דעהכבר לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור
דעה
כבר לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור
ההפיכה המשפטית עוררה מחאה שכבר התרחבה מעבר לנושאים המשפטיים: המילואימניקים שכונו "בוגדים" על ידי משתמטים אומרים עתה "לא עוד", וההייטקיסטים שמייצרים מעל ל-50% מהכנסות המדינה החליטו להפסיק להיות פראיירים. עתה לא רק המערכת המשפטית היא נושא הדיון - אנחנו בסרט חדש
כולנו מכירים את התופעה של ניסיון כיפוף ענף עץ, רצועת פלסטיק קשיחה, פס פח מוארך או כל חומר פיזי בעל קשיות טבעית מסוימת - מעבר לכוח כיפוף מסוים הרצועה תתנפץ לשתיים.
לחומרים שונים נקודת אל-חזור של שבירה שונה על פי תכונותיהם הפיזיות. לעיתים ניתן לחמם בעזרת מבער את הפריט המכופף ועל ידי כך להגדיל את זווית הכיפוף (הסתכלו על פח מכוניות) אבל לכל חומר יש את סף השבירה שלו.
בחיי העסקיים למדתי כי גם בעולם האנושי יש מעין פיזיקה כזו. לתהליכי משא ומתן, כפי שמתוארים באין-ספור ספרים, יש דינמיקה משלהם; זו דינמיקה הקשה להגדרה מדויקת. לדינמיקה זו יש חוקים משלה, ואלו לא חוקי הפיזיקה, ברם הדימיון גדול.
לנושאים ונותנים בינינו מוכר המצב בו המשא ומתן "מתפוצץ". מתי זה קורה? קשה להגדיר במדויק. מדובר בתהליך בו מעורבים אינטרסים ונימוקים שכלתניים לצד רגש. לא סתם מלמדים אותנו ספרי המשא ומתן למינהם להכיר היטב ולנסות ללמוד את תרבותו של הנושא ונותן שמולנו, בספר המשא ומתן של הרב כהן הוא מתיחס באופן שונה למשא ומתן עם רוסי, ערבי, גרמני או אמריקאי. אם לא נתייחס לכללי היסוד ייתכן שנגיע ל"שבירת" הענף.
כמנהל שנתקל בעובדים שבאו להודיע על התפטרותם הייתי צריך לזהות האם הם באו כדי לשאת ולתת על שיפור בתנאיהם או שבאו עם החלטה סופית לאחר שחשו כי עובד חדש התקבל לעבודה עם יכולות פחותות ובתנאים עדיפים, מה שגרם להם להיעלב עמוקות ולהתפטר ללא שום רצון לכל משא ומתן מחודש.
בתהליך ההפיכה המשפטית העובר על כולנו בימים אלה, אנו מזהים שתי קבוצות: תומכי הממשלה והמתנגדים לה. אני מזהה שהמשא ומתן ביניהן הגיע ל"כיפוף השובר".
לאורך שנים רבות נוצר סטטוס קוו שהיה מקובל פחות או יותר על כולם. לאחר הבחירות האחרונות ולאחר הקמת ממשלת הימין, צצה לפתע דרישת הקואליציה לשינויים דרמטיים בחוקים הנוגעים למערכת המשפט באופן שישנה את המבנה המשטרי של מדינת ישראל. ואז, באופן שאולי הפתיע את הימין, מאות אלפי מוחים ומפגינים יצאו לרחובות. נתניהו כינה אותם "אנרכיסטים", "פורעים" ועוד כינויים.
עתה נדמה כי בימין מתגלים סדקים ואולי מחשבות מרככות המנסות לקחת את העגלה אחורה. האם ניתן? לדעתי כופפו מדי והגיעו ל"כיפוף השובר". משהו נשבר לחיילי המילואים, שכלוחמים נעלבו כשכונו "בוגדים" על ידי משתמטים, ולכן אומרים עתה: "לא עוד". אפילו גלנט הבין ונבהל. משהו נשבר גם לאנשי ההייטק שמייצרים מעל ל-50% מהכנסות המדינה, וממולם מגיע מחנה שברובו לא פרודוקטיבי ודורש עוד ועוד מחלוקת העוגה. הם כופפו את הענף קצת מעבר ליכולת הכיפוף, והוא נשבר.
נדמה שמישהו עשה כאן מקח טעות. עתה לא רק המערכת המשפטית היא נושא הדיון, אלא נושאים רחבים בהרבה על הפרק. אנחנו בסרט חדש.
