חרדים 2023"תרבות העסקת מקורבים במגזר פוגעת בנשים החרדיות"
חרדים 2023
"תרבות העסקת מקורבים במגזר פוגעת בנשים החרדיות"
שושי ברנדווין, רואת חשבון, עורכת דין ואם לשישה, הקימה ארגון לתעסוקה לנשים חרדיות והפיקה את הוועידה הראשונה להשמת נשים מהמגזר; בקורסים שהיא מעבירה להן היא מסבירה איך לתכנן קריירה לטווח רחוק, וכיצד לשלב סיפוק מקצועי עם חיי משפחה מרובת ילדים; "אני לא נכנסת לשאלות ערכיות, אני מוצאת לכל אחת עבודה לפי השקפתה", היא אומרת בריאיון לכלכליסט; כתבה נוספת בסדרה
שושי ברנדווין
מצב משפחתי: אם ל־6
השכלה: רואת חשבון, תואר ראשון במשפטים מהקריה האקדמית אונו, תואר שני במדיניות ציבורית מהאוניברסיטה העברית
תפקיד: חשבת ראשית בג'וינט ישראל, מייסדת הארגון מפרי ידיה - קידום תעסוקתי לנשים חרדיות
שושי ברנדווין פורצת דרך בכל תחום שבו היא פועלת. היא רואת חשבון, עורכת דין, אם לשישה ופעילה חברתית. היא ובעלה הרב משולם הקימו ישיבה תיכונית חרדית בירושלים, ואם זה לא מספיק, היא החליטה גם לפעול לחיזוק מעמדן של נשים חרדיות בשוק העבודה והקימה לטובת זאת את הארגון "מפרי ידיה".
האסטרטגיה שלה היא לא להילחם על העלאות שכר או על עוד ימי חופשה לאמהות, אלא כמעט ההפך. היא חושפת בפני הנשים החרדיות את האפשרויות התעסוקתיות המגוונות שקיימות בעולם העבודה, ומביאה את המעסיקים להכיר יותר מקרוב את הנשים החרדיות. לפני כשנה וחצי ארגנה ברנדווין את הוועידה הראשונה לתעסוקת נשים חרדיות. "הופתעתי מכמות החברות שרצו לתת חסות, וההיענות של אנשי ציבור (בהם נשיא המדינה יצחק הרצוג - ש"ט) לקחת חלק בכנס לימדה אותי שהנושא של נשים חרדיות ותעסוקתן מאוד מרכזי", היא אומרת ל"כלכליסט".
ברנדווין למדה ראיית חשבון בלוסטיג (סמינר חרדי - ש"ט), ועשתה התמחות בקסלמן. לאחר מכן למדה תואר ראשון נוסף במשפטים בקריה האקדמית אונו, ומיד המשיכה לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית.
איך הגעת לתחום שבו את פעילה - תעסוקה איכותית לנשים חרדיות?
"איכשהו תמיד, לאורך כל החיים המקצועיים שלי, עבדתי בארגונים גדולים, אבל ראיתי המון חברות שלי, המון נשים שהיו לצדי במהלך השנים, שלא תמיד הצליחו, רבות היו באות להתייעץ איתי איך לעבור לארגון גדול. ואז מעבר לתחושה, אני רואה את הנתונים: אישה חרדית מרוויחה 7,000 שקל בממוצע לעומת אישה לא חרדית שמרוויחה 10,000 שקל, ושתיהן מרוויחות פחות מהשכר הממוצע במשק. הבעיה בולטת במיוחד אצל חרדיות שחלקן הן המפרנסות העיקריות או היחידות במשק הבית.
"וזו גם הייתה בעיה שהיה לי ברור שאפשר לתקן. ראיתי שאני עצמי הצלחתי, הבנתי שזה לא בהכרח פתרון לכולן, אבל לפחות לחלקן, למוכשרות שבהן בוודאי, אפשר לעזור להגיע למקום גבוה יותר. וזו גם סוגיה שהייתה נראית לי זולה וקרובה לפתרון מאשר הגברים החרדים. לנשים החרדיות יש כבר הכשרה מקצועית, ואצל הגברים החרדים אין בכלל הכשרה".
את נמנעת בכוונה מלעסוק בשינויים מערכתיים, כמו שיפור הלימודים בסמינרים?
"אני מעדיפה לדבר ברמה של הפרט, לנשים חרדיות חסר 'מודל לחיקוי': האמהות שלהן היו מורות או גננות, או בכלל לא עבדו. זה אפילו יותר עמוק מזה, אין להן אמונה בעצמן. אין אמונה ש'אני יכולה להגיע למשהו יותר ממה שאני נמצאת בו היום'".
