עוד צעד בדרך למדינת הלכה
עוד צעד בדרך למדינת הלכה
הצעת חוק הנדונה בימים אלו בוועדת החוקה מבקשת לאפשר לבתי-הדין הרבניים לשמש כבוררים בסוגיות ממוניות. לכאורה מדובר בצעד שנועד לאפשר למי שורצה בכך להתדיין במסגרת בוררות בבתי-הדין המדינתיים, על בסיס ההלכה. בפועל מדובר בעוד צעד בדרך ליצירת מערכת משפטית מתחרה לזו של המדינה, המבוססת על ההלכה. בדרך, גם הצעת החוק הנוכחית עלולה לפגוע באופן קשה בנשים ובצדדים חלשים אחרים בתוך הקהילה הדתית, להוסיף עוד סמכויות לבתי-הדין וגם עוד עומס, למערכת שגם כך כורעת תחת נטל התיקים. מכל הסיבות הללו, ראוי הגם ההצעה הזו תיגנז.
כמו כל יהודי דתי אני מתפלל בכל יום "השיבה שופטיך כבראשונה", כלומר מבקש כי מערכת המשפט תיכון גם על בסיס הדין הדתי. ואכן, מעמדו של המשפט העברי בישראל נישא מאי פעם. בתי-הדין הדתיים פוסקים לפיו, הוא משולב בפסקי דין של בתי המשפט ועשרות בתי-דין פרטיים פועלים על בסיסו. ועם זאת, ההצעה המבקשת לתת לבתי-הדין הרבניים סמכות להיות גם בוררים בנושאים ממוניים היא הצעה שאם תתקבל תפגע במתדיינים, בבתי-הדין, בדין העברי ובמדינה.
מילת רקע: עד לפני כ-20 שנים בתי-הדין הרבניים פעלו כבוררים בדיני ממונות. הביקוש לשירותיהם בהיבט הזה היה נמוך. פסק דין אמיר שניתן ב-2006 קבע כי אין להם סמכות לכך. מאז מבקשים שוחרי המשפט העברי בישראל להחזיר את הגלגל לאחור באמצעות חוק. טיעונים עימם: האפשרות להתדיין בפני בית-דין רבני בנושאי ממונות הפועל על בסיס ההלכה, תאפשר לדתיים שרוצים בכך לקבל שירות משפטי באיכות גבוהה, על פי אמונתם; הפסיקה שתינתן בבתי-הדין תאפשר לפתח את המשפט-העברי ולקומם את "חזון המשפט העברי" שהוא חלק ממימוש יהודיותה של המדינה; ההתדיינות בפני בתי-הדין תהיה וולונטרית לחלוטין ועוד.
אלא שהטיעונים הללו הם בחלקם התעלמות מהמציאות ובחלקם ערפל שנועד להסתיר את התכלית האמתית והמשמעותית יותר של התיקון הזה. גם בנוסחו הנוכחי, התיקון יהיה מזיק ויפגע בזכויות אדם באופן משמעותי. זאת משום שלמרות שלכאורה יהיה מדובר בפניה בהסכמה של שני צדדים כמו בכל בוררות, כשמדובר בקהילות דתיות, ההסכמה ניתנת בהרבה מקרים על בסיס כפייה קהילתית קשה. זה נכון עוד יותר כאשר יש צד חזק וצד חלש. מתן סמכון לבית-דין מדינתי לעשות שימוש בסמלי המדינה ובכלים מדינתיים במסגרת הליכים כאלו רק תעצים את תחושת האיום כלפי הצד החלש, שלא מיותר לומר שהוא לרוב גם הצד הנשי. זאת במערכת שאין בה נשים ושזכויות הנשים ושוויון הם לא ממש נר לרגילה.
גם הטיעון של מתן שירותים משפטיים המבוססים על הדין העברי ופיתוח המשפט העברי לא עומדים במבחן המציאות. גם כיום יש עשרות "בתי-דין לממונות" כלומר ערכאות פרטיות, הפועלות על בסיס ההלכה, ונותנות שירות למי שחפץ בכך. בתי-הדין הללו, יחד עם עוד בתי מדרש, מכונים וחוקרים באקדמיה יוצרים אוקיאנוס של פסיקות, תשובות הלכתיות ומאמרים שמפתחים את הדין העברי ואת המענה שלו לסוגיות משפטיות עדכניות. דומה שמעולם לא הייתה פריחה כזו למשפט העברי.
לצד אלו, הנזק בקידום ההצעה הוא גם מערכתי ורוחבי. מאחר ובתי-הדין הרבניים הם מערכת שיפוטית הפועלת באופן ממלכתי ומטעם המדינה, היא כפופה במקרים של חריגה מסמכות לסמכותו של בג"ץ. הכפיפות הזו גרמה בעבר להתנגשות בין בג"ץ לבין בית הדין בסוגיות הנוגעות לדין האישי. הרחבת הסמכות של בתי הדין לנושאים נוספים רק תעצים את התערבותו של בג"ץ בקביעות של בתי-דין דתיים ואף בקביעות הלכתיות. זה מזיק לשתי המערכות הללו ומזיק למשפט הישראלי.
לבסוף, וכפי שחלק מיוזמי ותומכי החוק בגלגוליו לאורך השנים הודו, הפיכת בתי-הדין לבוררים בדיני-ממונות היא רק תחנת ביניים. התחנה הבאה תהיה השוואת מעמדם בנושאים הללו לבתי-המשפט. בדרך הזו, ייווצרו בישראל שתי-מערכות משפטיות כמעט "על מלא". זו הפועלת על בסיס המשפט הישראלי וזו הפועלת על בסיס ההלכה. במילים אחרות, בתי-הדין הרבניים וההלכה יהיו משפט המדינה. ואנחנו נהיה קרובים עוד יותר לחיות במדינה דתית.
המשפט העברי הוא נכס צאן ברזל של המדינה היהודית. אבל כדי שנמשיך לחיות גם במדינה שהיא דמוקרטית במובן שנותן מקום גם לזכות השוויון וזכויות אחרות, ראוי לא לפגוע עוד יותר באיזון בין היסודות הללו, בדרך של יצירת אלטרנטיבה דתית לחוק המדינה. אם כך יהיה, זכויות רבים עלולות להפגע וישראל תשנה את פניה ותתקרב עוד צעד להיותה מדינת הלכה.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס
