פרשנותבאמצע המלחמה על הדמוקרטיה, חקירת רגב החזירה לבמה את תיקי השחיתות
פרשנות
באמצע המלחמה על הדמוקרטיה, חקירת רגב החזירה לבמה את תיקי השחיתות
חקירת השחיתות שנחשפה במשרד התחבורה יישרה את גווה השפוף של משטרת ישראל. היא גם מוכיחה שהמשולש תקשורת, משטרה ויועצת המשפטית לממשלה עדיין ממלא את תפקידו בדרך עצמאית ובעיקר בלתי תלויה בשלטון
1. מעולם לא היו לנו יועצים משפטיים לממשלה, כמו הנוכחית עו"ד גלי בהרב מיארה, שהחזיקו באוויר בו־זמנית כל כך הרבה כדורים קריטיים להגנת הדמוקרטיה. כמות המשברים שנוחתים בתדירות מסחררת על שולחנה מאז כינונה של ממשלה נתניהו האחרונה היא חסרת תקדים. בכמותם, ובעיקר ב"איכותם" - שמאיימת לרסק את המשטר. והנה, האתגרים האלה ברובם מתרכזים בצד החוקתי.
יועצים משפטיים נהגו בעבר להימדד במספר כתבי האישום הפלילים שהנפיקו כלפי פוליטיקאים. יועץ ראוי נחשב למי שהרבה בכתבי אישום (אהרן ברק, מני מזוז). יועץ רופס נחשב למי שחמל ונמנע מלחקור ולהאשים אנשי ציבור. במובן זה בהרב מיארה היא יוצאת דופן. המחסור בתיקי שחיתות שעל שולחנה לא נזקף לחובתה. ברור לכולם שעיקר הציפיות ממנה מתמקד בשמירת המשטר מפני ההפיכה המשטרית, בהגנת עצמאותם של שומרי הסוף, ובראשם מערכת המשפט, שיידעו להתייצב מול בוזזי הדמוקרטיה לטובת הקמת שלטון סמכותני־הלכתי המשלב סממנים הונגריים ואיראניים.
והנה, התקשורת היתה זו שזימנה ליועצת תיק שחיתות שלטוני. יום לפני נאום היועצת בכנס אילת שעוד נחזור אליו, שודר חלקו השני של תחקיר רביב דרוקר על מעללי מירי רגב במשרד התחבורה. נושא השחיתות נעדר לחלוטין מנאומה של בהרב־מיארה. פעם, טוהר המידות קיבל מקום מכובד בנאומים האלה. הפעם ניתן לחשוב על כמה סיבות שהותירו אותו בחוץ. החשובה שבהן היא העדפת המשימות האחרות. ואולי סיבות נוספות. למשל, שזכינו סוף סוף לפוליטיקאים זכים כבדולח; או שהמשטרה מורתעת מלחקור. מורתעת פעמיים: פעם בידי השר הממונה עליה שמסמן לה יעדים אחרים. לא טוהר המידות אלא טיהור המרחב מ"שמאלנים" ו"בוגדים". ופעם שנייה בידי האתוס שהנחיל כאן ראש הממשלה, לפיו חקירה פלילית היא קונספירציה שנועדה להפיל מנהיג חזק מהימין. החקירה המשטרתית שנפתחה בפרשת רגב ומשרד התחבורה מאתגרת את שתי ההנחות האלה: השחיתות השלטונית לא פסה מהארץ, וכשהיא מתבצעת מהמקפצה - אז אין מנוס מלפתוח בחקירה.
הסעיף המרכזי שעל הכוונת הוא מרמה והפרת אמונים. חשוב לזכור שהההפיכה השלטונית ביקשה לחסל את הסעיף הזה, ביחד עם חיסול עילת הסבירות — שני הבלמים המרכזיים מול שחיתות שבידי מערכת אכיפת החוק. נכון, יש קושי משפטי, עיוני וגם מעשי, בסעיף הפרת האמונים הפלילי. הפרקליטות יכולה להפעילו ולהחילו על התנהגות שאינה מוגדרת בחוק, גם כזו שנחשבת פרקטיקה נפוצה, במשרדי הממשלה במקרה זה.
במקרה של רגב, נוסף אלמנט ה"מקפצה" שמועצם בידי חוסר בושה והיעדר מעצורים. וחשוב יותר, הוא מועצם באמצעות מסמכים שיכולים לחזק את סעיף ה"מרמה" על פני "הפרת האמונים", ולחזק את הבסיס הפלילי של התיק. למשל, במקרה שיתברר כי רגב כתבה ש"הנחתה, בהמלצת גורמי המקצוע", גם במקום שגורמי המקצוע כלל לא המליצו. למשל, אם תוכח שיטה עקבית לניצול משאבים ציבוריים לטובתה הפוליטית־אישית של השרה, אפילו לא המפלגתית.
2. בהרב מיארה, ממעטת לדבר בציבור. אבל כשהיא עושה זאת, היא לא מבזבזת זמן אוויר לשווא. בכנס לשכת עורכי הדין באילת, היא התמקדה בשלושה נושאים שנמצאים אצלה בעדיפות העליונה. שלושתם מתפוצצים לנו בפנים, גם עכשיו, בימים אלה ממש. הראשון, האתגר הבינלאומי אל מול שני בתי הדין בהאג. בשבוע שעבר, חיזקה היועמ"שית את דאגתה לנעשה בזירה זו כשפנתה לממשלה בבקשה (שנדחתה) להקים ועדת חקירה עצמאית, שבין היתר תסייע לישראל במאבקה בזירה הבינלאומית. השני, חוק הגיוס. זו החזית הנפיצה ביותר שיוצרת מספר חזיתות משנה מול הממשלה. למשל, ההתנגדות להצעת החוק שהממשלה מנסה לקדם. לפי היועצת היא לא רלבנטית לצורכי המדינה והצבא אחרי 7 באוקטובר, למשל, ההתנגדות להחלת הרציפות שהכנסת העבירה השבוע כדי להגיש את החוק לקריאה שניה ושלישית; וכמובן, מוקש הייצוג הנפרד שחילץ מהיועצת את האזהרה הנוקבת שההפיכה המשטרית עדיין כאן, מאיימת על הדמוקרטיה הישראלית.
הייצוג הנפרד, פירושו שהממשלה מבקשת להכפיף את הצבא ומשרדי הממשלה לעורך דין פרטי שמייצג אותה בבג"ץ. זהו החלום הרטוב של נתניהו ולוין להעסקת יועצים משפטיים כמשרות אמון. בהרב־מיארה מיהרה לצלצל בכל הפעמונים והממשלה התקפלה. לכאורה, הישג קטן, אבל כזה שבלם מחטף שהיה קובע כאן תקדים מסוכן ביותר.
השלישי, תיקון פקודת המשטרה שנועד להכפיפה לשר איתמר בן גביר כמיליציה פוליטית־אישית. בהרב־מיארה שוב מצלצלת בכל הפעמונים לקראת בג"ץ. את אזהרתה מיקדה בסכנת הפוליטיזציה של השירות הציבורי. בעיקר, בסירוב המחוקק (תשלובת נתניהו־בן גביר) לקבוע ש"התערבות פוליטית בהפעלת כוח המשטרתי אינה חוקית" וכמובן, הסירוב לכלול סעיף מפורש המעגן את חובת הממלכתיות של המשטרה.
3. חובת הממלכתיות של המשטרה תעמוד בקרוב למבחן מכריע. לחזיתות המרכזיות שעל שולחנה של בהרב־מיארה, בעיקר בהקשר של האג וחוק הגיוס, הצטרפה לאחרונה החזית הפלילית. אלה החקירות בפרשות מירי רגב ומשרד התחבורה ואורנשטיין־נווה, על היחסים בין ראש הלשכה לשעבר והמועמד שהפך לנשיא המחוזי ת"א. הנפת הדגל הפלילי נועדה לזקוף גם את גווה השפוף של המשטרה שמתחבטת תחת מגפיו של בן גביר, ולאפשר לה להפגין עמוד שדרה ועצמאות. שני התיקים נולדו בתקשורת. יש שיאמרו גם שנולדו בחטא (פריצה לא חוקית לניידים של נווה, ו"גניבת" מסמכים בידי עובד מדינה). אך אין ספק שהחשיפות בשני המקרים מכריעות את הכף לעניין הציבורי שגובר על אי החוקיות. במובן זה הבשורות הטובות הן שגם התקשורת, גם המשטרה וגם היועצת המשפטית לממשלה עדיין ממלאים את תפקידם בדרך עצמאית ובעיקר בלתי תלויה בשלטון. המשולש הזה שחיוניותו לדמוקרטיה לא תסולא בפז עדיין חי ונושם, ובעיקר עדיין חי ובועט.
עזיבתם את הממשלה של בני גנץ וגדי איזנקוט עלולה לכבות את הלהבה הזו שהחלה להתלקח לאחר שנדמה היה שחקירות נתניהו ב־2017 סיימו את עידן החקירות הפליליות בתחום הצווארון הלבן השלטוני. ללא גנץ ואיזנקוט והגיבוי הממשלתי שנתנו כמיטב יכולתם למערכות האכיפה מעניין יהיה לראות איך תטפל הממשלה בהרמת הראש הזו של היועצת, המשטרה והתקשורת. איך תטפל בהם ממשלת הימין־על־מלא, במיוחד עם שר התקשורת שלמה קרעי, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ושאר בריוני הממשלה שמתנכלים ליועצת בכל הזדמנות. האם מדובר במלחמת העצמאות של מערכת אכיפת החוק, או במאמץ נואש אחרון לשמר שרידים אחרונים של ממלכתיות ומקצועיות.
חזית נוספת שבה נתלות ציפיות ביועצת המשפטית לממשלה מצטלבת בעתירות להכרזת נבצרות וניגוד עניינים של ראש הממשלה. כאן היועצת לא משתפת פעולה בינתיים. מהטעם שאינה רואה עדיין את הנסיבות שבהן קמה לה סמכות להוציא את נתניהו לנבצרות, או מהטעם שיש גבול למספר החזיתות שבכוחה לפתוח מול הממשלה. במיוחד לאחר שתחקירי התקשורת לא הותירו לה ברירה וגררו אותה גם לחזית הפלילית.
4. ועוד משהו שהרגולטורים של משרד המשפטים עשו בו סדר בשבוע שעבר: חשבון ה־X (טוויטר) של ראש הממשלה. רעייתו שרה העלתה לשם שיחות שקיימה עם הורי החטופים ששוחררו בשבת במבצע ארנון.
משרד המשפטים הבהיר לזוג שהחשבון הרשמי של ראש ממשלת ישראל לא נועד לסקר את פעילותה האישית של הגברת, אלא באירועים שהיא מתלווה לבעלה. האמת היא שאין למשפט הישראלי יכולת אמיתית להסדיר את ההפרדה המתחייבת בין בני הזוג ששדרגו עצמם מזמן לזוג מלכותי ששולט במדינה. ההפרדה הזאת, שהיעדרה היא מקור בלתי נדלה לצרות ותקלות שחלקן הובילו לחקירות פליליות, נשענת על שיקול דעתו של ראש הממשלה. כמתקפל סדרתי, גם בפוליטיקה גם בבית, אין לצפות ממנו שיגלה עמוד שדרה איתן מדי, בטח שלא מול אשתו. הפעם, משרד המשפטים התערב כדי לשרטט למשפחה את הגבולות, אבל זו דוגמה איזוטרית שגם רחוקה מלשקף את ההפרדה הנדרשת וגם לא מתחילה לגרד את מרחבי ההשפעה האמיתיים במשפחה הזאת.
