משפט שדהיחסים עם ירדן או פיצוי נפגעי טרור
משפט שדה
יחסים עם ירדן או פיצוי נפגעי טרור
תביעת הפיצויים של נפגעי הטרור נגד הבנק הירדני ממתינה כבר שנה ורבע להחלטת השופטת אם לאשר את התביעה או לסלק אותה. עומס ומורכבות התיק הם סיבות אפשריות, ואולי אינטרסים אחרים מרחפים מעל הפרשה התקדימית הזו
1. הפרד ומשול
בעלי אזרחות אמריקאית זכו להסכם פשרה בארה”ב, הישראלים ממתינים
משא כבד מונח על כתפיה של שופטת המחוזי בירושלים תמר בר־אשר. עליה להחליט בבקשת הבנק הערבי (Arab Bank PLC) המאוגד בירדן לסלק על הסף את תביעת הפיצויים של 1,132 נפגעי טרור ישראלים בשל תמיכתו בטרור הפלסטיני, בעיקר החמאסי, בשנים 2005-1995, תקופת האינתיפאדה השנייה ואחריה, שבה כ־330 פיגועים גבו אלפי קורבנות לפי התביעה. ומדוע הדילמה הזו מייסרת במיוחד? מצד אחד, קבלת הבקשה משמעותה למנוע סעד מנפגעי טרור; מצד שני, ניהול התביעה עלול להשליך על יחסינו עם ירדן. וכיצד מתמודדת השופטת בר־אשר עם הדילמה: היא פשוט לא מחליטה. בקשת הדחייה ממתינה כבר 15 חודשים מאז הוגשו עמדות הצדדים, זמן בלתי קביל וחסר תקדים לבקשות מסוג זה. לסיבות האפשריות נגיע בהמשך, אך תחילה רקע קצר לסיפור הזה.
התביעה הוגשה בסוף 2019, תביעת תקדימית על כ־20 מיליארד שקל. לפני כן, ב־2004, הגישו כ־6,000 נפגעי טרור את התביעה נגד הבנק בארה”ב. לבנק הערבי כ־600 סניפים ברחבי העולם, בין היתר בניו יורק, לונדון, פריז, סינגפור, דובאי, סעודיה, בחריין ויהודה ושומרון. עילת התביעה: שיתוף פעולה, תמיכה, סיוע, מימון ועידוד פעילות טרור בישראל, יהודה ושומרון וחבל עזה.
בית המשפט האמריקאי חילק את התובעים לשתי קבוצות: בעלי אזרחות אמריקאית וישראלים נטולי אזרחות אמריקאית. תביעת הישראלים נמחקה בטענה שלבתי המשפט בארה”ב אין סמכות לדון בתביעה. ההחלטה אושרה בבית המשפט העליון האמריקאי באפריל 2018. נפסק שכאשר הפיגוע הוא מחוץ לארה”ב, המפגע אינו אמריקאי והנפגעים אינם אמריקאים – אין למשפט האמריקאי סמכות.
את תביעתם שנמחקה הגישו הנפגעים הישראלים שוב למחוזי בירושלים. בארה”ב נמשך הדיון בתביעת הנפגעים האמריקאים. חבר המושבעים קבע את אחריותו של הבנק הערבי, לא לפני הליך מתיש של גילוי ראיות שממנו עלה שהבנק החזיק חשבונות וניהל העברות כספיות בסכום כולל של 32 מיליון דולר לאיסמעיל הנייה, לשייח' אחמד יאסין, לאסירים ביטחוניים ולפעילי שטח. חלק מההעברות זוהו במפורש כתשלומים למשפחות מחבלים מתאבדים. אחד המסמכים שהוגשו נשא את הכותרת "רשימות של תשלומים למשפחות נפטרים, שגורם המוות היה 'פעולות מות קדושים'". חשוב לציין שערכאת הערעור ביטלה את פסק הדין, והחזירה את הדיון לבית המשפט לנוכח הנחיות שגויות של השופטת למושבעים לעניין הגדרת טרור בינלאומי. אלא שהדיון הזה לא התקיים. לאחר קביעת האחריות הגיעו הצדדים להסכם פשרה חסוי. התוצאה היא שהנפגעים האמריקאים קיבלו את יומם בבית המשפט, ואילו הנפגעים הישראלים מנסים כעת את כוחם בישראל. והם ממתינים כבר 15 חודשים להחלטה בבקשת הבנק לדחות את תביעתם על הסף.
2. התערבות ירדנית
ממשלת ירדן לחצה על ביהמ”ש האמריקאי וייתכן שכך גם בישראל
ניסיון לקבל תשובות לסיבת העיכוב נתקל בהסברים המקובלים – עומס עבודה חריג וגם מורכבות הסוגיות המשפטיות שעל הפרק. הבנק הנתבע, באמצעות משרד מ. פירון, טוען ל"התיישנות", ל"מעשה בית דין", ל"פורום לא נאות" ועוד. התובעים, באמצעות משרד מרקמן־טומאשין ועורכי הדין גבריאל מירון וגיל ממן, מנסים להפריך את טענות הסילוק על הסף.
ולמורכבות יש ממד נוסף שניתן ללמוד מההליך שהתנהל בארה”ב. פרקליטי הנפגעים כתבו: "ממשלת ירדן התערבה לכל אורך ההליך לטובת הבנק וניסתה להפעיל לחצים על ממשלת ארה”ב ועל בית המשפט למחוק את התביעה, בין היתר בטענה כי ניהול התביעה ופסיקה נגד הבנק עלולים לגרום להתמוטטות הכלכלה הירדנית". אז ייתכן שגם הכלכלה הירדנית התיישבה על הכתף של השופטת בר־אשר כדי להכביד את הדילמה: האם לנעול את דלת בית המשפט בפני נפגעי טרור, לאחר שכבר נדחו בארה”ב, או לקיים בישראל משפט שעלול להפיל לא רק את הבנק אלא את הכלכלה הירדנית כולה.
