מלחמת העצמאים"בשבוע הראשון הפסיקו להיכנס שיחות, חשבנו שהטלפון לא תקין"
מלחמת העצמאים
"בשבוע הראשון הפסיקו להיכנס שיחות, חשבנו שהטלפון לא תקין"
שי וקנין, בעל בית הדפוס פוטוגרפיקס (הממוקם בת"א), בן 44 מיבנה טוען כי "צריך פתרון לעובדים שיאפשר לי להשאיר אותם איתי ולא להוציא לחל"ת. בחל"ת העובדים יושבים בבית ולא עובדים, כך שזה אינטרס של המדינה לעזור לי להמשיך להעסיק אותם"
ותק של העסק: 20 שנה (היה קיים 6 שנים לפני ששי וקנין רכש אותו)
מספר מועסקים: 9
היקף ירידה בהכנסות באוקטובר: 50% (בהשוואה לשנה שעברה)
לכמה פיצוי זכאי לפי נוסחת האוצר הנוכחית: בחודש אוקטובר לא זכאי לפיצוי
באתר האינטרנט של בית הדפוס פוטוגרפיקס שנמצא בבעלות שי וקנין יש לא פחות מ־16 מוצרים שונים המוצעים ללקוחות, החל מכרטיסי ביקור ועד להדפסה על בלוק מעץ ומתקני תצוגה גדולים (רול אפ). הגיוון בהיקף המוצרים נחשב לגבוה בהשוואה לבתי הדפוס אחרים שחלקם מעדיפים להתמקד במספר מוצרים בלבד. אצל שי ההחלטה להרחיב את קו המוצרים לא היתה מקרית, אלא התקבלה מתוך הבנה שלא יהיה נכון לשים את כל הביצים בסל אחד. למרות זאת, את הפגיעה בעסק היה קשה למנוע כעת, אך שי מאמין כי בזכות ההחלטה נמנעה פגיעה קשה יותר. כעת, כשהוא עומד על הכנסות של כ־50%, דאגתו העיקרית של שי היא שימור העובדים, וזו גם הבקשה העיקרית שלו מהמדינה.
מאז פרוץ המלחמה כיצד העסק שלך נפגע?
"חזרנו מהחג אל תוך המלחמה וביום הראשון אפילו לא פתחנו את העסק. אני רגיל להגיע אל בית הדפוס ולפתוח את היום עם 120-100 מיילים ופתאום יש חמישה. בשבוע הראשון כמעט שלא היו הזמנות חדשות והיינו עסוקים בעיקר לסגור עבודות של לפני החג. סיימנו את זה די מהר והמתנו, אבל הטלפון הפסיק לצלצל. בשלב מסוים אפילו התקשרנו למשרד כדי לוודא שהטלפון תקין והסתבר שכן, הוא תקין ומצלצל, זה הלקוחות שלא מתקשרים. רבים מהם עצרו גם הם את הפעילות שלהם. ביטולים לא היו לנו, כי זה דפוס ומה שנכנס לעבודה בעייתי לבטל, אבל אנחנו כן יודעים על הזמנות שלאנשים שהזמינו אותן לא יהיה מה לעשות בהן.
"אנחנו עובדים, למשל, עם סופר־פארם שרגילים להוציא פליירים מדי חודש והחודש הם לא הוציאו, כולם נכנסו למגננה, ובקרב הלקוחות שעבדו מולנו יש שגויסו למילואים ואין מי שיניע את העבודה בחזרה. בשלב זה המחשבה של כולם היא כלכלית, אנשים יצאו לחל"ת ולא יודעים כמה כסף יכניסו. את נובמבר התחלנו בפגיעה קשה בהיקף העבודה, ולהערכתי ההיקף יעלה לאזור ה־60%".
איך התמודדתם עם השינוי בעסק?
"באופן כללי, המצב אצלי יותר טוב מבבתי דפוס אחרים כי יש לנו פריסה מאוד מגוונת של מוצרים. אנחנו מתעסקים עם כנסים, משרדי הייטק, ומדפיסים הכל, מכרטיסי ביקור עד פליירים והדפסות גדולות. בשבוע הראשון לא עשינו כלום, ואחרי שבוע הוצאנו כמה עובדים לחל"ת. בשבוע וחצי האחרונים התחילה התעוררות מסוימת בעסק".
איזה מתווה פיצוי היה נותן לך לישון טוב יותר בלילה?
"המתווה הנכון עבורי צריך לכלול פתרון לעובדים שיאפשר לי להשאיר אותם איתי ולא להוציא לחל"ת. כשאתה מוציא עובדים לחל"ת הם יושבים בבית ולא עובדים, כך שזה גם אינטרס של המדינה לעזור לי להמשיך ולהעסיק אותם".
כמה זמן העסק שלך יכול לעמוד בלי תמיכה חיצונית?
"ברגע שאני מוריד את העובדים, אני יכול להתקיים גם עם ירידה של כ־50%. הבעיה היא שמדובר בעובדים מקצועיים שלכל אחד מהם יש את שלו וההתמחות שלו בעסק. מצד שני להחזיק את כל העובדים זו עלות של 140 אלף שקל בחודש, וזה המון כסף, קשה לשרוד ככה לאורך זמן".
