה והטילים המדויקים, שמסתיים חלון האיפוק שאיראן וחזבאללה נתנו לצרפת לתקופת האולימפיאדה – מסתערת ממשלת ישראל על היעד היחיד שמעניין אותה: כתישה מוגברת של הדמוקרטיה בשליחותה של ההפיכה המשטרית.
שתי נשים אמיצות, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה והפרקליטה הצבאית יפעת תומר ירושלמי, ניקזו אליהן את האש. בהרב־מיארה כבשגרה, ותומר ירושלמי הועלתה על המוקד בגלל חקירת ההתעללות בעצירים בשדה תימן. היועמ"שית נצלבה בגלל התעקשותה על נציב שירות המדינה ממלכתי וא־פוליטי, בגלל התנגדותה לאודליה מינס, בגלל התנגדותה לתמיכות במשתמטים, ובעקיפין בגלל החלטת פרקליט המדינה עמית איסמן לחקור אירוע שנכרך בו לוחם שירד ב־7 באוקטובר לסייע בלחימה בעוטף.
חשוב לומר שאין פסול בביקורת על החלטות כאלה ואחרות, אבל הסגנון חשוב לא פחות מהמהות. מפלגת השלטון ושותפיה מתגלים שוב ושוב כחבורה אלימה וגסת רוח שמפיצה קללות ואיומים בשפת ביבים שמכתימה את הפרלמנט והפוליטיקה וממסגרת אותם כביוב, כביב שופכין. כביביזם.
2. השיח שהופך אמת לשקר
מדינת ישראל לפותה בידי שתי קבוצות מסוכנות – הביביסטים והכהניסטים - שהשתלטו על עמדות המפתח בממשל ומנצלים עד תום את חוסר האונים של הדמוקרטיה שאינה מורגלת באלימות השלטונית שמופעלת מולה, וחסרה כלים אפקטיביים להילחם נגדה בזירות הממוסדות.
סטפן צווייג, בגדול בספריו, "העולם של אתמול", כתב (עמ' 304) איך אנגליה לא השכילה לעכל את הדיקטטורה הגרמנית שנבנית בהדרגה לצידה. "בגלל נאמנותם ללא סייג לחוק זה מאות בשנים מכוח המסורת הדמוקרטית", כתב צוויג, "לא יכלו חוגי ההנהגה באנגליה, ואולי לא רצו, להכיר כעובדה, כי לידם נבנית טכניקה חדשה של אי־מוסריות צינית מודעת, וכי גרמניה החדשה שברה את כללי המשחק שהכבידו עליה במגע עם העמים ובתחום החוק".
2 צפייה בגלריה
הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי. במוקד האש בשל חקירת ההתעללות בשדה תימן
(צילום: אביגיל עוזי)
ואת הרעיון הזה אפשר וצריך ליישם כאן. הדמוקרטיה הישראלית נכנסה להלם ושיתוק בגלל "טכניקה חדשה של אי־מוסריות צינית מודעת". לטכניקה החדשה הזו פרקטיקות מגוונות: שיח אורווליאני שהופך טובים לרעים, פטריוטים לבוגדים ובעיקר אמת לשקר ולהפך; השתלטות על מינויים, ומינויים מסוכנים ו/או כושלים לתפקידי מפתח בשלטון; השתלטות הדרגתית של המדינה היהודית על המדינה הדמוקרטית.
בשיח האורווליאני השקרי הזה היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט העליון הפכו סכנה לדמוקרטיה. בשיח הזה חשודים בהתעללות הם "גיבורינו", ומשפחה ישראלית שנקלעה ללינץ' הפכה לאיום ביטחוני. בשיח הזה מהדהד נאומו של ברק חירם שמגדף את התרבות הישראלית בשם ערכי הנצח של העם היהודי. תרבות המערב שמעניקה לנו את היתרונות המדעיים, הביטחוניים, הטכנולוגיים, הכלכליים שמאפשרים את קיומנו אמורה, לפי מפקד האוגדה החדש, לסגת בפני ערכי הנצח של קנאות דתית ומשיחית שגזרו עלינו את חורבן הבית.
3. הציניות מאחורי ברית הביביסטים־כהניסטים
מאחורי ברית הביביסטים־כהניסטים שמאכלסת בעיקר חמומי מוח, סוגדים נרצעים למנהיג וקנאי דת משיחיים, ניצבים שני פוליטיקאים ציניים שחותרים ליעדים מוגדרים היטב. בנימין נתניהו ויריב לוין. האג'נדה של נתניהו היא לשרוד ולהאריך את שלטונו כדי להרחיק ככל שניתן את עלייתו לדוכן העדים בדצמבר הקרוב ולהרחיק בהתאמה את מועד הכרעת הדין במשפטו. יעד זה נועד לשרת גם את תאוות רעייתו לדבוק לנצח במנעמי ותפנוקי השלטון. האינטרס הזה מחייב, בתרגומו לפוליטיקה, את הארכת המלחמה והבטחת דבקותם של הכהניסטים בקואליציה שלו. המחירים שתשלם המדינה – בהקרבת החטופים, הכלכלה ומעמדנו הבינלאומי – הם משניים בלבד בעיניו.