3. פנייה ליועמ”ש
בתיקים שבהם האינטרס הציבורי גדול מצופה מהיועמ”ש לסייע
מצד שני מותר להפחית מממדי הדרמה. ראשית, מפני שכל החלטה של השופטת בר־אשר אינה סופית. אם תפסוק לטובת הבנק, יערערו הנפגעים לבית המשפט העליון; אם תפסוק נגד הבנק, הוא יוכל להגיש בקשת רשות ערעור לעליון.
בנוסף לכך ניתן יהיה לערב את היועצת המשפטית לממשלה. השופטת יכולה לבקש את עמדתה, והיועמ"שית יכולה ליזום הגשת עמדה. שתי האופציות מקובלות בתיקים שבהם האינטרס הציבורי משתרע אל מעבר לאינטרסים של הצדדים בלבד. במצב כזה מצופה מהיועמ"שית לסייע לבית המשפט. יועמ"שים נבדלים זה מזה בנוגע למידת והיקף מעורבותם. היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט, למשל, לא שש להתערב, כמו בתיק פינוי המשפחות בשייח' ג'ראח, שבו אפילו ננזף על כך בידי בית המשפט העליון. "כאשר נדרש היועץ המשפטי לממשלה לבחון את האפשרות להתייצב בהליך הוא בחר שלא לעשות כן", כתבה השופטת דפנה ברק־ארז, והוסיפה: "יש להצטער על כך. זהו אחד מאותם מקרים שבהם שותפות של המדינה להליך היתה בוודאי יכולה להועיל". והשאלה היא האם התביעה הנוכחית נמנית עם "אחד מאותם מקרים"?
בינתיים אין לחץ ירדני ואין התייצבות יועמ"ש. כולם ממתינים להחלטת בר־אשר, שממילא תאותגר בעליון. ורק אז אולי ייכנסו לפעולה גורמים נוספים. ואולי תיכנס גם אופציית הפשרה כמו בארה”ב.
אז למה בר־אשר מתעכבת? בינתיים מסכימים הנוגעים בדבר על הסיבות הבנאליות: עומס חריג, מורכבות השאלות ואולי גם איטיות מסוימת של השופטת. שופטים ידועים כקמצנים בבקשות הצדדים לדחייה, אך נדיבים בנוגע לדחיות עצמיות.
4. המיקום קריטי
הבנק הירדני עשוי לדרוש שהמשפט יתקיים בירדן. הישראלים יתנגדו לכך
התערבות ממשלת ירדן בהליך בארה”ב נטענה בידי הנפגעים כדי להתמודד עם בקשה אפשרית של הבנק, שהועלתה בארה”ב, לקיים את המשפט בירדן. לשיטת הבנק, העוולה בוצעה מחוץ לגבולות ישראל, והבנק הנתבע הוא גוף פיננסי המאוגד בירדן.
לטענת הנפגעים, הכסף הגיע בסופו של דבר לישראל או לשטח יהודה, שומרון וחבל עזה, ופיגועי הטרור בוצעו ברובם בישראל ובשטחים. אזרחותם של הנפגעים, לפיכך, היא פקטור משמעותי לא פחות מ"אזרחותו" של הבנק. על הבנק להביא בחשבון את הסיכון שיידרש להתדיין בבתי משפט שפחות נוחים לו – מדינתם של הנפגעים, בדיוק כמו שנדרש להישפט ולשלם פיצויים לאזרחים אמריקאים בארה”ב.
הנפגעים הישראלים לא מוכנים כמובן לשמוע על האפשרות לתבוע את הבנק בירדן, במיוחד כשירדן כבר הבהירה שתביעה כזו יכולה למוטט את הכלכלה הירדנית. הבהרה כזו לא מותירה לבית המשפט הירדני מרחב פעולה כלשהו.
5. היקף חריג
מדוברות בית המשפט נמסר כי הסיבה לעיכוב היא היקף התיק
"ההחלטה מצויה בשלבי כתיבה והיא צפויה להינתן בקרוב", נמסר בתגובת השופטת באמצעות דוברות בתי המשפט. ועוד נמסר: "בעת כהונתה כרשמת בית המשפט טיפלה השופטת בר־אשר בנושא הסבוך של המצאת התביעה הנדונה אל הבנק הנתבע, שאינו תאגיד ישראלי, וכן בעניינים טכניים שעניינם אופן הגשת כתבי הטענות. מאחר שטרם הוגש כתב הגנה, התיק טרם הוקצה לשופט. לפני כארבעה חודשים וחצי הוחלט בהסכמת השופטת, בשל היכרותה את התיק משלביו המוקדמים, שהיא תטפל גם בבקשה לסילוק התביעה על הסף, ולכן הבקשה הועברה להחלטתה בסוף 2021.
“מדובר בתיק בהיקף חריג באופן קיצוני, העוסק באירועים שהתרחשו כ־30 שנה קודם להגשת התביעה. היקף כתב התביעה כ־750 עמודים. הבקשה לסילוק על הסף, כתב התגובה וכתב התשובה וכן חוות דעת המומחים לדין הזר מחזיקים מאות עמודים ועוד אלפים רבים של נספחים, הכוללים פסקי דין וכתבי טענות מההליכים שהתנהלו בארה”ב, אשר כולם מהותיים להחלטה".
