ראיון"חניה חינם גורמת לזיהום והורגת אנשים"
ראיון
"חניה חינם גורמת לזיהום והורגת אנשים"
עומר מואב, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת רייכמן ואוניברסיטת וורויק, משוכנע שמכיוון שעליית המחירים נובעת מהמשבר העולמי, "התגובה הנכונה היא לא לעשות כלום". הוא זועם על חגיגת הפנסיות בצה"ל: "זו שחיתות מוסרית על חשבון ילדינו". והפתרון בתחבורה? אגרת גודש אפקטיבית, לא חייבים מטרו
"התוכנית של הממשלה לבלימת יוקר המחיה היא גרועה ומצוינת בו־זמנית. התוכנית גרועה כי התגובה הנכונה היא לא לעשות כלום. זה לא משהו שקרה פה בתוך ישראל, זה משהו שקרה בעולם. הממשלה לא יכולה לבטל את זה. לא ראינו פה עליות מחירים מטורפות – זה בשוליים. במקביל הממשלה צריכה להמשיך לעשות את הדברים הנכונים כמו חשיפה ליבוא, לתחרות, לפתור חסמי רגולציה. מצד שני, התוכנית מצוינת כי ממשלה יותר פופוליסטית הייתה עושה יותר נזק”, כך אומר ל”כלכליסט” הכלכלן פרופ’ עומר מואב.
מהן הסיבות העיקריות לעליות במחירים?
“כרגע עליית המחירים נובעת משרשרת האספקה העולמית, האטות בייצור בעולם בגלל הקורונה, אין לי מה לחדש בזה. מה שכן, מבלבלים בין אינפלציה לעליית מחירים ריאלית. אינפלציה זו תופעה מוניטרית, כשמדפיסים הרבה כסף יש התנפחות כללית של כלל המחירים, כולל של ההכנסה והשכר. המחאה בישראל היא על משהו אחר לגמרי, על עליית מחירים ריאלית, זה מה שמכנים ‘יוקר המחיה’. כשחושבים על יוקר המחיה בישראל, אז צריך לחשוב על שורש הבעיה, אף על פי שהתוצר לנפש בישראל לא נמוך והישראלי הממוצע יכול לקנות די הרבה דברים עם ההכנסה שלו. ניתן לשפר את הרווחה של הציבור – גם בצד של הגדלת הפריון (פריון עבודה מתאר מה הערך הכלכלי של שעת עבודה - י”ש, ש”ט) וגם בצד המחירים”.
מה הבעיה עם הפריון בישראל?
“בעיית הפריון היא בעיה של הון אנושי ותשתיות. כשבודקים את העובד הישראלי הממוצע בהבנת הנקרא, ביכולות מתמטיות, ביכולות טכנולוגיות – אז הוא נמוך בהשוואה למדינות המפותחות. הממוצע מטעה כי הוא כולל את החרדים והערבים, אבל גם מערכת החינוך היהודית הלא־חרדית לא מצטיינת”.
•
פרופ' עומר מואב (61)
גר בתל אביב ובקובנטרי,
בזוגיות
השכלה: דוקטורט מהאוניברסיטה העברית, פוסט דוקטורט מ־MIT
•
תפקידים קודמים: יועץ לשר האוצר לשעבר יובל שטייניץ, מזכיר קיבוץ קליה
•
עוד משהו: יוצר הפודקאסט “עושים חשבון”, וכותב הבלוג “בעיקר כלכלה"
•
מה קורה במערכת החינוך?
“אני מרצה באוניברסיטה באנגליה. אני יכול לעמוד מול כיתה של 200 סטודנטים מכל העולם, ומרגע שהשיעור התחיל עד שהוא מסתיים, אנחנו עוסקים בהוראה. כשאני עומד מול 100 סטודנטים בישראל, חלק ניכר מהזמן מתבזבז על ‘שקט בבקשה’. מה זה אם לא פגיעה בפריון העבודה? יש פה תרבות שונה שיש לה השפעה על הכלכלה”.
האם אפשר לשנות את זה? יש לזה פתרון יישומי?
“התרבות היא אילוץ אבל ברור שיש מה לעשות. אפשר לשפר את החינוך במיוחד במגזרים החלשים יותר. נעשתה המון עבודה במגזר הערבי, אם החרדים יסכימו ללמוד לימודי ליבה, זה ישפר מאוד את הדברים”.
האם הצעד של רה”מ בנט ושר האוצר ליברמן להקטין את המס על משפחות עובדות, אינו צעד שעשוי להגדיל פריון?
