משפט שדה
מאבק בהטרדות מיניות והגנה על הפרטיות: נשיאה שלא רק באה לעבודה
נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט לבנה, פורשת לאחר 36 שנות שיפוט. במרכז פועלה ההגנה על זכויות נשים, מלחמה בהטרדות מיניות במקומות עבודה, וגם פסיקות לצד עובד מקופח, מעסיק שנפגע או מבוטח שנזקק לטיפול שאינו בסל התרופות
1. הסכמה נדירה בין שר המשפטים ונשיא ביהמ"ש העליון
סוף סוף נמצאה הסכמה מלאה בין שר המשפטים יריב לוין ונשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. שניהם התייצבו ביום רביעי שעבר לטקס הפרידה מנשיאת בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט לבנה והפליגו בשבחיה. גם מארגני הטקס ראויים לשבחים כשהפרידו בהושבת השניים. המשימה לחצוץ ביניהם הוטלה על שר העבודה יואב בן צור ומנהל בתי המשפט השופט צחי עוזיאל, מחיצה כפולה ליתר ביטחון. מלבד השניים, בירכו גם מנהלת המחלקה למשפט העבודה בפרקליטות המדינה עו"ד מיכל לייסר, יו"ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי, נשיא התאחדות התעשיינים ונשיא המגזר העסקי ד"ר רון תומר, יו"ר הסתדרות המעוף עו"ד גיל בר־טל וסגן הנשיאה השופט אילן איטח שמינויו לנשיא קבוע תלוי בגחמות הפוליטיקאים.
מבין המברכים רק אחד חרג קצת מהשורה, ולא בעניין השבחים, שלגביהם נרשם קונצנזוס. ראש לשכת עורכי הדין עמית בכר פצח במתקפה נוקבת על ההפיכה המשטרית. זה היה לאחר שלוין כבר עזב את המקום. כאשר בכר התעקש להאריך במתקפה נשמעו מהקהל, שכלל שופטי בית המשפט העליון, רטינות של מורת רוח והשופט איטח דחק בו לסיים. "תסלחו לי שאני לא מסתפק רק בברכות", התקומם בכר, "תסלחו לי שאני לא כמו השר שבא לכאן לברך ורץ מכאן לכנסת כדי לחוקק את חוק הפוליטיזציה של הוועדה לבחירת השופטים". החוק שממנו סולקה לשכת עורכי הדין.
1 צפייה בגלריה
אירוע הפרידה מווירט לבנה והחוצצים בין הנצים. מימין: השר יריב לוין, השר יואב בן צור, מנהל בתי המשפט השופט צחי עוזיאל, נשיא ביהמ"ש העליון יצחק עמית והנשיא בדימוס אהרן ברק
(באדיבות: דוברות בתי המשפט)
2. פסק הדין שבחרה ליום הפרישה: גבולות הפרטיות במקום העבודה
כמקובל, הקריאה הנשיאה הפורשת את פסק הדין שבחרה ליום פרישתה, פסק דין עקרוני שמעצב את גבולות הפרטיות במקום העבודה שבו המעסיק מציב מצלמות אבטחה. רויטל אלקנר עבדה בחברת מרק פרידמן בע"מ שהציבה מצלמות בסמוך לעמדת עבודתה האישית. אלקנר התפטרה, וטענה ל"הרעה מוחשית בתנאי העבודה" שמקנה לה הכרה ופיצויים כמי שפוטרה ולא התפטרה. וירט לבנה קיבלה את טענתה בפסק דין שעורך איזון בין חומרת הפגיעה בפרטיות לבין הצורך בהסכמתו המפורשת של העובד: ככל שהפגיעה בפרטיות גבוהה יותר, כך יהיה צורך לקבל את הסכמתו המפורשת. וההפך – כשמידת הפגיעה נמוכה — מספיק שהמעסיק יידע את העובד בדבר הצבת המצלמות. "בקצהו של אותו ספקטרום", כותבת וירט לבנה, "ייתכנו מקרים שבהם הפגיעה בפרטיותו של העובד תהיה כה קשה עד שגם הסכמה מפורשת של העובד לא תוכל לרפא את הפגיעה, כך לדוגמה במקרה של הצבת מצלמות בתא שירותים, שכן לא יעלה על הדעת פגיעה כה קשה בפרטיות גם כאשר העובד לכאורה 'הסכים' לפגיעה כזו".
בפסק הדין נקבע שהמקרה הנוכחי של אלקנר – צילום עמדת העבודה שלה — הוא קרוב לקוטב החומרה כמצב שפוגע משמעותית בפרטיותו של עובד. לכן נקבע שאלקנר זכאית להכרה כמפוטרת ולהשלמת פיצויי פיטורים.
3. תרומה ייחודית בשמירה על סביבת עבודה הנקייה מהטרדות מיניות
וירט לבנה שפטה עובדים ומעסיקים במשך 36 שנים. כשופטת ונשיאה גם בבית הדין האזורי בתל אביב וגם בבית הדין ארצי. נדמה שלא היה שופט עבודה שרשם מספר דומה. התרומה הייחודית שלה היא בטיהור סביבת העבודה מהטרדות מיניות. המאמץ הזה כלל פסק דין שנוי במחלוקת במיוחד מ־2006. ממונה קיים יחסים בהסכמה עם עובדת שנישואיה במשבר. היחסים התקיימו רק במקום העבודה וברכב ללא כל קירבה שמאפיינת מערכת יחסים אמיתית. וירט לבנה קבעה כי "יחסים המבוססים על מין מזדמן במקום העבודה, ללא ראיות לרצון הדדי לפיתוח מערכת יחסים, נחשבים לניצול מרות אסור".
