מעקב כלכליסטמערב פרוע: הקרב על חניות נכים עולה למדרכות
מעקב כלכליסט
מערב פרוע: הקרב על חניות נכים עולה למדרכות
בעוד שמספר תווי החניה לנכים זינק בשנה וחצי האחרונות, מספר החניות לנכים בערים לא גדל באותו שיעור. כשיותר מכוניות עם תו נכה ייאלצו לחנות על המדרכות, הולכי הרגל והנכים עצמם יהיו הראשונים להיפגע
בישראל יש נכון לעכשיו לא פחות מ־339.6 אלף זכאים לתו נכה המשויכים ל־417.7 אלף רכבים, כך נחשף השבוע ב"כלכליסט".
האינפלציה בתווי הנכה היא תופעה שהואצה מאוד בשנה וחצי האחרונות, ולפי נתוני משרד התחבורה, בשנת 2021 הנפיק המשרד התחבורה כ־71 אלף תווי נכה חדשים, ועד אוגוסט 2022 הונפקו כ־50 אלף תווי חניה חדשים זאת לעומת 22 אלף בלבד שהונפקו ב־2017.
העלייה במספר הזכאים לתו נכה מחייבת את הרשויות המקומיות, ובפרט בערים הגדולות, להתאים את עצמן לביקוש העולה ולהקצות יותר חניות לבעלי תו נכה. ישנם שני סוגים של חניות לבעלי תו נכה שהעירייה מקצה: חניות כלליות לציבור הפזורות ברחבי העיר לשימוש כל בעלי תו הנכה וחניות אישיות לפי מספר רכב. בעוד שאין תקנה שמסדירה את מספר החניות שהעירייה צריכה להקצות לכלל הציבור המיועדות לבעלי תו הנכה, יש תקנות שמסדירות את החניות האישיות.
לפי החוק, החניה האישית צריכה להיות "סמוך ככל האפשר למקום מגוריו של הנכה, ובמרחק שאינו עולה על 200 מטרים ממנו". באותו חוק מצוין כי אם הרשות לא יכולה לעשות זאת במרחק 200 מטר, אז היא תקצה חניה במרחק של 400 מטר, וכי את הקצאת החניה יש לבצע תוך 60 יום.
על פי אותן תקנות, בעלי תו נכה שלא רשומה על שמם חניה פרטית בטאבו, יהיו זכאים לחניה אישית ברחוב ובתנאי שהם עומדים בתנאים הבאים: דרגת נכותו 90% ותנועתו בדרכים בלי רכב עלולה לסכן את מצב בריאותו, הוא מוגבל בהליכה וזקוק לכיסא גלגלים לצורך ניידותו והוא זקוק לרכב כאמצעי תנועה בגלל רגליו הנכות. עם זאת, באותו חוק מצוין גם כי רשות מקומית יכולה להקצות חניה אישית לנכה שלא עומד בקריטריונים הללו, אם "מצאה שהדבר מוצדק בנסיבות העניין, בהתחשב בדרגת הנכות ובמידת השפעתה על ניידותו".
רוב החניות המיועדות לבעלי תו נכה בערים הגדולות ואשר באחריות הרשות המקומית (כלומר לא כולל חניות במרכזי קניות או חניונים פרטיים) הן חניות אישיות עם מספר רשום. בתל אביב למשל, מבין 2,905 חניות נכים באחריות העירייה, 2,030 חניות (69%) הן חניות אישיות לבעלי תו נכה. בירושלים ובאר שבע מדובר על כ־88%. המשמעות של הקצאת חניות אישיות היא הלכה למעשה גריעה של חניות במרחב הציבורי המיועדות לציבור הכללי, או לחילופין יצירה של מקומות חניה במקומות בהם לא היו חניות בעבר וניתן היה להשתמש בשטח לטובת מדרכה רחבה ומוצלת, נתיבי נסיעה, נתיבי תחבורה ציבורית או שבילי אופניים. במציאות שבה המרחב הציבורי מוגבל, מספר החניות הכלליות מצטמצם כמדיניות ממשלתית ועירונית ותעריפי החניה עולים בהתאם ומספר כלי הרכב הפרטיים רק גדל מצד שני, הרי שהעומס ברחובות, כמו גם התחרות על שאר מקומות החנייה שנותרו גדל.