יריב לוין מונע בידי שטנה תהומית, לא ממש מוסברת ומובנת, למערכת המשפט בכלל ולבית המשפט העליון בפרט. כמו קאטו הזקן שסיים כל נאום שלו ב"מלבד זאת יש להרוס את קרתגו"; כמו דיק הקצב ב"הנרי השישי" של שייקספיר שאמר "ראשית מעשה, הבה נהרוג את כל עורכי הדין". כך אחוז לוין באובססיה שלו. ועכשיו הוא רותם את ההתנפלות האלימה והמכוערת על היועמ"שית והפצ"רית להתנעה מחודשת של ההפיכה המשטרית שלו תחת השקר החדש שהוא ממנף – "בהסכמה רחבה". האנס מנסה לחלץ מהנאנסת הסכמה רחבה. הדיקטטורה מנסה לחלץ מהדמוקרטיה הסכמה רחבה. הסכמה להתאבדות מרצון.
2 צפייה בגלריה
היועמ"שית גלי בהרב־מיארה. התעקשה על מינוי נציב שירות מדינה א־פוליטי והתנגדה להמשך תמיכות לציבור האברכים המשתמטים
(צילום: יונתן סינדל/פלאש 90)
4. חמש תחנות הצלה אופטימיות
אז זהו, שיש כאן ציבור רחב שלא מוכן להתאבד מרצון, שלא ילך כצאן לטבח הדמוקרטיה. והשאלה הגדולה היא כיצד ניתן לבסס אופטימיות לסיכול ההפיכה המשטרית. התחנה הראשונה של האופטימיות הזו נעוצה בסימן השאלה הגדול: האומנם מדינת ישראל השפויה, החזקה, הדמוקרטית באמת תיכנע ותוכרע בידי חבורת קיצונים כושלים שאין לה כל זכר וחותם במפעל הגבורה והתקומה של עם ישראל בארצו, בבניין הצבא, הכלכלה, המדע והטכנולוגיה שבלעדיהם אין לנו חיים (להוציא את מפעל ההתנחלות שהוא המבוא לאסון ובעיניהם המבוא לגאולה).
התחנה השנייה היא לקח ההצלחות שנרשמו עד כה: שעיקר חוקי ההפיכה עדיין לא נחקקו; שבג"ץ ביטל חוק יסוד שנחקק לביסוס ההפיכה (ביטול עילת הסבירות); שפיטורי שר הביטחון גלנט בוטלו; שהיועצת המשפטית לממשלה ממשיכה להניף דגלים אדומים אל מול השלטון; שסוכל ניסיון ההשתלטות של יוליה שמאלוב ברקוביץ' על חדשות 13. יש שיראו בכל אלה נחמות קטנות שלא יעצרו את דהירת ה־D9 ויש שיראו בכך אות וסימן לחיוניות הרוח הדמוקרטית שעדיין נושבת כאן.
התחנה השלישית היא הגברת המחאה. כרגע, הגזרה הזו נשחקה. אולי כי הציבור התעייף, אולי כי אין איזו שקמה ברסלר שתעיר אותו, ואולי כי הפיצול בין היעדים – בין המחאה הפוליטית למחאת משפחות החטופים – מנטרל את הסיכוי להגיע למסה הקריטית הנחוצה של מיליון ומעלה מפגינים שיתאחדו נגד ממשלת הבלהות וסכנותיה.
תחנה רביעית היא זו המשפטית. האם יש דרך שניתן לקרב בה את קץ שלטונו של נתניהו? הכרזת ניגוד העניינים או הנבצרות שכרגע אינם בראש מעייניה של היועמ"שית.
התחנה החמישית היא הפוליטית. האם יוקדמו הבחירות? האם יימצאו חמשת חברי הכנסת שיבטלו את רוב ה־64 של הקואליציה? לנוכח אפסותם ונמיכות קומתם המוסרית והפוליטית של המועמדים קשה לתלות תקווה באופציה הזו, ועדיין חשוב להסביר לכל מי שאוזניו בראשו ומוחו טרם התאייד ונשטף במכונת הרעל – הליכוד שאליו הצטרפתם לא קיים עוד! מפלגת השלטון הממלכתית, הליברלית, הלאומית מייסודם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין נחטפה ונחרבה בידי נתניהו, כנופייתו ושותפיו. מעכשיו אינכם משרתים - לא מדינה, לא אומה ולא רעיון. אתם משרתים את המנהיג, רעייתו ובנו בלבד. ובעקיפין את הרעיונות הקיצוניים והגזענים של העליונות היהודית. זה המצב לגבי דיכטר, קיש, אדלשטיין, גמליאל ושאר השפנים שבעבור שררה מיידית מוכנים להכתים לנצח נצחים את שמם ומורשתם. וגרוע מזה - לתרום את חלקם לחורבן החברה והמדינה.
