האוצר: בשנים הקרובות צפוי גירעון אפסי, אך עדיין יש צורך בהתייעלות
האוצר: בשנים הקרובות צפוי גירעון אפסי, אך עדיין יש צורך בהתייעלות
לפי מסמך הנומרטור שפורסם אמש, הפורס את תוכנית התקציב הרב-שנתית, בשנים הקרובות צפוי גירעון אפסי, אך למרות זאת בכדי לעמוד בכלל ההוצאה יש לבצע קיצוץ של 20 מיליארד שקל ללא קשר לכמות ההכנסות
אם הממשלה לא תגדיל את ההתחייבויות שלה בתקציבים הקרובים, הרי שבשנים הקרובות צפוי גירעון אפסי. כך עולה ממסמך הנומרטור (תוכנית התקציב הרב-שנתית) לשנים 2023-2025 שפירסם אמש משרד האוצר. עובדה זו נובעת בעיקר מכך שתחזית הכנסות המדינה לשנים אלו עודכנה כלפי מעלה.
עם זאת, למרות שההתחייבויות לא מביאות את המדינה לגירעון, הרי שאלה הנוכחיות יביאו לכך שהתקציב יגדל יותר מהר ממה שקובע חוק 'יסודות התקציב', ולכן, אם לא ישונה החוק, יהיה צורך בקיצוץ של 20 מיליארד שקל מדי שנה, מצב שיביא את קופת המדינה לעודף תקציבי של 2% בשנת 2023, ו-4% בשנים 2024 ו-2025.
המשמעות המעשית היא, שכל עוד שאין ממשלה חדשה ותקציב חדש, אין לממשלה יכולת לקבל החלטה או לתמוך בחקיקה שתגדיל את הוצאות הממשלה בלי להצביע על קיצוץ מקביל.
התמונה שמשרד האוצר מציג עשויה להיראות מוזרה, שכן אם יש כל כך הרבה כסף בקופה הציבורית, למה לא להפחית מסים או להגדיל את ההוצאה? אלא שבמשרד האוצר מסבירים כי המדיניות הנכונה לשנים הקרובות היא מדיניות 'א-מחזורית', כלומר, שהתקציב יגדל בקצב קבוע ללא קשר לכמות ההכנסות. מצב זה מאפשר לממשלה להקטין את יחס החוב-תוצר, ואת תשלומי הריבית, ולצבור יכולת להתמודד עם משברים פתאומיים דוגמת מגפת הקורונה או מלחמה.
המדיניות ה'א-מחזורית' מעוגנת בחקיקה באמצעות שני סעיפים המכונים כללים פיסקליים. הראשון הוא כלל הגירעון, שלפיו המדינה לא יכולה להוציא בשנה נתונה סכום שגבוה בהרבה ממה שהיא הכניסה. כך לדוגמה בשנת 2023 מדינת ישראל לא תוכל להוציא יותר מ-102.75% מהכנסותיה. אך כאמור, כלל זה לא רלוונטי לשנים הקרובות שצפויות להיות עם הכנסות. ולכן יש כלל נוסף, הקרוי כלל ההוצאה.
כלל ההוצאה מגביל את קצב הגידול של תקציב המדינה ונועד למנוע מצב שבו הכנסות חד-פעמיות גורמות להגדלת הוצאות והתחייבויות של הממשלה בצורה לא אחראית. ההיגיון מוסכם על הכלכלנים, אך הנוסחה הברורה שלו מצויה במחלוקת. לדוגמה: לפי הנוסחה הנוכחית, הגידול המותר בתקציב הוא גידול נומינלי של 4.8% בשנה. כשמנכים את האינפלציה מדובר בשיעור גידול נמוך, ולכן סביר להניח שהכלל ישונה, תוך שמירה על העיקרון של מדיניות א-מחזורית. כל עוד הכלל לא ישונה, הממשלה כפופה למגבלת ההוצאה, ולא יכולה לקבל החלטות שמגדילות את ההוצאה מבלי להצביע על מקור תקציבי.
מסמך הנומרטור שפורסם אתמול (ד') הוא מסמך שהאוצר מחויב לפרסם מדי שנה ובו הוא מעריך את ההתחייבויות של הממשלה, ואיך הן מתכתבות עם שני הכללים התקציביים. המסמך יורד גם לפרטים ומפרט איך נראית התפתחות תקציב המדינה בשנים הקרובות.
הנתונים מראים כי בשנים הקרובות חלק התקציב שמופנה לשירותים חברתיים ולתשתיות יגדל, והחלק שהולך להוצאות ביטחון, למשרדי המטה, ולהחזרי חוב יקטן. הגידול בתקציב לשנים 2023-2025 יעמוד על כ-10%. הוצאות הביטחון יגדלו רק ב-6%, אך יהוו רק 19.8% מהתקציב, לעומת 20.8% כיום. הוצאות השירותים החברתיים (חינוך, בריאות, רווחה, קליטה) יעמדו על כ-46%, גידול של 2% לעומת היום. גידול התשתיות בתוצר ישקף גידול של כ-0.3% ונובע בחלקו מדברים שאינם שיפור התשתיות דוגמת עליית מחירי אנרגיה, עליה בסבסוד התחבורה הציבורית, ועדכון תזרים פרויקטים של תחבורה. לסיום, קטגוריית משרדי המטה היא היחידה שצפויה לקטון בהוצאותיה בשנת 2025 לעומת שנת 2023, זאת בין היתר בשל ההערכה כי בשנת 2025 לא יתקיימו בחירות.
הוצאות הממשלה מתבססות רק על החלטות חלוטות, ולכן בצד ההוצאה לא נכללו הוצאות דוגמת מענקי העבודה שנקבעו בהוראת שעה עד לסוף 2022, או הגדלת שכר החיילים שנקבעה עד לסוף 2022. בנוסף, אם ייחתמו הסכמי שכר הרי שגם לכך תהיה משמעות תקציבית רבה. עם זאת, חישוב הכנסות המדינה מבוסס על שיטה שלוקחת בחשבון גם שינויים צפויים. כך לדוגמה תחזית הכנסות המדינה ממסים לוקחת בחשבון ירידה בהכנסות בגין חוק האנג'לים (הטבות להייטק שאושרו רק בקריאה ראשונה) ובגין ביטול המכסים על דגים, מזגנים, ועל גבינות, למרות שצווים אלו עדיין לא נחתמו.