מספר החניות המצומצם יחסית שנותר ברחבי העיר לטובת חניות לבעלי תו נכה יוצר תחרות נוספת, קשה לא פחות, בין בעלי תו הנכה עצמם על מקומות החנייה. כך למשל ברחבי תל אביב יש 875 חניות ציבוריות לבעלי תו נכה כאשר על פי דו"ח מכון המחקר של הכנסת בינואר השנה היו רשומים 21.9 אלף כלי רכב עם תו נכה. בירושלים יש 500 חניות ציבוריות המיועדות לבעלי תו נכה כשמספר כלי הרכב בעלי תו נכה הרשומים בעיר עומד על 36.3 אלף. בחולון יש 430 חניות ציבוריות לבעלי תו נכה כשמספר כלי הרכב בעלי תו נכה הרשומים בעיר עומד על 14.4 אלף.
אמנם לא כל הרכבים בעלי תו נכה מתחרים כל הזמן על החניות הציבוריות המיועדות להם. אולם סביר מאוד שבעקבות הפער הגדול בין מספר המכוניות עם תו נכה הרשומות בעיר לבין מספר החניות המוקצות להם – גם לבעלי תו נכה לא פשוט למצוא היום חנייה במקומות המסומנים. יובל וגנר, מייסד ויו"ר עמותת נגישות ישראל, אמר ל"כלכליסט" בתחילת השבוע בהתייחס לכך כי "נוצר מצב שהלכה למעשה כשבאים לחניות אז החניות כבר מלאות. וזה אומר שהאנשים שבאמת צריכים חניות נכים נפגעים בעצמם".
לבעלי תו נכה שלא הצליחו למצוא חנייה במקומות המיועדים להם ישנה זכות מיוחדת לחנות במקומות חנייה שאסורים בדרך כלל, כמו בסימון אדום לבן ובעיקר על המדרכות. ככל שיהיו יותר מכוניות בעלי תו נכה שלא הצליחו למצוא חנייה מוסדרת כך נראה יותר מכוניות שחונות על המדרכה. לכך יש השפעה על המרחב האורבני ובפרט על המרחב שנותר להולכי הרגל. יתרה מכך, הנפגעים הגדולים ביותר מחניה של רכבים פרטיים על המדרכות הם אנשים המתניידים בכיסאות גלגלים, שזקוקים למדרכה רחבה ופנויה כדי להתנייד, וכך התקנה שמאפשרת לנכים לחנות על המדרכות ונועדה להקל עליהם להתנייד – בסופו של דבר באה על חשבון הציבור שאותו היא נועדה לשרת. לאור העובדה שמספר בעלי תו הנכה נמצא בעלייה מתמדת מצד אחד ומספר מקומות החנייה המיועדים לנכים לא גדל באותו האופן, הרי שבהכרח יותר ויותר מכוניות עם תו נכה ייאלצו לחנות על המדרכות. הנפגעים העיקריים מכך הם הולכי הרגל והנכים עצמם.
כמו כן, בדומה להטבות אחרות שנגזרות מבעלות על תו נכה כמו פטור מאגרת רישוי וחניה חינם ובמקרים מסוימים הקלות מס וקצבאות, לחניה פרטית על חשבון המרחב הציבורי יש ערך כלכלי רב. בערים רבות חניה פרטית בצמוד למקום המגורים עולה מאות שקלים בחודש – ולכן הקצאה של חניה פרטית על חשבון המרחב הציבורי משמעה הטבה כספית משמעותית. כשמשלבים את העובדה שלעירייה יש שיקול דעת להעניק את ההטבה הזו גם לנכים שאינם עומדים בקריטריון הקשיח, יחד עם האינפלציה הנוכחית בתווי הנכה ועם מעאכרים שמבטיחים להנפיק תג נכה ש"מסדר את החיים" – אז מקבלים פתח להטבות משמעותיות שעלולות להגיע על חשבון הציבור הרחב וציבור הנכים.