“אין ספק שמס הכנסה שלילי, מענקי עבודה, יוצרים תמריץ מסוים לעבוד, אבל השאלה היא עד כמה אתה רוצה להגדיל את זה כי אין ארוחות חינם. נתת למישהו ולקחת ממישהו אחר. אנשים בשני העשירונים העליונים בישראל משלמים מסים כמו בשבדיה ומקבלים שירותים כמו במדינה עם מעט מאוד שירותים ממשלתיים. ברפורמה שוב הלכו על עידוד ילודה. בישראל כשאתה עושה ילד, אתה מגיש את החשבון למדינה. יש פה הטבות במס, ויש פה חינוך, בריאות, תשתיות, חשבון מים, ארנונה, זכאות לדיור ציבורי, בכל הדברים הללו המדינה למעשה מסבסדת ריבוי ילודה”.
“הקסם הוא האוכלוסייה שגדלה”
מה בנוגע להשקעה בתשתיות?
“התשתיות הציבוריות בישראל ברמה נמוכה. בראש ובראשונה תחבורה ציבורית, אבל גם תשתיות תקשורת ואיכות סביבה. האוכלוסייה בישראל גדלה מאוד מהר, אז אתה צריך להגדיל את התשתיות ב־2% בכל שנה רק בשביל לעמוד במקום. יש כאן נקודה מעניינת בהקשר של הגידול באוכלוסייה וזה העניין של גירעון ויחס חוב־תוצר. יש כאן כאילו קסם, ממשלת נתניהו ניהלה גירעון לא יותר נמוך ממדינות אחרות, אבל יחס החוב־תוצר הצטמצם. מה הקסם? הקסם הוא האוכלוסייה שגדלה. כשהתוצר הכולל גדל מהר בגלל התנפחות האוכלוסייה, אז זה פועל לשחיקת יחס החוב־תוצר. שתי מדינות עם אותו אחוז גירעון, אותה צמיחה כלכלית לנפש, אבל באחת האוכלוסייה גדלה אז יחס החוב־תוצר בה יצטמצם. זה מאפשר לממשלה לנהוג קצת יותר בפזרנות, אבל מצד שני זה בא עם מחיר - זה מחייב את הממשלה לשפר את התשתיות בשביל לפצות על גידול האוכלוסייה. מה ממשלת ישראל עושה? נהנית מהגידול באוכלוסייה בשביל לשחוק את יחס החוב־תוצר, אבל לא מפנה את המשאבים למען הדורות הבאים. המשמעות היא שאנחנו חיים על חשבון הילדים והנכדים שלנו. יש בזה רציונל אם אתה משקיע למענם, אבל אם אתה רק חוגג על חשבונם כדי לתת פנסיות גדולות למשוחררי צה”ל, אז זו פשוט שחיתות, שחיתות מוסרית”.
אתה היית אחד מכלכלני המאקרו היחידים שהתנגדו להגדלת הגירעון – לא מסיבות כלכליות אלא תרבותיות. אז האם צריך להגדיל את ההשקעה בתשתיות? ואיך לעשות את זה?
“חייבים להגדיל את ההשקעה בתשתיות. זה נכון לנצל את סביבת הריבית המאוד נמוכה כדי לממן את זה בחוב. אני רוצה לראות יותר השקעה בתשתיות אבל אני רוצה לראות התייעלות. כואב לי הזלזול בכספי ציבור. אני עובד קשה בשביל הכסף שלי, ואני רוצה את הכסף שלי. באה הממשלה ולוקחת לי המון מסים – אבל מה הם עושים עם הכסף הזה? זה מקומם. תוספת הרמטכ”ל, הפנסיות הלא חוקיות. כשאנחנו ככלכלנים אומרים שאפשר להגדיל את החוב, אנחנו נותנים להם רישיון לא להתייעל”.
אם כבר מדברים על השקעה מסיבית בתשתיות, מה דעתך בנוגע למטרו?
“יש למטרו עלות כלכלית אדירה ולעשות את זה ייקח קרוב ל־20 שנה. יש דברים שאפשר לעשות מיידית כמו לתגבר את התחבורה הציבורית ולצמצם רכבים פרטיים עם אגרות גודש. אני לא נוסע בקיץ לעבודה באוטובוס, כי אין לי צל ואני מזיע, ובחורף אם יורד גשם אני גם לא יכול כי אין סככה. זו השקעה שהיא כלום ביחס להשקעה במטרו, אפשר לעשות מיידית שיפור אדיר ובלי חפירות ובלי הסבל האדיר. תעשו את זה קודם ותגלו שלא צריך מטרו. יש פרויקטים בעולם שסגרו אזורים שלמים לרכב פרטי, תמיד צועקים שזה יהרוס את הכלכלה, ואחרי שהפרויקט בוצע אומרים ‘איך אפשר היה אחרת?’. פתאום יש מרכזי עיר יפים, עם מדרחובים והמסחר והשירותים פורחים במקומות שקודם היה בהם כביש סואן”.
