בעלי האג"ח באול-יר תובעים 300 מיליון שקל מיואל גולדמן והאחראים על הקריסה
בעלי האג"ח באול-יר תובעים 300 מיליון שקל מיואל גולדמן והאחראים על הקריסה
ברשימת הנתבעים של אול-יר, שקרסה לאחר שגייסה 2.4 מיליארד שקל בבורסה של ת"א, נמצאים גם אשתו של היו"ר ובעל השליטה לשעבר, שהודה בהטעיית משקיעים, סמנכ"ל הכספים, מבקרת הפנים, דירקטורים, נציגי החברה בישראל, מעריכות השווי, חברות הביטוח ורואי החשבון; בעלי האג"ח: "החברה התנהלה ונוהלה כמו חנות מכולת שכונתית"
מחזיקי האג"ח לשעבר של חברת הנדל"ן המניב אול-יר, שקרסה לאחר שגייסה 2.4 מיליארד שקל בבורסה של ת"א, הגישו היום (ג') למחלקה הכלכלית במחוזי ת"א תביעה על סך 300 מיליון שקל.
התביעה הוגשה נגד היו"ר ובעל השליטה לשעבר, יואל גולדמן, אישתו ציפורה, סמנכ"ל הכספים, מבקרת הפנים, דירקטורים, נציגי החברה בישראל, מעריכות השווי, חברות הביטוח ורואי החשבון.
"החברה שלוותה מיליארדי שקלים בשוק ההון הישראלי התנהלה ונוהלה כמו חנות מכולת שכונתית – במקרה הטוב", נכתב בתביעה נגד כל מי שהיה מעורב בניהול החברה, ובראשם גולדמן עצמו שהודה במסגרת הסדר עם הפרקליטות בהטעיית משקיעים.
"תהום עמוקה ובלתי עבירה פעורה בין האופן שבו צריכה הייתה להתנהל החברה, לפי הדינים והחובות שחלו על כל המעורבים, לבין האופן שבו החברה נוהל בפועל".
במקביל לתביעה, שהוגשה על ידי עוה"ד עופר צור, הראל שחם, מאיה בן מאיר ואמיר פלמר, בתפקידים כמנהלי תביעות בהליכי חדלות פירעון של אול-יר, הוגשה בקשה לאשר את המצאת התביעה לגולדמן, אישתו ומעורבים נוספים שמתגוררים מחוץ לישראל.
עילות התביעה נגד המעורבים מתמקדות בהפרת חובת זהירות ואמון וכן בהשבה של כספים שהוצאו מהחברה שלא כדין. "קצרה היריעה מלתאר את שלל מעללי הנתבעים ובראשם בעלי השליטה ושורת המעשים הפסולים שביצעו", נכתב בתביעה, "ואת הכשל הקולוסאלי של שומרי הסף שנרדמו בשמירה, במקרה הטוב, והפרו חובותיהם לפקח ולמנוע את המעשים החמורים".
"תיאור תמציתי ומדגמי של עובדות חמורות שהתגלו לאחר הקריסה כולל את אלה: התברר שבעל השליטה העביר בצורה מפותלת מחשבון החברה בבנק UBS סך של 20 מיליון שקל לצרכים פרטיים; התברר כי בעוד בעלי השליטה דיווחו והצהירו כי לכאורה הוזרם לחשבון בבנק Connect סך של 15 מיליון דולר, והוצגו 'דפי חשבון' שלכאורה מעידים על כך, אך בפועל ההזרמה לא בוצעה ודפי החשבון לא היו אותנטיים"
"התברר כי לחברה 'בור' של 35 מיליון דולר, שמחד הוצגו בדוחות הכספיים למראית עין כ'מזומן', כאשר בפועל הקופה הייתה ריקה; בעלי השליטה לקחו הלוואות וכספיים או הטבות אישיות אחרות מצדדים שלישיים ואז מסרו להם בשם החברה התחייבויות לכיסוי החוב משל מדובר בחנות מכולת פרטית ולא בתאגיד מדווח.
"בלית ברירה נאלצה החברה להתפשר ולשלם להם מיליוני דולרים; התברר כי בעלי השליטה נטלו הלוואות מגורמים שונים אשר זרמו לכיסם וכיסי גורמים הקשורים אליהם, וזאת כנגד שיעבוד נכסי החברה או ערבויות בשמה. גם בהקשרים אלה נאלצה החברה לשלם מיליוני דולרים לאותם גורמים".