אחת הבעיות היא שלנשים חרדיות אין מספיק היכרות עם עולם התעסוקה?
"יש להן היכרות מצומצמת עם מנעד האפשרויות שעומד לפניהן. עולם התעסוקה היום כל כך מגוון וכל כך מאפשר. לדוגמה, רואת חשבון עם יכולת אנליטית מובהקת, והפנינו אותה לעולמות של טכנולוגיה. היא הרבה פחות מודעת לאפשרויות שלה ממישהו שלמד וגר בתל אביב.
"בנוסף, לפעמים יש במגזר תרבות של העסקת מקורבים. נשים חושבות שזה עוזר להן וזה בעצם תוקע אותן. הגיעה אלינו אישה שעבדה באחד הארגונים שקשורים למשפחה שלה בתחום הכספים. היא הייתה מוכשרת מאוד, יכולת אנליטית מובהקת ויכולת מרשימה לעבוד עם נתונים. מה שהיא עשתה שם היה מרשים מבחינה מקצועית, אבל היא הרגישה שהיא תקועה באותה עבודה. אחרי התהליך שהיא עברה אצלנו, היא עזבה את הארגון המשפחתי והיא נמצאת בחברה מאתגרת יותר מבחינה מקצועית, בתפקיד שנותן לה יותר משמעות, והיא משתכרת יותר ממקודם. ובטווח הארוך, בכלל ייפתחו לה שערים נוספים".
את מתעסקת גם בחסמים האופייניים לנשים באופן כללי?
"כן. 'תסמונת המתחזה' נפוצה מאוד אצל נשים, ויש קושי בשיווק עצמי, אבל הדברים הללו מתעצמים יותר אצל אישה חרדית. גדלנו על 'כל כבודה בת מלך פנימה', על לא להתגאות, יהללך זר ולא פיך. גם הסוגיה של איזון בית־עבודה שקיימת אצל כל הנשים קיימת אצל האישה החרדית ומתעצמת בגלל הגודל של המשפחות. וכמובן, ניהול משא ומתן זה חסם כללי. נשים לא טובות בכסף, ולא אוהבות לדבר על כסף. ואנחנו מנסות לפתור את זה בסדנאות שלנו".
אז מה אתן עושות אצלכן בשביל להתמודד עם הבעיות הללו?
"אנחנו עושות קורס שמורכב מתכנים שמתמודדים עם החסמים, בין שאלה קורסים של הכנת קורות חיים ובין התנהגות בריאיון שהם דברים קלאסיים בסדנאות הכנה לשוק העבודה. אבל במקרה החרדי, כשיושבים עם מישהי מגלים שהיא ניהלה שלושה אנשים ובכלל שכחה לספר על זה בקורות חיים".
על הפרדה בעבודה: "ברור שבשלב מסוים בקריירה אי אפשר לעבוד בלי ווטסאפ, או בחברה נפרדת. אבל התפקיד שלי הוא לספק לכל אחת את מה שמתאים לה"
את מביעה עמדות לגבי עבודה בסביבה מעורבת וכדומה?
"אין לנו תשובות מוכנות לשום דבר, אני לא נותנת פסקי הלכה או דברים כאלה, אני לא נכנסת למקומות הללו בכוונה, כל אחת תפעל לפי השקפתה ולפי מה שהיא צריכה, אני נותנת לה כלים איך להתקדם בשוק העבודה תוך כדי שמירה על פסקי ההלכה שאליהן היא מחויבת. אני בכלל לא נכנסת לשאלות ערכיות, אני רק משקפת את המצב בשוק התעסוקה. למשל, אם מישהי רוצה הפרדה, אז כדאי לה יותר לעבוד בירושלים, יותר באזורים חרדיים, והיא צריכה לדעת שבהם הקידום קשה יותר.
"אני מאוד מכבדת את מה שהן באות איתו גם בהקשרים של העדפות אישיות. אם אחת מגיעה ואומרת שהיא רוצה לעבוד רק שבע שעות, אני אומרת לה: 'אין בעיה, רק קחי בחשבון שיש לזה מחירים, ייתכן שלא תתקדמי לתפקיד ניהולי, שייקח לך יותר זמן להתקדם'. אני גורמת להן לחשוב גם מהצד של המעסיק".
את חושבת שזה אפשרי להשתלב כך בשוק העבודה?
"ההתאמות הללו עובדות עד גבול מסוים. ברור שבשלב מסוים בקריירה אי אפשר לעבוד בלי ווסטאפ, או בחברה נפרדת לגמרי. אבל התפקיד שלי זה לספק לכל אחת את מה שמתאים לה להשקפת עולמה. אני עושה את השיקוף הזה גם למעסיקים. לדוגמה, סביב 'האינטרנט הכשר', היו מעסיקים שהסכימו לבנות מרכז תעסוקה לחרדיות עם אינטרנט כשר ומעסיקים שלא".