בפסק דין אחר הרחיבה וירט לבנה את האיסור מיחסי מרות ל"יחסי השפעה" שבהם "מתקיים פער כוחות שאינו מגיע לכדי יחסי מרות, אך משפיע על היכולת של אחד הצדדים להביע התנגדות חופשית להתנהגות בעלת אופי מיני". בפסק דין נוסף קבעה כי ההטרדה המינית האסורה כוללת גם התבטאויות שאינן מתייחסות ישירות למיניותה של המוטרדת. לפיכך, התבטאויות הגבר ביחס למיניותה של אשה אחרת ובדיחותיו הגסות מהוות התבטאויות מבזות ומשפילות ביחס למינה ומיניותה של האשה־התובעת.
ב"אגף הנשי" של פסיקתה בולטת ההגנה על נשים בהיריון. וירט לבנה קבעה שפיטורי עובדת מיד עם שובה מחופשת לידה אינם חוקיים, ואמירות סטריאוטיפיות מצד המעסיק בנוגע למצבה האישי של העובדת עשויות להוות ראיה להפליה.
ולסיכום הפרק הנשי, הנשיאה קבעה שפערי שכר מגדריים בלתי מוסברים הם הפרה של חוק שכר שווה לעובדת ולעובד. חברת נמל אשדוד לא הוכיחה הצדקה עניינית לפערי השכר בין מנהל מחלקת שירות לקוחות לבין מנהלות שיווק ומכירות בחטיבת הלקוחות, ולכן עליה להשוות את תנאי שכרן של העובדות.
4. פסיקות לזכות משפחות חד־מיניות, חופש הביטוי וחושפי שחיתויות
פסקי דין מעניינים נוספים: הנשיאה קבעה כי הפרשנות הלשונית של "עקרת בית" אינה מחייבת כי רק נשים ייכללו בהגדרה זו וגבר המצוי בזוגיות עם בן מינו יכול להיחשב "עקר בית" לפי חוק ביטוח לאומי, כפי שמתאפשר לזוגות הטרוסקסואליים ולזוגות נשים. וירט לבנה קבעה כי שלילת אפשרות זו מגברים בזוגיות חד־מינית מהווה הפליה פסולה ואינה יכולה לעמוד לאור עקרון השוויון החוקתי. בעניין חושפי שחיתויות, וירט לבנה קבעה כי לא ניתן להתנות את ההשבה לעבודה של חושף שחיתוית בקיומו של תקן פנוי כי זה עשוי להפוך את החוק לאות מתה.
ב־2023, לאחר השקת ההפיכה ולפני טבח 7 באוקטובר, קבעה הנשיאה כי עו"ד שאול כהן, פרקליט בשירות המדינה, לא יכול להשתתף בהפגנות נגד הרפורמות בגלל שהן בעלות "אופי מדיני", ולכן ההגבלה על חופש הביטוי של עובדי השירות המשפטי בשירות המדינה מוצדקת. וזאת על מנת לשמור על מראית עין של שירות ציבורי ניטרלי וא־פוליטי. ומהצד השני, תמכה הנשיאה בחופש הביטוי של ד"ר מאיר ברוכין, המורה שעיריית פתח תקווה פיטרה בגלל עמדות שפרסם בפייסבוק. "בימים שבהם נבחנים הדמוקרטיה הישראלית המהותית וחוסנה, בין היתר על ידי מוסדות שיפוט בינלאומיים, יש לדחות את עמדת העירייה שיש להגביל חופש ביטויו של אזרח ולהתיר פיטורי עובד מקצועי ומאורגן בשל פוסטים פרטיים של השקפותיו שפרסם בפייסבוק הפרטי שלו", כתבה הנשיאה.
5. התחתנה בתיק אבוחצירא והמריאה בתיק נשות השוטרים
את הקריירה שלה חייבת וירט לבנה לאביה, רופא הילדים המיתולוגי נפתלי הרץ וירט. כבת של רופא החליטה להמשיך את דרכו, אך הוא עצר אותה והמליץ על "מקצוע פחות תובעני". את חייה האישיים והמקצועיים היא חייבת לשני תיקים. כמתמחה של עו"ד רם כספי היא השתתפה בצוות ההגנה של השר אהרן אבוחצירא. באולם היא הכירה, ולימים התחתנה, עם קצין המשטרה בצלאל לבנה שנמנה על שורות התביעה. בהמשך, כעורכת דין במשרדו של עו"ד חנן מלצר, לימים המשנה לנשיאת העליון, ייצגה וירט לבנה את ארגון נשות השוטרים בעתירה להשוואת שכר בעליהן (עליהם נאסר להתאגד) לשכר אנשי הקבע. וירט לבנה הפסידה באזורי וזכתה בארצי. ההישג הזה לא נעלם מעיני יו"ר האגף לאיגוד מקצועי דאז חיים הברפלד שגייס אותה למחלקה המשפטית של ההסתדרות, ומשם "גויסה" לשיפוט. את הפרק הזה, המאבק המקצועי־הסתדרותי, שימרה וירט לבנה כחברה ויו"ר נציגות השופטים, כשנאבקה לשיפור זכויות שופטי "הפנסיה הצוברת" שמקופחים לעומת חבריהם בעלי "הפנסיה התקציבית". בנאום הפרידה הדגישה הנשיאה את שני עמודי התיכון בפועלה השיפוטי: הראשון, עמידתה לצד החלש "בין אם זה עובד מקופח, מעסיק שנפגע, מתלוננת על הטרדה מינית או מבוטח שנזקק לטיפול שאינו בסל התרופות". והשני, הלקוח ממסכת סנדהרין: "לעולם יפה כוח פשרה, מכוח הדין".