“גם בכביש ריק אין סיבה לא לשלם”
אתה ממובילי השיח בנוגע לאגרות גודש בישראל, מה דעתך על הרפורמה הנוכחית?
“אני מאוד חושש לגבי היישום. החקיקה לא אופטימלית. אגרות הגודש צריכות להיות בהיקף הרבה יותר מסיבי, בלי מגבלה כספית ליום, בכל מקום בארץ. אפילו בכביש ריק אין סיבה שאדם לא ישלם. אתה עושה שימוש במשאב ציבורי - תשלם. התעריף צריך להיות מאוד זול בכביש פנוי ויקר בכביש עמוס, כמו הנתיב המהיר – זה מודל שעובד יפה מאוד”.
את רפורמת אגרות הגודש יישמו באופן חלקי, מה דעתך על רפורמת החניה שקוצצה?
“תל אביב היא קייס סטאדי של בעיית החניה. ראש העירייה רון חולדאי מבין מצוין שחניה לא צריכה להיות בחינם. חניה חינם פוגעת ברווחה של התושבים וגורמת לזיהום אוויר, לעומס בכבישים והורגת אנשים – אנשים מתים מזיהום אוויר. יש חוסר הבנה עמוק בציבור לגבי הצורך לשלם על המשאב הזה שנמצא במחסור. יש פה פספוס מוחלט של הרעיון של חניה בכחול־לבן – זה לא נועד להיות מחסן למכוניות, מחסן לרכוש פרטי. החניה נועדה שאנשים יחנו לכמה שעות ומאפשרת ניידות, ביצוע עסקים, מתן שירות, לבקר חברים וקרובי משפחה. אנשים אומרים שהם חייבים חניה לרכב פרטי כי אין תחבורה ציבורית. אז מה? זה כמו שתגיד לי ‘אני חייב עוד חדר בבית כי יש לי שני ילדים נוספים’, אתה חייב אז תשלם. מי שנפגע מזה הם אנשים שאין להם רכב בכלל”.
איך פותרים את הבעיה הזו?
“שייתנו לכל משק בית תו חניה אחד, גם למי שאין מכונית, ואז יאפשרו מסחר בתווי חניה, או שיגידו שהעירייה מוכנה לקנות חזרה את התו ב־300 שקל לחודש”.
איך צריך להיראות עולם מיסוי הרכב בעיניך?
“בעולם האידיאלי שלי אין מסים על רכישת רכבים. אני בעד שמי שרוצה להחזיק רכב ייהנה מרכב חדש. על הדלק יהיו מסים נמוכים שנועדו לתמחר את השפעת זיהום האוויר, וכל השאר אגרות גודש לפי שימוש. לא תהיה אגרה שנתית, לא מס קנייה אלא רק תשלום לפי השימוש ולפי הנזק שאתה עושה לאחרים – בזיהום אוויר, בצפיפות ובשימוש במשאב הציבורי”.
ומה לגבי מחירי התחבורה הציבורית?
“תחבורה ציבורית זולה כאן בצורה מטורפת, סבסוד אדיר ובזבוז אדיר. מה שצריך זה לדרוש מחיר ריאלי, צריך לייקר את התחבורה הציבורית ולייעל אותה. תחבורה ציבורית חינם זה רעיון ממש גרוע, ההבדל בין מחיר סמלי לחינם גורם לאנשים לעלות על תחבורה ציבורית אפילו לתחנה אחת במקום ללכת ברגל. בתקופת ההרצה של הרכבת הקלה בירושלים אנשים נסעו בה בשביל הכיף”.
נוצרה לך תדמית של כלכלן ימני אבל אתה תומך במעורבות משמעותית של המדינה בכלכלה.
“בהרצאות שלי אני מראה מה הגישה הכלכלית שלי, ואני מראה שאני ואנשי ארגון העובדים השבדי מדברים באותה צורה. אני לא איש ימני כלכלי קיצוני. אני כלכלן מרכז. בישראל השיח הציבורי הוא כל כך סוציאל־פופוליסטי, שאדם כמוני נחשב ימין קיצוני. בסופו של דבר, אם תיקח את רוב הכלכלנים בישראל, המרחק בינינו קטן. רוב הכלכלנים יסכימו שצריך אגרות גודש, שפיקוח מחירים זו דרך גרועה, שארגוני עובדים חזקים מדי זה דבר מזיק ושמסחר בינלאומי צריך להיות חופשי”.
לאיזה תפקיד במגזר הציבורי לא היית מסרב?
“לא הייתי מסרב לתפקיד של שר אוצר, נגיד בנק ישראל ודיקטטור נאור. האחרון זה הכי טוב. גיששו אם אני רוצה את תפקיד ראש המועצה הלאומית לכלכלה וסירבתי”.
