דעהעל חשיבותם של מדדים חלופיים לאינפלציה
דעה
על חשיבותם של מדדים חלופיים לאינפלציה
עליית האינפלציה נמדדת בעיקר על ידי מדד המחירים לצרכן, שרושם מ-2021 שיאים חדשים במדינות ה-OEDC. אולם יש פערים גדולים באינפלציה בין מדינות. לכן יש חשיבות למדד שיתאר את השונות בעוצמת ההשפעה על מדינות שונות, כי לפי זה ייקבעו עוצמת הריסון המוניטרי ותגובת השווקים
עליית האינפלציה ברחבי העולם מעסיקה ומטרידה מאוד הן את שוקי ההון ואת הבנקים המרכזיים ברחבי העולם.
אנו בוחנים זאת בעיקר על ידי האצת העלייה במדד המחירים לצרכן (consumer price index, CPI) שהוא המדד הנפוץ ביותר. המדד רושם עלייה מתמדת בארצות המפותחות מתחילת 2021, שהגיעה לשיא של 40 שנה במדינות כמו ארצות הברית וגרמניה, ושברה שיאים בכלכלות עשירות נוספות. לפי פרסום באתר OECD, כלכלני הארגון הבחינו בשונות גבוהה מאוד באינפלציה בין מדינות, שנעה מ-4.5% "בלבד" בצרפת ל-8.5% בארצות הברית.
מה גורם לשונות?
קודם כל הבדלים בתרומות של סעיפי האנרגיה והמזון בין מדינות. שני הסעיפים הללו התייקרו מאוד השנה ותרמו משמעותית לאינפלציה בשבע המדינות העשירות בעולם (G7), למשל 65% מהאינפלציה בגרמניה וצרפת ו-80% באיטליה בשנה האחרונה. התרומה באיטליה היתה גבוהה יותר כי שם עלו מחירי החשמל והגז שבפיקוח ב-55% ו-42% ברבע הראשון של השנה. בין מדינות אחרות ב-OECD יש הבדלים שנובעים ממשקלות שונים של סעיפי האנרגיה בסלי המוצרים של משקי הבית.
שנית, גם האינפלציה הבסיסית, שלא כוללת אנרגיה ומזון, עולה בעולם (כמעט 4% בממוצע ברוב מדינות ה-G7) וגם היא נבדלת בין מדינות. האינפלציה הזו קשורה להתפרצות ביקושים ביציאה מהקורונה וגם לשיבושים בהיצע שמלווים אותנו. גם הגורמים הללו השפיעו בעוצמות שונות בין מדינות. הכלכלנים אומרים כי המשך המלחמה באוקראינה והעיצומים על רוסיה ימשיכו ללחוץ על מחירי הסחורות, אי הוודאות תישאר גבוהה והצמיחה הגלובלית תיפגע.
יש חשיבות למדד שייטיב לתאר את השונות בעוצמת ההשפעה על מדינות שונות, כי לפי זה ייקבעו עוצמת הריסון המוניטרי ותגובת השווקים. ופה התרומה הגדולה של הכלכלנים. הם מסבירים שהשיח התקשורתי מתמקד במדד המחירים לצרכן דווקא כי הוא הכי נפוץ ולפיו נקבעים חוזים, שכירויות, משכורות ותשלומי פנסיה.
והנה, דווקא בנקים מרכזיים משתמשים במדדים אחרים: הפד של ארצות הברית עוקב אחר מדד המחירים של הוצאות משקי הבית (personal consumption expenditure, PCE), והבנק המרכזי של אירופה משתמש במדד שמאפשר להשוות בין חברות גוש היורו ונקרא Harmonized index of Consumption Prices (HCPI). מסיבות עקרוניות וחישוביות כאחת, המדדים הללו יכולים להציג תמונה שונה על קצב האינפלציה מאשר מדדי המחירים לצרכן המסורתיים.
כמה שונה?
הכלכלנים מציינים שב-12 החודשים עד פברואר האינפלציה בארצות הברית היתה 7.8% לפי ה-CPI, אך רק 6.4% לפי ה-PCE. למרות הפופולריות של ה-CPI, אחד החסרונות שלו הוא שדווקא הדיור – גורם מרכזי בהוצאות משקי הבית - לא גורם להבדלים משמעותיים בקצבי האינפלציה בין מדינות. כידוע, מדד המחירים לצרכן הוא ממוצע משוקלל של שינויי המחירים של כל סעיפיו (מוצרים ושירותים) מחודש לחודש. אך לגבי הבעלות על דירה (Owner-Occupied Housing, OOH), יש ל-CPI מגבלה רצינית.
יש המודדים את ההוצאה הזו דרך השינוי במחירי הבתים ומוצרים ושירותים שנרכשו לצורך הבעלות; יש המתחשבים בעלות האלטרנטיבית מהבחירה לא לשכור את הדירה או ליהנות מהשכרתה לאחר; ויש המודדים הוצאות כמו דמי מקדמה והוצאות על משכנתאות (קרן וריבית).
יש מדינות שלא מכניסות בכלל את הסעיף ל-CPI, אך גם אלו שעושות זאת מתייחסות רק לשירותי הדיור, במתכונת מצומצמת של תחזוקה ותיקונים, שכר דירה למעשה ועוד. זאת כי הן רואות בקניית הבתים פעולה השקעתית ולא תצרוכתית מתכלה. הכללה מוגבלת זו מצמצמת את הפערים בחישוב ה-CPI בין מדינות. הכלכלנים מסבירים כי הדבר מקשה על השימוש ב-CPI להשוואת שיעורי האינפלציה, ובמדינות עם שיעורי בעלות רחבים הוא פחות מייצג.
מסיבה זו הבנק המרכזי של אירופה המליץ לאחרונה להכליל את הסעיף במדד ההרמוני שהוא משתמש, ושמדינות גוש היורו יפרסמו זאת כל אחת בשטחה. אצלנו בישראל סעיף הדיור מהווה כרבע ממדד המחירים לצרכן, ושיעורי הבעלות על דיור גבוהים יחסית. עם זאת, מחירי הדירות עצמן לא נכללים במדד כי אם שירותי דיור בבעלות הדיירים, שכר דירה והוצאות דיור אחרות (תיווך, שכר דירה וביטוח).
בשורה התחתונה עליית האינפלציה בעולם, וזה שהיא גורמת לריביות בעולם לעלות ומהר – מצריכה התייחסות הרמונית יותר להשוואה בין מדינות, וודאי שגישה הרמונית כזו חיונית לסעיף ההוצאות המרכזי ביותר – הדיור. לכן נחוצה הרחבת השימוש במדדים חלופיים, כולל הדגשתם בשיח הציבורי ולמטרות נוספות.
רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות
