פרשנותמשרות פנויות יש, השאלה אם יהיה מי שיאייש אותן
פרשנות
משרות פנויות יש, השאלה אם יהיה מי שיאייש אותן
הנתונים שפורסמו אתמול חשפו כי שוק העבודה חזר לימים שלפני הקורונה ומספר דורשי העבודה למשרה פנויה ירד ל־1.2 בלבד. השאלה הגדולה היא האם שיעור התעסוקה יגדל, וכיצד מתמודדים עם האבטלה בערים הערביות שלקחו את הבכורה מהחרדים
דו"ח "דופק שוק העבודה" של שירות התעסוקה לינואר 2021 שפורסם אתמול מבהיר חד־משמעית ששוק העבודה חזר למצב שלפני הקורונה. מצד אחד, מספר דורשי העבודה גבוה רק ב־5,000 מאשר בינואר 2020 לפני המשבר. מצד שני, מספר דורשי העבודה לכל משרה פנויה ירד ל־1.2. זהו המספר הנמוך ביותר מאז תחילת המדידות ב־2009.
בעקבות הנתונים, נראה שהשאלה הגדולה של חצי השנה הקרובה היא האם שיעור התעסוקה צפוי לגדול מעבר לשיעורו לפני הקורונה, 60.7% בינואר 2020. בינואר השנה הוא עמד על 60.2% (לא כולל עובדים בחל"ת), פער של 0.5% בלבד. כשיש כל כך הרבה משרות פנויות ובמקביל ברור שיש לא מעט מובטלים שיכולים לעבוד - זו תהיה אכזבה אם זה לא יקרה.
הדו"ח מגלה שמספר דורשי העבודה הרשומים בשירות התעסוקה ירד בינואר האחרון ל־169 אלף וחזר כמעט לרמתו בינואר 2020 לפני הקורונה — 164 אלף. זוהי ירידה של 8,500 דורשי עבודה ושל 5% מ־178 אלף בדצמבר 2021.
הבשורות הפחות טובות הן שירידות גדולות בהרבה במספר דורשי העבודה נרשמו בדצמבר ובנובמבר, מה שאומר שקצב הירידה הולך ונחלש. בנובמבר ירד מספר דורשי העבודה ב־72 אלף שהם 26%. הדבר נבע מסיום הארכות דמי האבטלה למבוגרים באמצע אוקטובר וכן מסיום רצף החופשות של החופש הגדול והחגים. בדצמבר ירד מספר דורשי העבודה ב־29 אלף שהם 14%. במילים אחרות, ככל שעובר הזמן ומובטלי הקורונה שאיבדו את דמי האבטלה מסיימים לחזור לשוק העבודה, יותר קשה להגדיל את שיעור התעסוקה.
הצד השני של המשוואה הוא שבינואר התמודדו על כל משרה פנויה 1.2 דורשי עבודה בלבד. זו ירידה של 88% לעומת ינואר 2021 בשיא הסגר השלישי, 11.7 מתמודדים למשרה. מדובר במצב טוב בהרבה אפילו מיחס המשרות הפנויות לדורש עבודה לפני הקורונה שעמד על 1.7.
3 צפייה בגלריה
מנהל יחידת מחקר ומדיניות בשירות התעסוקה גל זהר. ההייטק שואב עובדים על חשבון תחומים אחרים
(צילום: מייקל מן)
הירידה בכמות המועמדים לכל משרה פנויה נובעת, כמובן, משני גורמים — האחד הוא הירידה התלולה במספר דורשי העבודה. השני הוא שעל פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), כמות המשרות הפנויות שוברת את השיא מאז תחילת המדידות ב־2009, זה החודש העשירי ברציפות. בחודש ינואר אמנם מספר המשרות הפנויות דרך במקום, או ליתר דיוק נרשמה עלייה של תשע משרות בדיוק, אלא שאז ערכה הלמ"ס תיקון של המודל הסטטיסטי שהעלה את מספר המשרות הפנויות בכ־5,000 ל־146 אלף. כמובן ייתכן שהדריכה במקום מרמזת על סוף מגמת העלייה.
בין היתר חסרים 11 אלף אנשי מכירות ו־13 אלף מלצרים, ברמנים וטבחים. עולה השאלה איך זה יכול להיות שלפני הקורונה המשרות האלו אוישו ללא בעיה, ואילו עכשיו, דווקא כשיש בישראל מחזור צעירים נוסף שלא יצא לטיול הגדול אחרי הצבא, יש קושי לאייש אותן.
הסבר אפשרי אחד הוא 50 אלף העובדים הנוספים שקלט ההייטק בשנתיים של הקורונה. מנהל יחידת המחקר והמדיניות בשירות התעסוקה ד"ר גל זהר מסביר שאם ההייטק שואב אנשים, ההשפעה על המשק מתגלגלת עד שהיא תגיע למכירות ולמלצרים. הסבר אפשרי נוסף הוא שהצעירים לא מעוניינים יותר לעבוד בשכר נמוך.
האוכלוסייה הערבית היוותה בינואר 35% מדורשי העבודה, הרבה מעבר לחלקה היחסי באוכלוסייה. בשירות התעסוקה מסבירים זאת בחסמים תעסוקתיים שהבולט בהם: מיומנויות עבודה נמוכות. סיבה נוספת: ריכוז של האוכלוסייה הערבית בפריפריה. לעומת הערים הערביות, הערים החרדיות יצאו לגמרי מצמרת הערים שסובלות מאבטלה גבוהה.
חשוב להדגיש: שוק העבודה חזר לעסקים כרגיל, אבל למשקי הבית שצברו הוצאות וחובות בימי הקורונה זה ייקח הרבה יותר זמן. חלקם אולי לא יתאוששו כלל.
