פרשנותהסיכוי לעמוד בלוח הזמנים לפינוי המפעלים מחיפה - אפסי
פרשנות
הסיכוי לעמוד בלוח הזמנים לפינוי המפעלים מחיפה - אפסי
מי שמבטיח שבזן תפונה בעוד עשור הבטיח גם שבסיסי צה”ל בגלילות ובתל השומר יפונו עד היום, ועל הדונמים היקרים שיתפנו ייבנו 85 אלף דירות
תושבי מטרופולין חיפה התרגשו מאוד אתמול. המועצה הלאומית לכלכלה דיווחה כי הוחלט על פינוים של מפעל בזן ושל יתר המפעלים המזהמים ממפרץ חיפה בתוך עשור לכל היותר. אולי אפילו בתוך 6 שנים בלבד.
יו”ר המועצה פרופ’ אבי שמחון הבטיח אמנם שבזן תצא מהמפרץ עד 2025, אבל אחרי כל כך הרבה שנים הם מוכנים לחכות גם ל־2027 ואפילו ל־2031 או 2032.
ועדת המנכ”לים, שהוקמה באוקטובר שעבר, סימנה מראש את היעד: הקמת מפרץ החדשנות במקום המפעלים, כ־110 אלף דירות, פארק ענק ועוד כ־2 מיליון מ”ר תעסוקה. והיא אכן עמדה במילתה. המטרופולין המוזנחת — ובמועצה טרחו להציג מספרים עצובים שהראו עד כמה חיפה נשארה מאחור תדמיתית, בריאותית, כלכלית ונדל”נית — סוף סוף תוכל ליישר קו ולפרוץ קדימה.
גם לתל אביבים הבטיחו
כמה חבל שזה לא יקרה. הסיכויים לעמוד בלוח הזמנים שהוסכם כביכול על חברי הוועדה – פינוי בתוך 10-6 שנים – קלושים לחלוטין. לפני הכל, כדאי שתושבי חיפה יתקשרו לחבריהם בגוש דן (סביר להניח שיש להם גם בני משפחה במרכז הארץ, נוכח נתוני ההגירה השליליים במטרופולין לאורך העשורים האחרונים), כדי להבין מה המשמעות האמיתית של אותו לוח זמנים.
מי שמבטיח שבזן תפונה בעוד עשור הבטיח לפני עשור שמחנות צה”ל כמו גלילות, תל השומר וסירקין יפונו עד היום, ועל 9,000 הדונמים היקרים שיתפנו ייבנו 85 אלף דירות (מה שכמובן לא קרה). מי שמבטיח שבזן תפונה, הבטיח שרכבת קלה תיסע בגוש דן בשנת 2013, ושבסוף העשור הנוכחי יוכלו תושבי אזור המרכז לנסוע ברכבת תחתית, מטרו, שיחתוך את הערים מתחת לאדמה. אז הבטיחו.
בוועדה עשו הכל כדי להנדס את המספרים – למשל לתמחר בצורה מגוחכת את הפיצויים למפעלים שיפונו – כדי שבשורה התחתונה יוכלו להכריז שהתוכנית החדשה תניב למדינה רווח של 2 מיליארד שקל. זאת, בזמן שרשות מקרקעי ישראל מכריזה שלא תסכים לממן את התוכנית, למרות התקבולים האדירים לכאורה המובטחים לה מהקרקעות שיפונו, ובזמן שבאוצר העריכו שהתוכנית, לאחר ניכוי ההכנסות מהקרקע, תשאיר אותנו עם חור של 8 מיליארד שקל לפחות.
הבעיה המרכזית היא שהרווח (2 מיליארד) או ההפסד (8 מיליארד) בסוף הדרך חשובים, אבל הם לא רלבנטיים. ודאי כשמדובר בדרך שלכל הדעות תארך כמה עשרות שנים. כדי לסבר את האוזן, בכל שנת 2020 הונפקו במחוז חיפה היתרי בנייה ל־4,707 דירות, ותעשו לבד את החשבון בתוך כמה זמן ניתן לייצר פה 110 אלף דירות.
לפני שהמדינה תרוויח 2 מיליארד שקל, לפי התחזית האופטימית של אבי שמחון, היא צריכה לרשום בתקציב המדינה הוצאה של מיליארדי שקלים שנה אחרי שנה – לטובת פיצויים לעובדי המפעלים, פינוי המפעלים, הקמת תשתית חלופית, פיצוי של הרשויות המקומיות על אובדן הכנסות מהמפעלים ועוד.
מדובר במיליארדים שייצאו מהתקציב על חשבון כסף שיכול להגיע מיידית לבתי חולים, לחינוך, לסבסוד דירות, לביטחון ועוד. מישהו רואה ממשלה שזורמת עם הוצאה כזו כאשר את הסרטים יגזרו אלה שיבואו הרבה אחריה?
הפתרון הגרנדיוזי שעליו ננעלה הוועדה, שלא נתנה לעובדות לבלבל אותה, עלול בעיקר למסמס אותו לגמרי. תפסת מרובה — לא תפסת. התוכנית כל כך מנותקת מהמציאות, בוודאי מהמציאות הפוליטית של ממשלות ישראל שמעדיפות פתרונות יקרים ופופוליסטיים לטווח קצר, עד שבמשרד האוצר חשבו במשך תקופה ארוכה שאולי כדאי להם לשתוק ולתת לה למות מעצמה. למה לצעוק שהמלך עירום, אם ממילא אף אחד לא באמת שם עליו.
מה שלא תעשה הממשלה יעשה השוק
במועצה כל כך הזדרזו להפיץ אתמול את המסקנות, אף שהן כללו לא מעט חורים ותיקונים “להשלמת משרד המשפטים” ועוד. הכל נעשה כדי להקדים את משרד האוצר שעלול לחרב להם את הכותרות והחגיגות עם המספרים שלו. כשחוות הדעת של האוצר תופץ בימים הקרובים, שמחון הזחוח יעדיף ככל הנראה לא להתייחס אליה.
בסופו של יום, גם החוגגים צריכים לשים לב לשורה לקונית שהסתתרה בהמלצות הוועדה. הפינוי יתבצע לכל היותר בתוך עשור, נאמר שם, אבל “תוך שקלול כלל האינטרסים הנוגעים לדבר”.
הלוואי שאני טועה, אבל אפשר כבר להניח שאינטרסים כאלו ואחרים עוד יאלצו את הממשלות המפוארות שלנו לדחות את התוכנית שוב ושוב, למגינת ליבם של אנשי חיפה. ועם כל זאת, למזלם של החיפאים, מי שמביט אל האופק ממילא לא רואה עתיד למפעל דלקים כמו של בזן. אולי הממשלה לא תצליח להזיז את המפעל, אבל העולם שזז קדימה עם רכבים חשמליים ואנרגיות מתחדשות – כן.