מה לדעתך בעיית העומק בכל הנוגע לתעסוקת נשים חרדיות?
"נשים חרדיות לא מתכננות את הקריירה שלהן, את המסלול שלהן, הן לוקחות את העבודה שמשלמת 100 שקל יותר בחודש, או את העבודה שקרובה יותר לבית, או את זאת שיש בה שעות יותר נוחות. זה לגיטימי, אבל הן לא עושות את השיקול של האם זה מקדם אותי? אנחנו כל הזמן מדברות על זה".
ומה החלק של המעסיקים בעניין הזה?
"בקורסים שלנו אני מציירת גשר, ואומרת שבגשר הזה 80%-70% מהדרך צריכות לעשות הנשים החרדיות, להתאים את עצמן למעסיק. את יתר הדרך המעסיק צריך לעשות. אני רוצה שיעסיקו נשים חרדיות לא בחסד, אלא ממקום של פתרון עסקי. אם נפגוש מעסיק שלא רוצה להעסיק אישה חרדית בישיבה נפרדת, לא נלחץ עליו, אלא ננסה למצוא מישהי שזה מתאים לה. בבית שמש הצלחנו לאחרונה להביא להשמה של 35 נשים חרדיות בהפרדה".
מה האחריות של המעסיק?
"90%-80% מהמעסיקים אומרים שהם יעסיקו חרדיות, אבל עדיין יש חסמים. החסם הראשון של המעסיקים הוא להכיר, לדעת את הפוטנציאל שיש בנשים החרדיות. הייתה לי הרצאה אצל מעסיק גדול, וכמה בכירים ניגשו אליי אחרי ההרצאה ואמרו: 'בכלל לא ידענו שיש הנדסאיות אדריכלות בחברה החרדית'. אחרי חוסר ההיכרות, יש גם חשש אמיתי של המעסיק שכניסה של חרדיות תשנה את האופי של העסק, זה מלחיץ אותו, וזה באמת דורש התאמות מסוימות. זה משתנה ממעסיק למעסיק, יש שמסכימים להפרדה מגדרית ויש שלא".
בסוף הבעיה הכלכלית הגדולה בישראל היא תעסוקת גברים חרדים.
"אני חושבת שצריך להסתכל על משקי בית, אם אני מצליחה להביא אישה ממקום שהרוויחה 8-6 אלף שקל בחודש, למקום שהיא מרוויחה 11 אלף, לא מדברת על 15. הצלחתי להעלות משפחה אל מעל לקו העוני. ואנחנו עושים את זה בהשקעה לא גבוהה, כי לנשים החרדיות יש ההכשרה המקצועית והאידיאולוגיה החרדית שתומכת ביציאה לעבוד. אז מה שצריך, זה רק להעביר אותן את הגשר".
יש התנגדות רבנית לפעילות שלך?
"לא, אבל אני אגיד עוד פעם: אני מגיעה ממקום מאוד מכבד, אני לא מכתיבה, אני משקפת. מעלה את המודעות".
זה לא הפרויקט הראשון שאת מעורבת בו - הקמתם ישיבה תיכונית בירושלים.
"הבן הבכור שלנו היה בכיתה ח', בגיל 14, וראינו שהוא וקבוצה גדולה של חברים שלו מעוניינים בהמשך של לימודים כלליים. האמת שזה לא היה רק מתמטיקה ואנגלית, זה היה גם לימוד תורה באופן שמחובר יותר לעולם שבו הם חיים. לדוגמה: שכשהם לומדים גמרא, הם יידעו איפה ומתי האמוראים חיו. ובעיקר לאפשר להם בסוף לבחור בעצמם האם להיות אברכים או לעמול לפרנסתם. התחלנו עם 17 תלמידים, והיום יש כמעט 200 תלמידים".
ספגתם התנגדות למהלך?
"לא אגיד שלא, היו קיצוניים, היו הפגנות ודפקו לנו בדלת, אבל ניהלנו את זה בצורה עניינית. אני חושבת שהישיבה שלנו היא 'סוכנת שימור' יותר מאשר היא 'סוכנת שינוי'. הציפייה שלנו היא שמי שנכנס לישיבה עם זהות חרדית, יישאר עם זהות חרדית. אנחנו שמים את התורה במקום מרכזי מאוד בישיבה, ויש כבוד גדול מאוד לחברה החרדית ולהישגים הרוחניים שלה".
