האוצר גייס חוב בהיקף של 160 מיליארד שקל בשנה שעברה, מחציתו - מאוקטובר
האוצר גייס חוב בהיקף של 160 מיליארד שקל בשנה שעברה, מחציתו - מאוקטובר
כרבע מהחוב שהם 40 מיליארד שקל גויס מחוץ לישראל במגוון אפיקים. המסר העיקרי שעולה מהדוח - ישראל נהנית מאמון רב בשווקים ומגישה למשקיעים רבים
ב-2023 גייסה מדינת ישראל באמצעות החשב הכללי באוצר חוב בהיקף של 160 מיליארד שקל, כמחצית מהחוב גויס מאז פרוץ המלחמה באוקטובר. כרבע מהחוב (25%) שהם 40 מיליארד שקל גויס מחוץ לישראל במגוון אפיקים, מדובר בשיעור גבוה למדי, לשם השוואה, חלק החוב החיצוני במלאי החוב בממשלתי עומד על כ-16% (שהם כ-180 מיליארד שקל). המשמעות היא, שכשצרכי הגיוס עולים כמו בזמן מלחמה, הרי שהתלות בשוק החיצוני הולכת וגדלה. כך גם בזמן הקורונה – בשנת 2020 – גיוס החוב החיצוני הגיע לרמת שיא של כ-28% (74 מיליארד) מכלל הגיוס באותה שנה.
הדו"ח השנתי של יחידת החוב הממשלתי לשנת 2023 התפרסם היום ומציג ניתוחים רבים על גיוסי החוב של ישראל בשנה זו ועל מלאי החוב של ישראל. המסר העיקרי שעולה לאורך הדו"ח הוא כי ישראל נהנית מאמון רב בשווקים ומגישה למשקיעים רבים, וכי יכולת הגיוס החזקה של ממשלת ישראל נשמרת גם בתקופות מאתגרות כמו הרפורמה המשטרית ("שינויי החקיקה שביקשה הממשלה לקדם במערכת המשפט, והמחאה הציבורית הנרחבת שנלוותה להם" בלשונו של החשב הכללי, יהלי רוטנברג, ש"ט) ומלחמת 'חרבות ברזל'. עם זאת, השווקים החלו דורשים תשואה גבוהה יותר בגין האג"ח הישראלי לעומת האג"ח האמריקאי.
היכולת של ישראל לגייס חוב מחוץ לישראל לא נולדה ביום אחד, היא נובעת מיצירת קשרים ארוכים עם גופים פיננסיים ברחבי העולם. מאז 1995 ישראל ביצעה 25 הנפקות ציבוריות ברחבי העולם, בארה"ב, באירופה, בטאיוואן וביפן (64% מהחוב החיצוני הוא בדולרים, 34% ביורו, ו-2% במטבעות אחרים, ש"ט). ההנפקות הציבוריות הן המקור העיקרי לגיוס כסף בחו"ל, הנפקה בולטת התרחשה במרץ 2024 שבה הביקושים לאג"ח הגיעו ל-38 מיליארד דולר, בזמן שהוצעו רק 8 מיליארד דולר.
אך מעבר להנפקות הציבוריות, ממשלת ישראל מבצעת הנפקות פרטיות למשקיעים אסטרטגיים, 14 הנפקות כאלו בוצעו ב-2023 וגויסו בהם 23 מיליארד שקל נטו. אפיק בולט נוסף לגיוס מחו"ל הוא ארגון הבונדס, שגייס כ-2.7 מיליארד דולר בשנת 2023. ארגון הבונדס מבוסס על גיוס חוב מיהודי ארה"ב, וזכה לביקורת רבה עם השנים, אך אתגרי המימון בשנה זו עשויים ללמד כי יש ערך בארגון זה. מעבר לשלושת האפיקים הללו, יש ערבות אמריקנית שמאפשרת לישראל ללוות עוד כ-12 מיליארד שקל בערבות מלאה, באוצר אומרים כי "נכון להיום אין כוונה להשתמש בערבות זו".
מעניין לציין כי שיעור ההוצאה על ריבית כחלק מהתוצר נשאר בשנת 2023 ברמה הנמוכה יחסית של 2.4% תוצר, זאת למרות גידול נומינלי בהוצאות הריבית של כ-5.5 מיליארד שקל לרמה של 44.7 מיליארד שקל. המשמעות היא שלמרות הגידול העצום בחוב בשנות הקורונה, מדינת ישראל מצליחה להחליק את תשלומי הריבית כך שהם יישארו ברמה נמוכה כאחוז מהתוצר, ספק רב אם מגמה זו תישאר לאורך זמן שכן בעקבות המלחמה צפוי היקף החוב הממשלתי לגדול.
עם זאת, רוב מוחלט של החוב (75%, כ-120 מיליארד שקל) גויס בשוק המקומי, אלא ששנת 2023 הייתה השנה הראשונה שהתנהלה כולה ללא "אגרות חוב מיועדות" שבוטלו בספטמבר 2022, אג"ח המיועדות היו אג"ח בלתי סחירים שהממשלה היתה מנפיקה מדי חודש בהיקף של 30% מסך ההפקדות לפנסיה, והממשלה שילמה עליהם ריבית של 4.86% צמודה למדד. ביטול האג"ח המיועדות הקטין את גיוס החוב המקומי הבלתי סחיר בהיקף ניכר ובשנת 2023 הוא עמד על 5 מיליארד שקל שהם 3% בלבד מכלל גיוסי החוב השנה (מדובר באג"ח מיועדות לחברות ביטוח בגין מחויבות היסטורית, ש"ט).
בשנת 2021 משרד האוצר ביטל את ההפרשה לאג"ח מיועדות והמיר אותם ב'רשת בטחון' המבטיחה תשואה של 5.15% על 30% מתיק הפנסיה. זאת מכיוון שהאג"ח מיועדות הביאו לעלות עצומה על תקציב המדינה, שכן המדינה נאלצה לשלם ריביות גבוהות בהרבה מריביות השוק על האג"ח המיועדות. בסוף הדו"ח השנתי מדגימים אנשי החשב הכללי את היקף התשלום העודף בגין ה'אג"ח המיועדות', הם מעריכים שמתוך 16.3 מיליארד שקל של תשלומי ריבית ששולמו השנה בגין החוב הלא-סחיר, הרי ש-13.4 מיליארד מתוכם (82%) הינם למעשה סבסוד ומהווים 'תשלום עודף' על עולם שבו החוב היה מגויס במסגרת אלטרנטיבית שאינה 'אג"ח מיועדות'.
